מחשבות טובות – דיבורים טובים | הרב נתנאל יוסיפון | בית המדרש

שבת ומועדים
התבוננות אמונית

קטגוריה משנית

3 דק' קריאה

בדיחה יהודית ישנה מספרת, שפעם נטפל כומר אחד ליהודי עני, ופיתהו במסע שכנועים גדול להמיר את דתו לנצרות, רחמנא ליצלן. כמובן, שהסיבה המרכזית לכך שהיהודי כביכול 'השתכנע' להמיר דתו הייתה סכום כסף גדול שהוצע בתמורה, ולא סיבות תיאולוגיות כבדות משקל...
לאחר מספר שבועות, החליט הכומר לערוך ביקור פתע בבית המומר, ולוודא שכספו לא הושקע לריק.
הנוצרים הקתולים האדוקים נוהגים לא לאכול דג ביום שישי, ולכן הכומר בחר לבקר בבית המומר בשישי בערב, כשהיהודים אוכלים סעודת ליל שבת, ולבדוק את תפריט ארוחת הערב של המומר...
הוא פרץ את דלת הבית בפתאומיות, והנה מולו יושב היהודי ואוכל... דג... (אם זה היה 'גפילטע פיש' או 'חריימה', אני משאיר לכם לבחור).
כשפצח הכומר בסדרת שאגות, ענה לו היהודי בנחת: "תירגע! עשיתי בדיוק כמוך! זה לא דג, זה בשר"!
כשתהה הכומר על ההסבר המוזר, הרחיב היהודי: "אני מאוד אוהב דגים, ולכן לאחר המרת הדת, היה לי קשה מאוד לוותר על המנהג היהודי לאכול דגים בליל שבת. חשבתי רבות כיצד לפתור את הבעיה, ובסוף עלה לי רעיון.
הרי אני יהודי, ואתה הפכת אותי לנוצרי, כשזרקת עלי מעט מים, ואמרת – אתה לא יהודי, אתה נוצרי! החלטתי פשוט לחקות אותך. לקחתי דג, זרקתי עליו מעט מים, ואמרתי – אתה לא דג, אתה בשר, והנה לך בשר משובח...".
צחוק, צחוק.
וכמובן, זה מגוחך לחשוב שבעזרת מעט מים, דג הופך לבשר, אבל לכאורה אפשר לשאול את אותה שאלה עלינו היהודים.
בערב פסח, אנו מבטלים את החמץ ואומרים: זה לא חמץ, זה עפר הארץ. ונשאלת השאלה - הכיצד באמירת המשפט – "כל חמירא... ליבטיל ולהוי כעפרא דארעא, (כל חמץ... יתבטל ויהיה כעפר הארץ), החמץ הופך לעפר?
אכן, הראשונים התחבטו בשאלה –כיצד הביטול מועיל מבחינה הלכתית?
מספר תשובות נאמרו בדבר. למשל – תוספות עונה שהביטול הוא למעשה הפקר, וכיוון שהאיסור הוא להחזיק חמץ בבעלותינו, הרי שמרגע שאנו מפקירים את החמץ, החמץ מפסיק להיות בבעלותינו, ואיננו עוברים עליו.
אחרים הקשו על תוספות, שלפי דבריו זו פעולת הפקר, ואם כן למה חכמים השתמשו בלשון 'ביטול' ולא בלשון הפקר, וכך מצאנו הסברים נוספים בראשונים.
רש"י (פסחים ד:) הולך בגישה ייחודית. הוא מדקדק מכך שהתורה שינתה בלשונה בציווי לבער את החמץ, והשתמשה במילים "תשביתו שאור", במקום 'תבערו שאור', ובכך באה ללמדנו שצריך להשבית ולא לבער, "והשבתה (של ה)לב היא השבתה".
כלומר לדעת רש"י, ברור שהחמץ לא הופך בפועל לעפר, אבל הציווי אינו לבער את החמץ פיזית, אלא שמבחינת הלב של האדם, אין כאן חמץ. ואם מבחינת הלב, אין כאן משהו חשוב, אלא מבחינתו יש כאן דבר לא חשוב ומבוטל השווה בערכו לעפר הארץ, זה מספיק.
עניין זה מלמד נקודה יסודית על עבודת ה' בימים של ערב פסח.
היום אנו רגילים שימי ערב פסח הם ימי עבודה קשה, בהם אנו שקועים בניקיון וצחצוח הבית. אך מצאנו בגמרא, שמהתורה מקיימים את מצוות ביעור החמץ בביטול בלבד, ורק מדברי חכמים עלינו לבדוק ולהוציא את החמץ פיזית מהבית.
נמצא, שלדעת רש"י עיקר עבודת ה' בימים אלה היא עובדת הביטול, כלומר עבודת ניקיון הלב, ויצירת מחשבות טובות, הנקיות מהחמץ הגשמי והרוחני.
וכמאמר השיר הידוע – 'מחשבות טובות! דיבורים טובים'!
הרי כידוע, עניין עבודת ה' בפסח, הוא 'פה – סח', עבודת הפה והדיבור, שמצווה להרבות ולספר בפה את סיפור יציאת מצריים.
כלומר, מתוך העבודה של ערב פסח, שעיקרה 'מחשבות טובות', זוכים בליל הסדר לדבר 'דיבורים טובים'.
ויהי רצון, שנזכה מתוך המחשבות הטובות והדיבורים הטובים, להגיע לכלל 'מעשים טובים', שזוהי עבודת המקדש שדבר ה' מתגלה בבניין פיזי ובקרבנו פה בעולמנו, שנזכה להקריב קרבן פסח ולעלות למקדש ברננה עוד השנה!

התבוננות אמונית