ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- גרים
הרב מלמד שליט"א מסיק מתוך שני סיפורים ספציפיים שבהם עסק סבי זצ"ל שדעתו הייתה שיש לגייר מועמדים שאינם מתכוונים כלל לשמור תורה ומצוות, ותחת זאת להסתפק ברצונם להצטרף למסורת ישראל ולחיות כ"מסורתיים".
את הרב מלמד זוכר אני היטב משנות ילדותי, עת שימש את סבי זצ"ל בענייני שלמות הארץ והנהגת ישיבתו בהר ברכה, שבהקמתה סייע סבי זצ"ל סיוע של ממש.
ידוע הכלל (בבא בתרא קל, ב) "אין למדין הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה, עד שיאמרו לו הלכה למעשה". על כן תמוה בעיניי מדוע נזקק הרב ללמוד על דעת סבי זצ"ל מתוך סיפורים ולא ממה שנכתב והונהג על ידו הלכה למעשה פעמים רבות מספור.
כידוע, סבי זצ"ל הוא אשר יזם והקים את בתי הדין לגיור שע"י הרבנות הראשית לישראל, התווה את המדיניות בהם ופיקח על יישומה עד לפרטי פרטים. כמו כן הוא כתב מאמרים רבים ומנומקים בענייני גיור, כך שנקל מאוד לעמוד על דעתו החדה והברורה.
ראשית כול, כהקדמה לנוהלי בית הדין לגיור קבע סבי זצ"ל במפורש: "מועמד לאולפן הגיור יתקבל לאחר שהביע את נכונותו לשמור על אורח חיים דתי גם בחברה שאינה שומרת מצוות (קיבוץ)". בנוסף, כל מועמד לגיור שהיה בן קיבוץ נדרש, נוסף על התחייבותו האישית, להמציא גם מכתב התחייבות מהקיבוץ לספק את כל צרכיו לשמירה על אורח חיים דתי. כל זאת מלבד הסכמים שאליהם הגיע סבי עם הנהלות התנועות הקיבוציות, שבמסגרתם הן התחייבו לספק את כל צורכי הדת למתגיירים במסגרת הקיבוצים השונים.
סבי זצ"ל הנהיג לימודי יהדות אינטנסיביים ורציניים באולפני הגיור, דבר שלדעתו הגדיל מאוד את הסיכוי שהמתגיירים יבחרו לשמור מצוות קלה כחמורה. על אף כל זאת, לא הסתפק בכך, אלא הקפיד במשך שנים רבות לפגוש אישית כל מועמד לגיור כדי לעמוד על כנות כוונותיו.
ארץ ישראל מכשרת גרים
את גישתו לגיור בארץ ישראל ביאר בהרחבה פעמים רבות (עיין בספריו תורת השבת והמועד, הגיור באספקלריה של ההלכה עמ' 204, משנת המדינה, הגיור בארץ ובחו"ל עמ' 186 ועוד), ועיקרה נובע מכך שאנו מוצאים חילוקי גישות קיצוניים בין הבבלי לירושלמי ביחס לגיור. בבבלי ידועה המימרא של ר' חלבו "קשים גרים לישראל כספחת", וכן המימרא של ר' יוסי "רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים" (יבמות קט, ב). לעומת זאת בירושלמי (קידושין פ"ד ה"א) נאמר שאין דוחים גרים, גם אם כוונותיהם נראות כמפוקפקות, וכלשון הירושלמי: "וצריכים קירוב פנים שמא גיירו לשם".
סבי זצ"ל סבר שאין כאן מחלוקת הלכתית, אלא הבדל מהותי בתנאי החיים בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. וכלשונו: "תלוי הדבר היכן מתגיירים. בחו"ל כמו בבבל, שממשיכים לחיות באווירה לא יהודית ואין כל ביטחון שהם והילדים יתחנכו ויחיו כיהודים, יש להתייחס לגיור בשלילה. אולם בארץ ישראל ברור שהם וילדיהם יחיו כיהודים לכל דבר, לכן השקפת התלמוד הירושלמי שיש להקל בארץ ישראל על הליכי הגיור". בזה הסביר את הנאמר במסכת גרים (פ"ד ה"ג): "חביבה א"י שמכשרת גרים". לכן אומנם סבר שישנו מקום מסוים להקל בגיור בארץ ישראל ולקבל במקרים מסוימים גם גרים שמתגיירים לשם נישואין עם יהודי, אך מעולם לא עלה על דעתו לגייר ללא קבלת מצוות מוחלטת.
כבכל תחומי ההלכה, ישנם מקרי קיצון רבים והיתרים שונים לשעת הדחק. הם ברורים וידועים לכל מי שמצוי בספרות השו"ת, והשתמשו ומשתמשים בהם כל רבני ישראל מאז ומעולם. אך הפיכת היתרים בדיעבד של שעת הדחק למדיניות כוללת לכתחילה הינה עיוות כפול ומכופל. ראשית, מעצם ההגדרה, היתרים לשעת הדחק מיועדים לשעת הדחק, ולכזו בלבד. ישנם מקרים מסוימים שבהם ניתן בדיעבד להתיר באכילה תבשיל בשרי שבושל בכלי חלבי, אך האם יעלה על הדעת להתיר באופן גורף לכתחילה שימוש באותם הכלים לבשר ולחלב?
בנידון הגיור הדבר חמור ומהותי הרבה יותר. בענייני גיור ההיתרים לשעת הדחק מבוססים על כך שהמתגייר יודע שהגיור הוא עניין מחייב ורציני הכולל כפיפות מלאה להלכה בכל חומרתה. כאשר זה המצב, ניתן להקל במקרים מסוימים, הידועים ומקובלים בין הדיינים הפוסקים בכל הדורות. אך אם נקל באופן גורף, יהפוך הגיור בעיני המתגייר למעין טקס חניכה לקבלת מסורת ישראל. בכך אנו שומטים את הבסיס שעליו עומד הגיור, ושוללים את האפשרות להקל אפילו במקרים אמיתיים של שעת הדחק.
שני הסיפורים שהביא הרב מלמד שליט"א הם מקרים קיצוניים של שעת הדחק. אין בכוונתי להיכנס לפרטי המקרים, ולו מטעמי צנעת הפרט, אך די לנו אם נציין את שכתב סבי זצ"ל במפורש. במכתבו לגאון הרב יחזקאל אברמסקי זצ"ל בעניין גיורה של הגב' רבקה בת שרה אמנו (הלן) זיידמן (נדפס בספרו תרומת הגורן חלק ב' סימן מד) הוא מתאר את שעת הדחק החמורה שבמקרה, לצד פירוט טוהר כוונותיה של הגיורת הנ"ל, אך בנוסף הוא מעיד שהנ"ל קיבלה על עצמה בפני בית הדין עול תורה ומצוות באופן מוחלט, כולל שמירת שבת וכשרות ושמירה על מסורת ישראל על פי השולחן ערוך דווקא.
הרי לנו שאף במקרי קיצון שניתן וצריך להקל בהם, לא רצה סבי זצ"ל להקל כהוא זה בקבלת המצוות עצמה.
גם האמירה המצוטטת מפיו, שהגיורת שומרת כשרות מכיוון שהיא צמחונית, נאמרה בתגובה לטענה שברור לכול שהיא אינה שומרת כשרות בקיבוץ. בתגובה ענה שאדרבה, בהיותה צמחונית שמירת הכשרות קלה לה מאוד, אך לא התכוון חלילה שבכך מסתכמת קבלת המצוות שלה, כמשתמע מהמאמר.
ההיסטוריה חוזרת
מעניין שההיסטוריה חוזרת על עצמה. כבר בשנת תשמ"ח פרסם ההיסטוריון והחוקר משה סמט מאמר בעיתון 'ג'רוזלם פוסט' ובו טען שהחומרות בגיור בזמננו הן תוצאה של פוליטיקה חרדית. לטענתו, מסורת הפסיקה הייתה ליברלית בהרבה, והוסיף לטעון שאף סבי זצ"ל נהג כדבריו, ולראיה הביא את מקרה הלן זיידמן, שאותו הביא גם הרב מלמד שליט"א.
סבי זצ"ל פרסם מאמר תגובה חריף לדברים אלו (נדפס בספרו משנת הגורן, חוקי הגיור בימי קדם ובימינו, עמ' 181) ובתוך הדברים כתב כך: "גם לא ייתכן להעלות על הדעת ולקבל את דברי המאמר שבתקופת המשנה והתלמוד חכמי ישראל היו להוטים אחרי גרים ולא היו מקפידים על כך שהמתגיירים קיבלו עליהם עול מצוות. לאור ההלכה החשובה ביותר בהלכות גיור , ששנינו בתוספתא דמאי (פ"ב ה"ו) ומובאת מעט בשינוי במסכת בכורות (ל, ב), תוספתא זו קדומה מאוד, מתקופת הבית השני, והיא קובעת: 'גר שקיבל עליו כל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. ר' יוסי ב"ר יהודה אומר: אפילו דבר קטן מדקדוקי סופרים, אין מקבלין אותו'. בנושא זה אין הבדל בין סוגי המתגיירים - אם היו עובדי עבודה זרה, נוצרים או מוסלמים - משום שההתחייבות לקבל עול תרי"ג מצוות היא עיקר ויסוד המעבר ליהדות. ולכן, כל שלא קיבל עליו לקיים את כל תרי"ג המצוות, דקדוקיהן ופרטיהן - אין זו קבלת עול מצוות, ונמצא שחסר אצלו הבסיס העיקרי של הגרות ".
דומני שדי בזה כדי להבהיר מעבר לכל ספק את דעתו של סבי זצ"ל, שממשיכה את מסורת הפסיקה מדורי דורות ושוללת "גיור מסורתי".
ויהי רצון שבמהרה כל הדיון בעניין יהיה למיותר, בביאת משיח צדקנו, אז נזכה לנבואת מלאכי "וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וכו' והיו לה' מגישי מנחה בצדקה", במהרה בימינו, אמן.
הרב דוד גורן הוא ראש כולל לדיינות 'חוכמת שלמה' בפתח תקווה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
