ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
וכשם שהתיבה קרוייה על שם נח, שהנהיג אותה, ומסר נפשו להציל ולזון כל אחד מבעלי החיים המצויים בתוכה, כך בכל הדורות מתחדשים ובאים מנהיגים המהווים 'נח' של אותו דור. לכינוי זה זכאים אלו, שמוסרים נפשם על צאן מרעיתם, להצילם ולהחיותם מבחינה גשמית או רוחנית.
בשבוע הבא, ד' במרחשוון, יחול יום הסתלקותו של הצדיק הקדוש רבי קלונימוס שפירא הי"ד, הלא הוא – האדמו"ר מפיאסצנה בעל 'חובת התלמידים'. בשנים האחרונות, הולכת וגוברת החשיפה לדמות, כמי שמסר נפשו ועל אף שהוצעו לו הצעות בריחה שונות, נשאר עם צאן מרעיתו במסירות נפש בשנות השואה האיומות עד שנעקד על קידוש ה'.
כחלק ממסירות נפש זו להיות בבחינת 'נח', הבונה תיבה של סעד רוחני, בלב ליבו של גיטו וורשה, היה הרבי דורש ומחזק ליבות תלמידיו בתוככי התופת. לעיתים, אף סיכן הרבי את עצמו, בבניית התיבה, כמו בעת שהלך למפקדה הנאצית להציל את אחד מתלמידיו, ממש בעיצומם של הימים שבהם נהרגו בנו וכלתו מפגיעת פגז נאצי, ועל אף האסון סיכן הרבי את נפשו והצליח להציל את תלמידו.
מידה זו של מסירות נפש להצלת צאן מרעיתו, הייתה ברבי עוד לפני השואה. בשנים אלו, היה הרבי מרעיש עולמות ומפזר ממון רב, כדי להציל את חסידיו מהגיוס לצבא הפולני, שם היה חשש גדול לירידתם הרוחנית.
פעם שאלו יהודי אחד – מדוע הוא מרעיש עולמות כל כך על עניין זה, מה כל החרדה?
ענה הרבי – "רבי, שאינו מוכן לילך לגהינום, כדי להציל חסיד שלו מרדת שחת – אינו רבי כלל"!
כמה כל אחד מאיתנו, יכול ללמוד מכך על המאמץ שעלינו לעשות, למען ילדינו, תלמידנו וחברינו.
ונקודה קטנה נוספת, שאביא כאן לעניות דעתי, כדיון בדברי תורתו הקדושים. הרבי חיבר ספרים עמוקים וחשובים בענייני חינוך, שרבים רבים לומדים בהם, והמפורסם שבהם הוא – 'חובת התלמידים'. אחת הנקודות שהרבי מדגיש היא האמירה – "כל ישראל בני נביאים". בכל יהודי יש עוצמה פנימית גדולה ויכולות גבוהות מאד.
כידוע, הכוח המיוחד של הנבואה הוא כוח הדמיון, כנאמר בפסוק: "ביד הנביאים אדמה". גם הרבי בספריו מדבר על הצורך בפיתוח כח הדמיון, כדי לכוון בתפילה ולהתעלות בעבודת ה'.
אצל רובינו, הסיבה שאיננו מכוונים בתפילה, היא שאנו מתכוננים מראש... לדבר בלי לחשוב. אך אם היינו ניגשים מראש לתפילה, כזמנים שבהם עלינו לחשוב ולא רק לדבר, היינו מכוונים.
וכיצד ניגשים לחשוב?
לשם כך נוצר כוח הדמיון. בכוחו של האדם לצייר לפני ובזמן התפילה ציורים מסוימים בדמיונו ובמחשבתו, וציורים אלו ירכזו את כוח מחשבתו בתכני התפילה. חשוב שהאדם יגדיר לעצמו מראש את הציורים והדמיונות המתאימים, מפני שהאמירה הכוללנית – 'לכוון', גורמת לכך שהמחשבה בורחת.
הרבי אף מרחיק לכת, ובספר 'בני מחשבה טובה' מביא שאלה שנשאל בידי אברך – "אם הייתי יכול לצייר בפני – איזה דמות, בשעה שאני עומד לפני ה' בתפילה, הייתי מתעורר... ומרתת מן המחשבה שאני עומד לפני כסא הכבוד, אבל כיוון שאסור לי לצייר שום דמות וציור, (שהרי אין לו דמות הגוף), אי אפשר לי להתעורר"?
ותשובת הרבי היא נועזת – אדם שנמצא בתחילת דרכו בכוח הדמיון, וודאי ידע בליבו שאין לה' דמות הגוף, חלילה, ובכל זאת ידמיין כביכול תמונה, ויסמוך בזה על שיטת הראב"ד שכתב שהיו גדולים וטובים שטעו לחשוב שיש לה' דמות. ואף על פי שגם הראב"ד כתב שזו טעות, מ"מ סבר שאין זו כפירה. ומבאר הרבי, שכוונת הראב"ד אינה שאפשר לחשוב שיש לה' דמות הגוף, אלא כוונתו שאפשר לדמיין זאת כדי להתחזק בתפילה.
אכן, חידוש גדול חידש הרבי, ברצונו לחזק את כוח הדמיון. ואולי לענ"ד לא חייבים להגיע לחידוש זה. חז"ל הציעו לכאורה, דרך אחרת לדמיין משהו מוחשי בעת התפילה, דרך המתאימה לארץ ישראל – ארץ הנבואה.
ארץ ישראל עניינה – מקום קדוש. חז"ל אמרו שהאדם בעת תפילתו ידע שהוא עומד בפני ה' שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף ומלוא כל העולם כבודו. את הצורך בדמיון מוחשי פתרו חז"ל בכך, שידמיין האדם שהוא עומד במקום קדוש. המקום הקדוש, שמופיע בחז"ל ונפסק להלכה – לראות את עצמו בבית קודש הקודשים. על האדם לדמיין ממש בתפילתו, שהוא עומד בבית קודש הקודשים. למשל – לעצום עיניו ולצייר בדמיונו את ארון הברית מולו, קירות הדביר מסביבו וכו'. מחשבה כזו תגרום לריכוז בכל התפילה.
וכך דמיונו של האדם חזק ומוחשי במקום הקודש, ומחשבתו משתוקקת לדבקות ב- ה' האין סופי, אשר מלא כל הארץ כבודו.
ןיהי רצון, שנזכה לאחוז בשיפולי גלימתו של הרבי מפיאסצנה, במסירות נפשו על כל יהודי, ובדרך הדמיון והכוונה בתפילה שהנחיל לנו!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
