ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- בא
בשיא פרסומו, התגורר משיח השקר בתורכיה, אך גלי ההתרגשות מהופעתו הגיעו לרחבי העולם היהודי כולל ארצות אשכנז. באותם ימים, התגורר בפולין אד מגדולי הדור, הלא הוא הב"ח, רבנו יואל סירקיס, וכולם ציפו לשמוע את יחסו למשיח החדש.
ואכן, הב"ח שלח את בני משפחתו, ובכלל את חתנו רבנו דוד סגל, הלא הוא הט"ז, לתהות על קנקנו של שבתי צבי שר"י. כשהגיעה המשלחת ממרחקים, הבין משיח השקר, שמפגש זה ישפיע רבות על היחס אליו בעולם היהודי, ושאל את הבאים – במה אתם צריכים ישועה?
ענו לו השלוחים – בעירנו מתגורר הגמון (מנהיג נוצרי) אחד, שמסית כל העת נגד היהודים, ואנו נרדפים רבות בגללו.
נטל משיח השקר צרור עשבים, קרע אותו לשניים, ואמר – נפתרה הבעיה. רשמו בני המשלחת את היום והשעה, ושבו לעירם. כשהגיעו לעיר, התעניינו מה אירע עם אותו הגמון, ובני העיר סיפרו להם בהתרגשות, שאותו הגמון נאם בכיכר העיר נגד היהודים, והנה לפתע צנח על מקומו ומת, והיה זה באותו היום ובאותה השעה שמשיח השקר קרע את צרור העשבים.
התרגשו בני המשלחת מהמופת הגלוי, ובאו אל הב"ח לספר לו על הדברים. כששמע הב"ח את המעשה אמר – כעת ברור לי שמדובר במשיח שקר, שהרי המשיח האמיתי אינו זקוק לצרור עשבים, אלא ביכולתו להמית את הרשע בדיבור בלבד, שנאמר "וברוח שפתיו ימית רשע" (ישעיהו יא, ד).
זו דוגמא למישהו שמחולל מופתים וניסים, ובטוח שהם מהווים הוכחה לצדקת דרכו, אך דווקא מופתים אלו מוכיחים שהוא טועה. אך בהיסטוריה כבר יש תקדים לאנשים שחוללו מופתים, ודווקא המופתים שלהם הוכיחו שהם טועים, כוונתי לחרטומי מצריים ועבדי פרעה.
כאשר משה ואהרון מחוללים בדבר ה' את מכות מצריים, מנסה פרעה להוכיח שאין בכך חידוש והוכחה לשליטת ה' במציאות, ומזמין את חרטומי מצריים לסייע לו.
כשאהרון משליך את מטהו שהופך לתנין, גם החרטומים משליכים את מטותיהם והם הופכים לתנינים. כשמימי מצרים הופכים לדם, גם החרטומים הופכים מים לדם. כשמשה ואהרון מעלים את הצפרדע על ארץ מצרים, גם החרטומים מחוללים פלאות בלטיהם, ומעלים צפרדעים על מצרים.
וכך פרעה יכול לסכם את האירועים באמירה: "על ידי מכשפות אתם עושים כן. תבן אתם מכניסים לעפרים, עיר שכולה תבן? אף אתם מביאים מכשפות למצרים שכולה כשפים".
אולם אם פרעה היה מתבונן לעומק, הוא היה מגלה שדווקא מעשי החרטומים שלו מוכיחים שמעשיהם של משה ואהרון הם בדבר ה' שליט המציאות. וכל כך למה?
באמת, ברגעים הקשים של מצריים, עת ניחתו עליה אותם מכות קשות, מצרים לא היתה זקוקה לדם וצפרדעים נוספים. להיפך, מצריים היתה צריכה אנשים שיהפכו חזרה את הדם למים, ויסלקו את הצפרדעים מהמקום, אך את זה החרטומים לא יכלו לספק. ואפילו כשפרעה ביקש לסלק את הצפרדעים, הוא פנה למשה ולא לחרטומים.
במילים אחרות, החרטומים ידעו רק לעשות רע, הם הצטרפו לעונש שחולל ה' והוסיפו דם וצפרדעים. וזה הראה כוחם מוגבל, כי הוא כוח של כישופים. לעומתם, משה ואהרון עשו רק טוב, כשהם חוללו מכות למצרים, הרי מבחינת עם ישראל שאותו הם מייצגים זה טוב, וגם כשהיה צריך לסלק מכות מסויימות, רק תפילתו של משה לה' חוללה זאת.
וזה בדיוק ההבדל בין הכשפים למעשי ה'. ה' ששולט במציאות, בכוחו לחולל את הטוב בעולם, ולנהל את כל הכוחות הן הרעים והן הטובים, להביא את הטוב ואת התגלות ה' בעולם.
וכך גם הראשונים שהכירו באובדנה של מצרים, ובכך שהיא שוקעת אל הרוע, היו עבדי פרעה, באומרם לפני מכת ארבה – "עד מתי יהיה זה לנו למוקש... הטרם תדע כי אבדה מצרים". ואף פרעה כשמקשיב לדבריהם, וחושב לשלח את ישראל, פוגש את העולם מצידו השלילי, באומרו – "ראו כי רעה נגד פניכם".
וזה בדיוק ההבדל בין כוחם המוגבל של ההולכים בדרכם של החרטומים והמכשפים, השקועים תדיר ברוע, לבין עובדי ה' המחוברים אל ה' הטוב והמיטיב!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
