ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים: מֵהֵיכָן הָעַצְבוּת בָּאָה? צְרִיכִים לִפְתֹּר: מֵהַשֶּׁפַע* שֶׁל הַמַּעֲשִׂים, הַמִּדּוֹת וְהַדֵּעוֹת הָרָעוֹת עַל הַנְּשָׁמָה*, שֶׁהִיא טוֹעֶמֶת בְּחוּשָׁהּ הַחוֹדֵר אֶת מְרִירוּתָם, וְהִיא נִסְלֶדֶת, נִפְחֶדֶת וַעֲצוּבָה. וּכְשֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה מוֹפִיעַ, וְחֵפֶץ* הַטּוֹב כְּשֶׁהוּא מִתְגַּבֵּר בִּתְכוּנָתוֹ הַמְּקוֹרִית*, צִנּוֹר שֶׁל עֹנֶג וְשֶׁל שִׂמְחָה נִפְתָּח, וְהַנְּשָׁמָה יוֹנֶקֶת מִנַּחַל עֲדָנִים, וּכְשֶׁהַכִּשָּׁרוֹן הַמַּעֲשִׂי לוֹקֵחַ לוֹ אֶת הַתַּמְצִית שֶׁל הַהַרְגָּשׁוֹת הַנְּעִימוֹת הַלָּלוּ, יוֹצֵא-לָאוֹר הַמּוּסָר הַטָּהוֹר הָעֶלְיוֹן, הַמַּצְלִיחַ אֶת הַחַיִּים בְּהוֹדוֹ.
(אוֹרוֹת הַתְּשׁוּבָה יד, ו)
העיצבון הכללי
כָּל עִצָּבוֹן בָּא מִפְּנֵי הַחֵטְא, וְהַתְּשׁוּבָה מְאִירָה אֶת הַנְּשָׁמָה וּמְהַפֶּכֶת אֶת הָעִצָּבוֹן לְשִׂמְחָה*. הָעִצָּבוֹן הַכְּלָלִי שֶׁבָּעוֹלָם מְקוֹרוֹ הוּא בְּזֻהֲמַת הַכְּלָל הַנִּמְצָא בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵחַטַּאת הָרַבִּים וְהַיְחִידִים, וּמֵחַטַּאת הָאָרֶץ הַכְּמוּסָה*, שֶׁיָּצְאָה לַפֹּעַל בְּחַטַּאת הָאָדָם, שֶׁצַּדִּיקִים יְסוֹדֵי עוֹלָם, וּמָשִׁיחַ בְּיִחוּד, שָׁבִים בִּתְשׁוּבָה עַל מַהוּת חֵטְא זֶה וּמְהַפְּכִים אוֹתָהּ לְשִׂמְחָה.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
96 - שמחה ועצבות חלק ג'
97 - שמחה ועצבות חלק ד'
98 - טעמי המצוות חלק א'
טען עוד
____________________
מֵהַשֶּׁפַע – מהשפעתם. עַל הַנְּשָׁמָה – השפעתם על הנשמה. חֵפֶץ – הרצון. הַמְּקוֹרִית – העצמית, הטבעית, לפני הקלקולים. וּמֵחַטַּאת הָאָרֶץ הַכְּמוּסָה וכו' – חטא הארץ שלא הוציאה עץ שטעם עצו וטעם פריו שווים. השפעת חטא זה התגלתה בחטא הקדמוני של האדם הראשון.
ביאורים
ישנם כמה סוגי רגשות באדם כאשר הוא ניפגש עם חיסרון בחייו: תסכול, אכזבה, ייאוש. החריפה מכל היא העצבות. גם בעצבות יש דרגות ורמות. בשל חריפותה של העצבות, שיכולה להגיע עד כדי הקפאת החיים, קשה לומר שהגורם לה הוא סיבה סתמית ומקרית. על כן יש מקום גדול לשאול: מהיכן מגיעה העצבות? איך אפשר להסביר תופעה זו?
הרב קוק בדבריו כאן מסביר שהמקור והשורש של העצבות הוא העבֵרות. הרב קוק מסביר לאורך כל ספרו, אורות התשובה, שהתשובה איננה עניין חיצוני לאדם – האדם לא שב אל דבר חיצוני ממנו, אלא הוא שב לעצמו. התשובה היא חזרה אל הסדר הנכון לאדם, ואל המצבים הנפשיים הישרים לאדם. ועל כן במצב של חטא, במצב שיש לאדם חלילה דעות לא ישרות, מידות מקולקלות, ומעשים רעים, אזי – גם אם לא ירגיש בכך מיד בזמן החטא – נוצר 'ברקע' של הנפש שלו מִשקע של הרגשה רעה, כי הטוב שבנפשו מרגיש דחייה מהרע שבחייו, והתוצאה מכך היא – העצבות.
לכן, כאשר האדם רוצה ליישר דרכיו, ואור התשובה מאיר את חייו, ממילא הוא מתמלא ברגשות-חיים חיוביים ועזים, כי הוא שב למצב הטוב לו. לא רק שהסיבה לעצבות מסתלקת, והרגש הטוב מסלק את הרגש הרע – אלא אותה הסיבה שהביאה לעצבות היא שמובילה אותו אל השמחה.
תהליך פנימי זה נכון לא רק אצל האדם הפרטי, אלא אצל האנושות כולה. האנושות, במעשיה ובדרכיה, מעצבת את כל החברה לתרבויות, אשר משפיעות על כלל העולם. הערכים שכל חברה חורטת על דגלה יוצרים גלי השפעה עצומים על כל שאר העולם – לטוב ולרע. למשל, כיום מוצבים ערכי החירות והשוויון בראש סולם הערכים של החברה (לעתים בהקצנה, אך ביסודם הם ערכים נעלים). מאידך יש גם מציאות שחברה חורטת הרגלים רעים על דגלה, וגם הם מהדהדים ומשפיעים עלינו, יוצרים את תחושת העצבות, ומביאים למאיסה בחיים שכאלה, כמו שחיתות של רדיפת בצע ממון, חנופה ושנאה – וכמובן עצם הריחוק שיש לחלק מהחברות מהייעוד האלוהי שלהם. לכן "צדיקים יסודי עולם", שעניינם אינו רק עולמם הפרטי אלא התכללות לכל מעשה ה', ובפרט המשיח – שבא לרומם את כל העולם לחיים לפי התכלית שלו – הם אשר משיבים את העולם בתשובה, וממלאים אותו בתוכן הנכון והראוי. הם בונים חברה ותרבות על דרך התורה, ומהפכים את כל העצבות שישנה בעולם לשמחה.
הרחבות
ההבדל בין צער לעצב
עִצָּבוֹן בָּא מִפְּנֵי הַחֵטְא, וְהַתְּשׁוּבָה מְאִירָה אֶת הַנְּשָׁמָה וּמְהַפֶּכֶת אֶת הָעִצָּבוֹן לְשִׂמְחָה. ישנו הבדל עקרוני בין עצב לצער. עצב גורם לאדם לקפוא על מקומו, להשיל מעצמו אחריות ולכעוס על 'שלא קרה כמו שאני רציתי שיקרה'. העצב נובע ממקום שלילי בנפש של גאווה ושל תחושת יומרנות על המתרחש בעולם, 'שהכל יקרה רק תחת החלטתי'. צער, לעומתו, מביע אכזבה, מתוך הבנה שהעולם אינו הפקר, ומביא את האדם לרצות להתקדם ולהשתפר מתוך הקושי שנתקל בו. ר' שניאור זלמן מלאדי בספר התניא, מסביר איך על האדם להתמודד עם העצב:
" העצבות ממילי דשמיא (=בדברי קודש, כמו זו 'הבאה מפני החטא'), צריך לשית (=למצוא) עצות בנפשו לִפַּטֵר ממנה. אין צריך לומר בשעת עבודה שצריך לעבוד ה' בשמחה ובטוב לבב, אלא אפילו מי שהוא בעל עסקים ודרך ארץ (=פרנסה), אם נופל לו עצב ודאגה ממילי דשמיא בשעת עסקיו – בידוע (=בוודאי) שהוא תחבולת היצר כדי להפילו אח"כ בתאווֹת חס ושלום כנודע. שאם לא כן, מאַין באה לו עצבות אמיתית מחמת (=על) אהבת ה' או יראתו באמצע עסקיו?!... רק (=אלא) צריך קביעות עתים ושעת הכושר בישוב הדעת להתבונן בגדולת ה' אשר חטא לו, כדי שעל ידי זה יהיה לבו נשבר (=יצטער) באמת במרירות אמיתית... אזי יסיר העצב מלבו לגמרי ויאמין אמונה שלימה כי ה' העביר חטאתו ורב לסלוח וזו היא השמחה האמיתית בה'..." [תניא ליקוטי אמרים פרק כו].
בעל התניא מסביר שכל עצב שנכנס באדם – בוודאי בא מהיצר הרע, שמנסה להפיל אותו לחטוא. תחושת העצב צריכה לבוא באופן מבוקר – אדם צריך לקבוע זמן מוכן שבו יחשוב על המעשים שהובילוהו לכך, מה גרם לו להגיע לשם וכדומה. כך יגיע שברון לבו , החיובי, בצורה מתוכננת וידועה. אז יאמין האדם שנסלח לו חטאו, כיוון שעשה תשובה, וממילא יצליח לסלק את תחושת העצב השלילית והמזיקה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
