ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
"אָמַר ר' יוֹחָנָן מִשּׁוּם ר' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי: מַאי דִּכְתִיב וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ד' עֵת רָצוֹן, אֵימָתַי עֵת רָצוֹן, בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים" (בְּרָכוֹת ח.). עִקַּר יְסוֹד* הַתְּפִלָּה, שֶׁחָקְקָה הַחָכְמָה הָאֱלֹהִית, שֶׁתּוֹעִיל לְמַלֵּא בַּקָּשַׁת הָאָדָם וּצְרָכָיו, הוּא מַה שֶּׁהִיא מוֹעִילָה לַהֲטָבָה הַמּוּסָרִית שֶׁל הָאָדָם, לְרוֹמֵם וּלְיַשֵּׁב דַּעְתּוֹ בְּחִזּוּק כֹּחוֹתָיו הָרוּחָנִיִּים. וְהַהֶכְרֵחִיּוּת הַזֹּאת שֶׁל הִשְׁתַּדְּלוּת הַהַדְרָכָה הַמּוּסָרִית לָאָדָם הִיא לֹא כָּל כָּךְ בִּהְיוֹתוֹ יָחִיד וּמִתְבּוֹדֵד, כִּי-אִם מִצַּד הִשְׁתַּתְּפוּתוֹ עִם זוּלָתוֹ מִבְּנֵי הָאָדָם וְכָל חַיָּיו הַחֶבְרָתִיִּים. עַל כֵּן עִקַּר הַתְּפִלָּה וְתַכְלִיתָהּ הוּא מִצַּד הַהִתְקַבְּצוּת הַצִּבּוּרִית*, כִּי לְהַשְׁלָמַת עַצְמוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם בַּאֲמִתִּיּוּת הַדֵּעוֹת הָיָה מַגִּיעַ עַל יְדֵי הַתּוֹרָה גַּם מִבַּלְעֲדֵי הַתְּפִלָּה, אֲבָל הַמּוּסָרִיּוּת הַדְּרוּשָׁה לְחַיֵּי הַחֶבְרָה הִיא נִקְבַּעַת עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה. נִמְצָא שֶׁתְּפִלַּת הַצִּבּוּר הִיא הַתְּפִלָּה הָעִקָּרִית, וְגַם תְּפִלַּת הַיָּחִיד תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְתוֹעַלְתָּהּ בְּהִתְחַבְּרוֹ עִם הַצִּבּוּר, וְעֵת רָצוֹן, שֶׁבָּהּ קֵרוּב הַתַּכְלִית שֶׁל הַתְּפִלָּה וְיִתְרוֹן פְּעֻלָּתָהּ, הִיא בְּשָׁעָה שֶׁהַצִּבּוּר מִתְפַּלְּלִים.
(עוֹלַת רְאִיָּה א, עמ' רסא)
שלמות הכלל ושלמות הפרט
"כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ * רַבָּנָן הַשְׁכִּיבֵנוּ כִּגְאֻלָּה אֲרִיכְתָּא דַּמְיָא" (בְּרָכוֹת ד.). אַף שֶׁצָּרִיךְ הָאָדָם שֶׁיָּשִׂים מַעְיָנוֹ* אֶל יְשׁוּעַת הַכְּלָל, מִכָּל מָקוֹם צָרִיךְ הוּא לִהְיוֹת עָסוּק בִּשְׁלֵמוּתוֹ הַפְּרָטִית, אֶלָּא שֶׁצָּרִיךְ שֶׁתִּהְיֶה כַּוָּנָתוֹ שֶׁעַל יְדֵי שְׁלֵמוּתוֹ יְאֻחַד אֶל הַכְּלָל, וּבָזֶה אֵינֶנּוּ נִפְרָד מֵהַכְּלָל גַּם בִּהְיוֹתוֹ עָסוּק בִּשְׁלֵמוּתוֹ הַפְּרָטִית. עַל-כֵּן, לְהוֹצִיא מִדַּעַת הַסּוֹבְרִים לְבַקֵּשׁ רַק שְׁלֵמוּת הַכְּלָל וּמִצַּד עַצְמָם יֵלְכוּ בִּשְׁרִירוּת לִבָּם, יֵשׁ קְצָת הֶפְסֵק*, שֶׁל בַּקָּשַׁת הַפְּרָט, בִּסְמִיכוּת הַגְּאֻלָּה לַתְּפִלָּה, שֶׁהִיא מוֹרָה שֶׁכָּל פְּנִיָּתוֹ* תִּהְיֶה לְמַעַן הַכְּלָל, אֶלָּא שֶׁאֵין זֶה הֶפְסֵק כִּי-אִם כְּתוֹסֶפֶת מַכְשֶׁרֶת* לְעִנְיָנָהּ שֶׁל הַסְּמִיכוּת הַזֹּאת בְּעַצְמָהּ.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
84 - תפילה חלק א'
85 - תפילה חלק ב'
86 - לימוד שבועי באמונה כד- ל סיון תשע"ז
טען עוד
______________________
יְסוֹד – תכלית, מטרת. כֵּיוָן דְּתַקִּינוּ – כיוון שתִקנו חכמינו את ברכת השכיבנו (אינה נחשבת כהפסק בין גאולה לתפילה), משום שהיא נחשבת כגאולה ארוכה (כהמשך לענייני הגאולה). שֶׁיָּשִׂים מַעְיָנוֹ – שירכז מחשבותיו ומעשיו. קְצָת הֶפְסֵק – ברכת 'השכיבנו'. פְּנִיָּתוֹ – עבודתו האישית. מַכְשֶׁרֶת – המועילה ותורמת, מכשירה ומסייעת.
ביאורים
ישנה שאלה פילוסופית גדולה שעומדת ביסודה של התפילה: כיצד ייתכן שיש לתפילה השפעה על המציאות, אם את המציאות קבע הקדוש-ברוך-הוא כבר מראש? הרי אם מתקבלת התפילה מסתבר שהיא שינתה את רצונו הראשוני של הבורא, והרי לא ייתכן שינוי ברצון הבורא! דוגמה לדבר היא תפילה על אדם חולה שיבריא. אם רצון הבורא שהאדם יהיה חולה, אך בזכות התפילה הבריא החולה – הרי שהוא שינה את רצונו הראשוני בעקבות התפילה.
בשאלה זו דנו רבים וישנן בה גישות שונות. תפיסתו של הרב קוק, המבוססת על דברי ספר העיקרים, היא שברצון האלוהי אין שום שינוי, אלא רק באדם המתפלל. בעקבות התפילה הוא נעשה מוסרי יותר ומתוקן יותר במידותיו, ולכן הגזֵרה אינה חלה עליו, כי הוא שינה את פניו.
מכיוון שהשפעתה של התפילה נוגעת לתחום המוסרי של מידות האדם, ומכיוון שתחום זה נוגע בעיקר לקשר האדם עם סביבתו, הרי שמעלתה הגדולה של התפילה תהיה דווקא בקשר שלה עם הציבור. משום כך יש לכוון את התפילה הפרטית של האדם לזמנים שבהם הוא קשור עם תפילת הציבור – ואם אינו יכול להיות נוכח פיזית עם הציבור, לפחות ישתף עצמו עמהם בזמני התפילה.
עם זאת, יש להדגיש כי הכלל מורכב מהפרטים היוצרים אותו, ועל כן אין לאדם לבטל עצמו לגמרי באופן שלא ישים עיניו ולבו על תיקונו האישי, כי אם לא יהיה מתוקן בעצמו – הרי שהכלל כולו נפגע מחוסר השלמות הפרטית שלו. ועיקר כוונתו בתיקונו הפרטי צריך להיות למען תיקון הכלל, ובזה תהיה תפילתו שלמה. סיבה זו היא ההסבר לכך שאנו מחשיבים במבנה התפילה את ברכת "השכיבנו" כחלק מברכת "גאל ישראל" – כי התיקון הפרטי הוא נגזרת של התיקון הכללי.
הרחבות
ערך התפילה בציבור
עִקַּר הַתְּפִלָּה וְתַכְלִיתָהּ הוּא מִצַּד הַהִתְקַבְּצוּת הַצִּבּוּרִית. בגמרא מסופר שכשהיה רבי עקיבא מתפלל בציבור, היה מקצר את התפילה מפני טורח הציבור [ברכות לא, א]. במקום אחר מבאר הרב קוק שאמנם בתפילה ביחיד היה רבי-עקיבא מגיע להשגות עליונות ועמוקות, שהיו מעלות אותו למעלות עליונות – אך אף-על-פי-כן "באמת השיתוף עם הציבור בעצמו הוא דבר רם ונעלה עד מאוד, שמכריע את שלימותו הגדולה הפרטית של היחיד, כי כוח הרבים גדול מאוד ובהמשכו עם הציבור בכל פינותיו תמשכהו קדושת הכלל להנהגה מעולה ולמצב מוסרי נעלה" [עין אי"ה ברכות א, לא].
הכוזרי נתן טעם לתפילת הציבור: "ומפני זה קבעו לנו שיתפלל היחיד תפילת הציבור ושתהיה תפילתו בציבור בעוד שיוכל לא פחות מעשרה כדי שישלים קצתם מה שיחסר בקצתם בשגגה או בפשיעה ויסתדר מהכל תפילה שלמה בכוונה זכה ותחול הברכה על הכל ויגיע לכל אחד מהיחידים חלקו ממנה" [כוזרי ג, יט].
טעם נוסף לדבר נתן המהר"ל : "השם-יתברך רצונו בציבור דווקא... מפני כי הציבור הוא רצונו של הקב"ה. ודבר זה עניין עמוק כי אין מקטרג לציבור במה שהם ציבור יש להם כוח כללי ובצד הכלל אין חטא כי החטא הוא בפרטים אבל בכללי לא שייך חטא וקטרוג..." [דרך חיים ב, ד]. הצד הכללי של כל יהודי הוא הצד הפנימי והנשמתי שלו, והצד הפרטי הוא הצד החומרי. ממילא החטא תמיד מגיע מהחומריות – הפרטית, ולא מהנשמה – הכללית. ולכן בכּלל לא שייך חטא וקטרוג.
האדר"ת העיד על עצמו בצוואתו: "בתפילה בציבור נזהרתי הרבה ב"ה, וכל פעם היה לי יגיעות רבות ועמל רב עד שקבצתי עשרה, ומעודי נדמה לי באם אתפלל לעצמי כאילו לא התפללתי כלל".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
