ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
"אָמְרֵי דְּבֵי רַבִּי יַנָּאי: מַאי דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי ל, לג): "כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה" וְגוֹ', בְּמִי אַתָּה מוֹצֵא חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה? בְּמִי שֶׁמֵּקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ" . רַבִּים הֵם הַפֶּדָגוֹגִים* הַמִּתְנַשְּׂאִים לְהָבִיא דְּרָכִים לְהָקֵל אֶת עֹל הַלִּמּוּד, וְחוֹשְׁבִים שֶׁיָּבִיאוּ בְּרָכָה לָעוֹלָם בְּהַקְנוֹתָם אֶת הַיְדִיעוֹת וְהַלִּמּוּדִים הַתּוֹרִיִּים*, בְּאֹפֶן קַל שֶׁלֹּא יִצְטָרֵךְ הָאָדָם לִהְיוֹת עָמֵל בָּהֶם. תּוֹעֶלֶת הַדָּבָר אֵינָהּ אָמְנָם אֶלָּא מַתְעָה, כִּי הַיְדִיעוֹת לֹא תִּמָּדַדְנָה עַל פִּי כַּמּוּתָן כִּי אִם עַל פִּי אֵיכוּתָן, עַל פִּי עֹמֶק הַהֲבָנָה וַחֲרִיפוּת הַשִּׁמּוּשׁ* בָּהֶן לְכָל חֵפֶץ, בְּיוֹתֵר לִמּוּדֵי הַתּוֹרָה עַל פִּי גֹּדֶל הָרֹשֶׁם שֶׁפּוֹעֲלִים עַל הַלּוֹמֵד, לְעִנְיַן הַתְּכוּנָה שֶׁל הַמּוּסָר, הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים וְיִרְאַת ד' הַטְּהוֹרָה, וּבָזֹאת יִהְיֶה מוֹעִיל רַק הַלִּמּוּד שֶׁאֵינוֹ בָּא בִּדְרָכִים קַלִּים וְנוֹחִים לִקְלֹט, כִּי עַל יְדֵי הַיְגִיעָה וַעֲבוֹדָה שִׂכְלִית מִתְעַלֶּה הָאָדָם לְמִדּוֹת נַעֲלוֹת, וְלִהְיוֹת נוֹטֶה אֶל הַשֵּׂכֶל וְאֶל כָּל דִּבְרֵי קֹדֶשׁ בְּאַהֲבָה וְחֵפֶץ לֵב, וְהַלִּמּוּד פּוֹעֵל עָלָיו לִהְיוֹת כֻּלּוֹ נָתוּן וּמָסוּר לְלִמּוּדָיו. עַל כֵּן יֵצֵא מֵהַלִּמּוּד שֶׁעַל יְדֵי הַיְגִיעָה דַּוְקָא - עֹמֶק הַהֲבָנָה וְהַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה* עִם הַפְּעֻלָּה הָרְצוּיָה לַעֲבוֹדַת ד' וְיִרְאָתוֹ וְכָל טָהֳרַת הַמִּדּוֹת. אֲבָל הַלִּמּוּדִים הַנִּכְנָסִים בְּאֹפֶן קַל בְּלֹא יְגִיעָה וַעֲבוֹדָה כַּבִּירָה, יִשָּׁאֲרוּ לְעוֹלָם שִׁטְחִיִּים וּקְפוּיִים*, עוֹמְדִים מִחוּץ לְנַפְשׁוֹ שֶׁל אָדָם הַפְּנִימִית, וּפוֹעֲלִים מְעַט עַל מַעֲשָׂיו וְעַל יִצְרֵי לְבָבוֹ. עַל כֵּן חֶמְאָה שֶׁל תּוֹרָה, הַבָּרוּר וְהַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ, הָעִקָּרִי הַמְחֻוָּר בְּעֹמֶק רַעְיוֹן וְשׂוֹם שֶׂכֶל, וְהַמַּרְבֶּה אֹמֶץ הַנֶּפֶשׁ בְּיִרְאַת ד' וְדַרְכֵי קֹדֶשׁ בְּמִי תִּמָצֵא, רַק בְּמִי שֶׁנִּתְגַּדֵּל עַל עֲבוֹדַת הַתּוֹרָה בְּעָמָל, וְקָנָה אוֹתָהּ בִּדְרָכִים כְּבוּשִׁים שֶׁעַל יְדֵי יְגִיעָה וַעֲבוֹדָה רַבָּה, שֶׁעָמְדוּ לוֹ לְהִתְרַחֵק מִן הַיַּלְדוּת וְכָל גַּעְגּוּעֶיהָ, לְבִלְתִּי קְנוֹתָם בְּדֶרֶךְ שַׁעֲשׁוּעֵי יְלָדִים, כִּי אִם מֵקִיא חָלָב שֶׁיָּנַק מִשְּׁדֵי אִמּוֹ עָלֶיהָ, עַל יְדֵי רֹב עָמָל וִיגִיעָה יִהְיֶה לוֹ הַמָּזוֹן הַקַּל וְהַנּוֹחַ לְמֹרַת רוּחַ וּכְמוֹ שֶׁיָּקוּץ הַגָּדוֹל בְּהַמָּזוֹן שֶׁל הַיּוֹנֵק, עִם כָּל קַלּוּת עִכּוּלוֹ וּמְהִירוּת הַשָּׂגָתוֹ, כֵּן יָקוּץ הַמִּתְרַגֵּל בִּיגִיעָה וַעֲבוֹדַת עִיּוּן, שֶׁשָּׂמֵחַ בָּזֶה וְהוּא כָּל תַּעֲנוּגוֹ וּמְשׂוֹשׂ נַפְשׁוֹ, בַּלִּמּוּדִים הַנִּקְנִים כֻּלָּם עַל יְדֵי דְּרָכִים קַלִּים, אֲבָל עִם זֶה הֵם מְחֻסָּרִים עֹמֶק וְכֹחַ רֹשֶׁם חָזָק בַּנֶּפֶשׁ.
(עֵין אַיָּה, בְּרָכוֹת ב, פֶּרֶק ט, פִּסְקָה שדמ)
____________________
הַפֶּדָגוֹגִים – המחנכים. הַלִּמּוּדִים הַתּוֹרִיִּים – לימוד התורה. וַחֲרִיפוּת הַשִּׁמּוּשׁ וכו' – היכולת להיעזר בתוכן הנלמד ולהשתמש בו גם במקומות נוספים. וּקְפוּיִים – צפים, חיצוניים.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
124 - חינוך חלק ט"ו
125 - חינוך חלק ט"ז
126 - לימוד שבועי באמונה כט תמוז - ו אב תשעז
טען עוד
ביאורים
כפי שהרחבנו בימים הקודמים, התפיסה המקובלת בעולם היא שמטרת החינוך היא להקנות לאדם כלים שבאמצעותם יוכל להילחם את מלחמת החיים החומרית. לפי תפיסה זו, אין כל-כך ערך למאמץ שהאדם משקיע, אלא העיקר הוא הידיעות שאותן הוא קולט ושאותן הוא יכול לצטט. יש כאלה שחושבים שגם בתורה הדבר הוא כך. עלינו להקל בלימוד עד כמה שאפשר, כדי שנוכל לקלוט כמות גדולה יותר של ידיעות בתורה.
הרב קוק מוכיח מדברי חז"ל שהדרך היא הפוכה – למאמץ של הלומד יש ערך מרכזי! המאמץ הוא היסוד והבסיס כדי שלימודו של האדם ייספג בקרבו, ויחולל בתוכו שינוי. ככל שהאדם יתאמץ יותר, הוא יגיע למדרגות גבוהות יותר, הוא יזכה 'להידבק' בדברי התורה הקדושה ולרכוש חיבור חי, אמִתי, משמעותי ופנימי לדברי התורה.
משל למה הדבר דומה? להבדל שבין חלב אם, ממנו ניזון התינוק, לבין אוכל רגיל. בלא ספק קל הרבה יותר לתינוק לאכול חלב – הוא לא צריך ללעוס, זהו אוכל שהרבה יותר בריא ומתאים לגופו. לעומת זאת, האוכל של הבוגרים דורש עמל והשקעה: לעיסה, עיכול וכדומה. אף על פי כן, אם האדם הבוגר ינסה ללמוד מהתינוק ולאכול את חלב האם, הוא יחוש סלידה נוראה וייתכן שאף בריאותו תיפגע. ההסבר לכך הוא פשוט – מכיוון שהאדם הבוגר כבר הכשיר את עצמו לאוכל מפותח יותר, הדורש פעולה מצד האדם בעת האכילה, הוא לא יכול לוותר על השלב הפועל הזה, ולכן הוא גם סולד מאכילת אוכל כזה, שאינו מתאים למערכת העיכול 'הבוגרת' שלו.
כך קורה גם ביחס לבניין האישיות ולבניית הרגלי העמל בתורה. מי ש'התבגר' וחווה את השפעת היגיעה על הנפש, מחפש בלימוד את היתרון העצום של לימוד ביגיעה – מזון לנשמה שמספק עומק ועצמה, ויכולת לחולל שינויים בחיים. על כן הוא ודאי ימאס בלימוד שנעשה בלא יגיעה, שהוא אמנם קל, אך אינו מספק את הרצונות העמוקים של הנשמה – להעמיק, להשתנות, להתקדש. ההישג הגדול בלימוד אינו נמדד בכמות הידיעות בלבד, אלא בעומק החדירה שלהן אל נפשו של האדם, והעמקה זו אינה באה אלא כאשר הלומד משתחרר מפינוקים מיותרים, ו"מקיא חלב שינק משדי אמו".
הרחבות
עמל בלימוד התורה
עַל כֵּן יֵצֵא מֵהַלִּמּוּד שֶׁעַל יְדֵי הַיְגִיעָה דַּוְקָא – עֹמֶק הַהֲבָנָה וְהַיְדִיעָה הַבְּרוּרָה. הרב קוק מסביר שהעמל חשוב בלימוד התורה כדי שאפשר יהיה לקנותה באופן עמוק. המהר"ל , בספרו 'דרך חיים', מרחיב בנושא בעקבות המשנה במסכת אבות: "כך היא דרכה של תורה – פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל... כי התורה היא שכלית והאדם בעל גוף חומרי, ואין ספק כי השכל והגוף הפכים מתנגדים זה את זה, ולפיכך אין אל התורה קיום בגוף החומרי, שאיך יהיה אל התורה שהיא שכל, קיום בגוף החומרי כיוון שהם הפכים ואין עמידה אל אשר הם הפכים יחד. ולכך אמר שאין התורה מתקיימת רק אם ממית עצמו על התורה, שכאשר ממית עצמו על התורה עד שמסלק הגוף לגמרי בשביל התורה, ונמצא כי עיקר שלו הוא השכל לא הגוף ואז יש קיום אל התורה, שאין הגוף החומרי מונע אל התורה כלל ... ומפני זה אמר כאן 'כך היא דרכה של תורה', כי כך ראוי זה אל התורה, במה שהיא תורה שכלית שלא יהיה נמשך כלל אחר התענוגים שהם תאוות הגוף, ואז יש קיום אל התורה" [דרך החיים למהר"ל מסכת אבות ו, ד].
לפי דבריו, אין כוונת המשנה שהאדם צריך לגרום לעצמו סבל באופן מגמתי 'כי חשוב לסבול'. כוונתה שישקיע בתורה מכוחו וממשאביו ויתמסר אליה. המשנה כתבה זאת בנוסח שמקצין כל כך את הצער, כיוון שהיא מסתכלת על הדברים מצד הרעיון המוחלט ולא מהצד המוחש והארצי. בהסתכלות כזו התורה היא רוחנית, כי זה עצם מהותה, ולעומתה לאדם – יש גוף, והוא חומרי וגשמי. הרוח והחומר הפוכים ולכן הם 'מתנגדים' במובן המופשט המוחלט שלהם.
לעילוי נשמת נפתלי הרצקא בן אלתר אברהם ז"ל
לעילוי נשמת רפאל פרג'י רובר גז ז"ל בן ברוך חי ורחל ז"ל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
