ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- חגי תשרי
בספר מלכים אנו מוצאים סיפור על האישה השונמית שבונה בביתה חדר עבור אלישע הנביא. בביקורו של אלישע בביתה, שואל אותה אלישע האם הוא יכול להשתדל עבורה ולבקש בשבילה בקשות מן המלך. עונה האישה לאלישע: " בתוך עמי אנכי יושבת ".
הזהר הקדוש דורש סיפור זה על דרך הנסתר. כאשר אלישע הנביא שואל את האישה האם יש להשתדל עבורה אצל המלך, הוא מתכוון למלך מלכי המלכים הקב"ה. על כך עונה לו האישה: "בתוך עמי אנכי יושבת" – אין לי שום בקשה פרטית, אני רק מבקשת שתתפלל על עם ישראל .
עדיין מהדהדות באוזנינו שאגותיו של מורנו ורבנו הרב אברהם שפירא זצ"ל עת היה עטוף בטלית על ראשו, רגע לפני תקיעות השופר: " אין לנו להתפלל בראש השנה על עצמנו אלא רק על בעיות של כלל ישראל ". עת בא המלך ומתגלה שמו בארץ, אסור לנו להתעסק בדברים קטנים שיש לנו, אלא רק תפילה אחת בלבנו, ששמו של הקב"ה יופיע בעולם על ידי עם ישראל בצורה הכי שלמה. ומתוך עילוי רצוננו ביום זה – נבנה בתוכנו רצון גדול יותר לתקן אף את מעשינו הפרטיים.
הלכה- ההוספות בתפילה בעשרת ימי תשובה
סדרן של התפילות בעשרת ימי תשובה הוא כמו בכל השנה, אלא שבתפילת שמונה-עשרה מוסיפים "זכרנו לחיים" ו"מי כמוך" בשתי הברכות הראשונות, ו"וכתוב לחיים טובים" ו"בספר חיים" בשתי ברכות אחרונות. ואם שכח להוסיף אחת מהוספות אלו וכבר הזכיר שם ה' בסיום הברכה – אינו חוזר.
כמו כן אומרים "המלך הקדוש" בברכת "אתה קדוש". ואם שכח ולא אמר – חוזר לראש התפילה . בברכת "השיבה שופטינו" מסיים "המלך המשפט" במקום "מלך אוהב צדקה ומשפט". שכח וסיים "מלך אוהב" וכו' – אינו חוזר, כיוון שהזכיר מלכות בברכה. ויש נוהגים לחזור אף בזה. בשחרית ובמנחה אחר חזרת הש"ץ אומרים "אבינו מלכנו" בכל יום, חוץ משבת ומנחה בערב שבת. ויש מן הספרדים שאומרים "אבינו מלכנו" אפילו בשבת.
פעמיים בכל יום אומרים את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהלים כז), בשחרית ובערבית, ויש שאומרים אותו במנחה ולא בערבית. הספרדים נוהגים לומר מזמור זה בשחרית. ממשיכים ואומרים אותו עד שמיני עצרת.
דברים שבלב- עצור להתרעננות
מבחנים, לימודים, עבודה. טלוויזיה, מחשב, פלאפון. לישון, לקום, לרוץ, לרוץ ושוב לרוץ. אנחנו מתרוצצים מסביב לשעון, מדלגים מעניין לעניין. יצא למישהו לחשוב פעם ברצינות כמה דקות על משהו לעומק? לעצור לרגע את הריצה הזאת ולעשות חשבון נפש אמיתי עם עצמו?
מנהל של חברה רצינית, חייב לקבוע לעצמו זמן בו הוא מחשב את החשבונות של החברה. לא ייתכן שהוא ירוץ כל היום מכאן לשם ולא יעצור לרגע כדי לראות איפה החברה עומדת, מה מצב החובות, המשימות שעומדות בפתח וכו'. במידה ולא יעשה זאת החברה תתמוטט או לחילופין תדרדר.
אחת מן הדרכים המוצלחות בהן היצר הרע מונע מאתנו לעשות הפסקה שתוביל לשינוי ושיפור במצבנו היא הטרדה בענייני העולם . הוא מעסיק אותנו מסביב לשעון בכל עניין שאפשר מלבד תיקון הנפש. כך אנחנו מוצאים את עצמנו הולכים לקניות, רואים עוד תכנית, גולשים לעוד אתר ובינתיים – היצר יושב לו מבסוט ומסתכל איך אנחנו לא מתפנים לדברים החשובים באמת. התרופה למצב החולני הזה היא לעצור . להקדיש לכך זמן. זמן איכות בו נלמד תורה ונתבונן קצת על מצבנו. משהו טוב שיגרום לנו לחשוב איך להתקדם קדימה, איך לקדם את החברה שעליה אנחנו אחראים. זאת התרופה האמיתית וכל השאר לא באמת יעזור. ה' העניק לנו את התורה כי הוא ידע עם מי יש לנו עסק, הוא ברא את היצר ומכיר היטב את תחבולותיו. לימוד התורה מחזיר לנו את הכיוון הנכון לחיים ומעורר אותנו לחשוב על הדרך בה אנו צועדים.
לקבוע זמן ביום. חמש דקות לפחות, ללימוד ולהתבוננות, לראות איך לשפר את מצבנו. בלי זה אי אפשר בכלל להתחיל לדבר על שינוי. כמו בנהיגה – כדי לנהוג בערנות צריך לעצור להתרעננות.
סיפור- שבת בערב
שבת בערב. שוב פעם כמו תמיד נפגשים כל החברה בגינה למטה, יושבים, מדברים וצוחקים.
יוני צועד לו לבד באוויר הקריר, ממהר שלא לאחר. רק הרגע הם גמרו את סעודת השבת, והיה כ"כ טוב ומרומם, הוא אפילו זכר פירוש מעניין שהיה לו על הפרשה וכולם אמרו לו 'שכוייח'.
ועכשיו, עכשיו הוא פוסע לו לגינה, לכל החברה. לרדת שם למטה, לשקוע עוד ועוד בכמויות של לשון הרע וזבל. לצחוק על הרב ההוא שהזקן שלו כבר מזמן עבר את גבולות הנורמה, ועל השכן הדוס שתמיד מעיר להם לשתוק בזמן התפילה.
והם, 'שכוייח' הם אמרו לו, 'שכוייח...' באמת מגיע לו, למה לא?!
'צבוע, זה מה שאתה'! קול צועק אליו. 'מה אתה כבר?! חתיכת אפס. כלום'.
גוש עולה לו בגרון, בא לו להקיא ולהקיא...
ואז פתאום, הוא התחיל לדבר אליו, ככה מלב אל לב כמו שהוא מדבר עם חבר.
"אוף ה', אני לא רוצה את זה" הוא לחש לתוך החושך, "לא רוצה לשמוע את כל הלשון הרע הזה, לצחוק על כולם, לא רוצה! באמת שלא רוצה. אבל אתה יודע כמה זה קשה לי שלא ללכת, פשוט קשה... אני לא מסוגל, זה... זה בלתי אפשרי!" כשגמר לדבר הוא הביט על השמיים, הכוכבים הביטו בו נצנצו, כאילו, כאילו ניסו לומר שהוא יכול, שהוא מסוגל! למרות הכל...
הוא המשיך להביט בכוכבים, הם היפנטו אותו. הוא היסס... הרגליים נעצרו, רעדו, הוא התלבט... הביט לשני הכיוונים שוב ושוב, ולבסוף בדחף פתאומי הוא התחיל ללכת. בהתחלה צעדים קטנים ומהססים ואח"כ יותר גדולים וכבר בטוחים, בדרך המוכרת בחזרה לביתו.
כשעמד בפתח הבית הוא הביט מעלה אל השמיים, ונדמה היה לו שהכוכבים זוהרים לכבודו יותר מתמיד.
(תודה רבה לקוראת תמר על שליחת הסיפור)
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.










