^ 1.בגליון זה לא נכנס לשאלה אם תאונה בכביש נחשבת כמתה מחמת מלאכה, בפרט לאור העובדה שהשאיל רכב ביודעו שאין עליו ביטוח.
^ 2.אכתי יש לחקור בדעת הש"ך, אם זכאי הניזק לגבות את הסכום שניזק (שומת התיקון) ולא לתקן בפועל, שכן אם חייב המזיק לתקן והבעלים רצו להשאירו כך מבלי לתקן, יתכן ולא נחשב עומד לתיקון, ואין המזיק מחויב בדבר כלל.
^ 3.הוכחותיו לכך; הגמ' בב"ק יז: דנה לחייב את השובר את הכלי שנזרק מראש הגג אף שאינו מפסיד את הבעלים, ובלהורות נתן ח"ב סי' קו דחאו שבעת השבירה היה הכלי בשלמותו. עוד הוכיח מב"מ בדף לד. המפקיד אצל חבירו בהמה ונגנבו, שילם ולא רצה להשבע, ונמצא הגנב, משלם לשומר כפל, ורצה רבי זירא שישלם גם גיזות וולדות לשומר, הגם שלא הפסיד השומר, אלא הבעלים. והרב המגיד באר שמיירי בגיזות וולדות שנטענו בבית הגנב והשומר לא הפסיד ואותם רצה רבי זירא שישלם לו. בגיטין מב: איתא שיש לשלם לבעל העבד על חבלה, אף בהיותו רק מעוכב גט שחרור, הגם שבזמן זה העבד זכה בעצמו, כיון שהבעלים הינו אדון שלו, מחוייב לשלם לו אף שלא הפסידו דבר. אמנם הקצוה"ח בסי' תכד סק"א באר בהאי דינא שרבו זוכה בתשלומין רק מדין מה שקנה עבד קנה רבו. אך החלקת יואב לא הבין כך, וסבר שהוא משום שכל עוד לא קיבל העבד גט שחרור הינו של הבעלים. וכן הוכיח מדין הגמ' בב"ק בדף קיא: גזל ולא התייאשו בעלים, ובא אחר ואכלו, רצה מזה גובה רצה מזה גובה. הרי שגובה מהשני אף שלא הפסידו, שכן הראשון שילם לו. אך דחה בלהורות נתן שם שהיא גופא, אם שילם ראשון לא יכול לגבות מהשני, הרי שרק בעת חסרון גובה מהמזיק. ויש להוכיח עוד מהגמ' בב"ק צא: שאם הרג שור העומד להריגה, חייב לשלם משום שיאמר אנא בעינא למיעבד הא מצוה. והרא"ש סבר שחייב לשלם מדינא אף שלא הפסיד הבעלים ממון. ושמא שכר המצוה שנאנס ולא קיימה הוי הפסד ממון.
ובלהורות נתן שם הוכיח מדברי רבא בגמ' בב"מ בדף סא. שצריך שני מקורות ריבית וגזל: 'דחידוש הוא שאפילו בלא לווה אסרה רחמנא' ופרש"י שאין חסרון בכך. הרי שבלא חסרון אין חיוב ממון. וכן פסק השו"ע בסי' שעח סעי' א שאסור להזיק ממון חברו, ואם הזיקו אע"פ שאינו נהנה חייב לשלם, ודייק הסמ"ע שם סק"א שהתחיל באיסור וסיים בחיוב תשלום, ללמדנו שאסור אף אם ירצה להזיק ולשלם.
^ 4.הגר"ח מבריסק חקר אם שני בולים יחידים בעולם שווים אלף שקל כל אחד, ואילו היה בול יחיד היה שוה עשר אלף שקל, והזיק אדם את בעל השני בולים, ונותר לו רק בול אחד, שאמנם הזיק ממון, אך לא הפסיד הבעלים אלא אדרבה גדל שווי הבול שבידו.
^ 5.אומנם כשפטור מחמת שנעשה הנזק רק בגרמא, חייב בדיני שמים, ואין זה פטור גורף כפי שיבואר להלן, לאפוקי מהשיטה השניה שפטרה מכל וכל את המזיק על התייקרות הפרמיה, שכן מחל לו מראש על כך כנהוג. אך יתכן ולשתי השיטות יהיו מצבים שיש לפטור את המזיק אף בדיני שמים, כדלהלן;
חיוב בדיני שמים אינו פטור גמור, אלא שאינו יכול להתבע בבית דין, שכן לא נמסר לבית הדין כח לדון ולפסוק תשלום על נזק הנעשה בעקיפין. אך המזיק מוגדר כחייב בפיצוי על מעשיו, ודינו מסור לשמים כמבואר בתוספתא ב"ק פ"ו, ואין השמים מוחלים לו עד שישלם - תוספתא שבועות פ"ג, הובאה בירושלמי ב"ק פ"ו ה"א.
רש"י קדושין מג א ד"ה 'דינא רבה' וב"ק קד א ד"ה 'שכבר' וב"מ לז א ד"ה 'הבא' וד"ה 'דיקא' כתב שחיוב זה הינו שחייב עונש בידי שמים. ובגיטין בדף נג. כתב רש"י בד"ה 'וחייב בדיני שמים': 'פורענות לשלם לרשעים שנתכוין להפסיד את ישראל'. הדבר אברהם ח"ב סי' לב סעי' טז בהגהה באר שחיוב הממון בידי שמים אינו חיוב ממוני, אלא תיקון האיסור ומניעת העונש. ועל כן סבר רש"י בב"מ לז א ד"ה 'הכא' שאם בא לבי"ד מאליו להימלך מה יעשה ולא יענש, אומרים לו שמידי שמים לא יצאת עד שתתן.
אולם המאירי בב"ק בדף נו. כתב : 'כל שכתבנו עליו כאן שהוא חייב בדיני שמים פירושו שהוא חייב בו בהשבון. הא לענין איסור, אף מה שהוא פטור בו מדיני שמים איסור מיהא יש בו... ומכאן כתבו גדולי הדורות שכל שנאמר עליו חייב בדיני שמים פסול הוא לעדות, עד שישיב', וכן סבר בספר ההשלמה לב"ק פו סי' א בשם אביו שנפסל לעדות מחמת כך. וכן נראה שהבין החזו"א בב"ק סי' ה סק"ד שיש בכך חיוב ממון בידי שמים מדינא.
היש"ש ב"ק פ"ו סי' ו בשם תשובה כתב שאף על פי שאין לבית דין לכופו לשלם, מכל מקום בדברים בלא כפייה יש לדחקו.
אולם במרבית ממעשה הגרמא, לא נעשה המעשה באופן מכוון להזיק, והמאירי בב"ק שם כתב שבמציאות שלא התכוון כלל להזיק, פטור מכל נזק אף בדיני שמים.
^ 6.ראה בקצוה"ח בסי' רצא סק"ד שבאר שאף אם ידע השוכר באמצע שאכן חלה כאן טעות, לא מחוייב במחיר האמיתי שלא קיבל על עצמו מראש. אומנם אם היה שואל , והמשיך להשתמש בו לאחר שהיה מודע למחירו האמיתי, יהא חייב עפי שווי שלו. שכן חיוב השואל לא נוצר בשל התחייבתו, אלא תורה החילה את החיוב לפי שכל הנאה שלו. ומהרגע שהיה מודע למחירו, חייבתו תורה בתשלומיו.