ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- נצח ישראל למהר"ל
וְעוֹד אֶפְשָׁר לוֹמַר וּלְפָרֵשׁ, כִּי מַה שֶּׁאָמַר כִּי הָאִשָּׁה תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, פֵּרוּשׁ עִנְיָן זֶה כְּמוֹ שֶׁהִתְבָּאֵר לְךָ פְּעָמִים הַרְבֵּה מְאֹד בְּחִבּוּר בְּאֵר הַגּוֹלָה, כִּי הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הֵם בָּעוֹלָם מֻרְכָּבִים מֵחֹמֶר 1 וְצוּרָה. וּמִתְחַיֵּב מִן הַחֹמֶר מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ, וּמִתְחַיֵּב מִן הַצּוּרָה מַה שֶּׁרָאוּי לוֹ. וְאֵין סָפֵק כִּי מִצַּד הַצּוּרָה יוֹתֵר מוּכָן לִבְרָכָה, מֵאֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וְלִפְעָמִים הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל דָּבָר מָה, וּמוֹנֵעַ אֵלָיו הַחֹמֶר, עַד שֶׁלֹּא נִמְצָא בּוֹ מַה שֶּׁרָאוּי אֵלָיו מִצַּד הַצּוּרָה. מִכָּל מָקוֹם, כַּאֲשֶׁר הוּא מוּכָן מִצַּד הַצּוּרָה אֶל בְּרָכָה, וְאַף אִם יֵשׁ מְעַכֵּב וּבִטּוּל מִצַּד הַחֹמֶר, מִכָּל מָקוֹם אִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא יִהְיֶה מוֹעִיל הֲכָנָתוֹ מִצַּד הַצּוּרָה מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לְהוֹעִיל, עַד שֶׁיּוֹצִיא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וּמִכָּל מָקוֹם 2 נֶאֱמַר עַל הַנִּמְצָא כַּאֲשֶׁר הוּא רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה, כִּי זֶה עֶצֶם שֶׁלּוֹ. וְלֹא יִבָּחֵן הַדָּבָר רַק מִצַּד עַצְמוֹ, שֶׁהוּא צוּרָתוֹ, אֲשֶׁר הוּא אֲמִתַּת עַצְמוֹ. 3 וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ עַל הַבִּטּוּל אֲשֶׁר יִמָּצֵא אֵלָיו מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר. כִּי דָּבָר זֶה דּוֹמֶה אֶל גִּבּוֹר גָּדוֹל, אֲשֶׁר לוֹ הַכֹּחַ עַל פֹּעַל גָּדוֹל מְאֹד, וְהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת, וְכִי בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁהוּא נִסְגָּר בַּבַּיִת לֹא יֵאָמֵר שֶׁהוּא גִּבּוֹר גָּדוֹל, אַף כִּי אִי אֶפְשָׁר לְהוֹצִיא גְּבוּרָתוֹ אֶל הַפֹּעַל! וְכָךְ הַדָּבָר הַזֶּה בְּעַצְמוֹ, כַּאֲשֶׁר דָּבָר אֶחָד רָאוּי מִצַּד הַצּוּרָה הָעַצְמִית, שֶׁהִיא עַצְמוֹ לוֹ, אַף כִּי מִצַּד שֶׁהַצּוּרָה מֻטְבַּעַת בַּחֹמֶר יֵשׁ מוֹנֵעַ אֶל דָּבָר זֶה, מִכָּל מָקוֹם 4 יֵאָמֵר עַל זֶה כַּאֲשֶׁר רָאוּי אֶל הַצּוּרָה כַּאֲשֶׁר הוּא מֻפְרָד מִן הַחֹמֶר. וְדָבָר זֶה בֵּאַרְנוּ בְּחִבּוּר גְּבוּרוֹת ה' בִּמְקוֹמוֹת הַרְבֵּה מְאֹד. וּלְכָךְ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר אָמְרוּ בְּכָאן כֻּלָּם נֶאֶמְרוּ מִצַּד 5 הַצּוּרָה הַמֻּפְשֶׁטֶת. וְזֶה אָמְרָם, לֶעָתִיד, אִשָּׁה (ש)תֵּלֵד בְּכָל יוֹם, 6 כִּי יִהְיֶה הָעוֹלָם לִפְנֵי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִפְּנֵי זֶה מִצַּד הַצּוּרָה כָּךְ הוּא רָאוּי, שֶׁתֵּלֵד אִשָּׁה בְּכָל יוֹם, וְעֵץ עוֹשֶׂה פְּרִי כָּל יוֹם, וְתוֹצִיא גְּלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי מֵילָת. וְאִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר אֲשֶׁר הוּא הַמּוֹנֵעַ, מִכָּל מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. וּמֵעַתָּה אֵין אַתָּה צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה נִמְצָא לִפְעָמִים, אֲבָל כָּךְ הוּא לְפִי מַעֲלַת הַצּוּרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁאַף אִם יֵשׁ מוֹנֵעַ מִצַּד הַחֹמֶר, 7 וּלְכָל הַפָּחוֹת מוֹעִיל כִּי אֵינוֹ מוֹנֵעַ מִכֹּל וָכֹל, אֲבָל יוֹצֵא לַפֹּעַל מַה שֶּׁרָאוּי. וְיֵשׁ לְךָ לְהָבִין דְּבָרִים אֵלּוּ, וְהֵם בְּרוּרִים, וְדַי בָּזֶה.
________________________________
ניתן לבאר באופן נוסף את דברי הגמרא גם לאומר, שאין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד. מה שאמרו שהאשה תלד בכל יום, פירושו על פי מה שכבר התבאר פעמים רבות בספר באר הגולה, שבעולם הזה הדברים מורכבים מחומר 1 ומהות רוחנית, ולכל אחד מהיסודות הללו יש את הדברים הראויים לו. אין ספק כי צד המהות הרוחנית ראוי יותר לברכה מהצד החומרי. לעיתים הברכה הראויה למהות הרוחנית אינה יכולה לצאת אל הפועל, משום שצד החומר מגביל את הברכה. מכיוון שראוי הדבר לברכה מצד המהות, אף שהחומר מעכב זאת בפועל, יש לאותה הכנה השפעה להוציא אל הפועל את מה שיכול לצאת. בכל אופן גם כשהדבר אינו יוצא אל הפועל בשלמות, כיון שמצד המהות ראויה הברכה, 2 נידון הדבר מצד המהות, שהיא הצד היותר אמיתי של אותו הדבר, 3 ואין לשים לב אל מה שלא יצא אל הפועל מצד החומר. ניתן לדמות זאת לאדם גבור בעל כח עצום הנעול בביתו. האם בגלל שהוא נעול בביתו ואין ביכולתו להוציא את כוחו אל הפועל, נאמר שאינו בעל כוח גדול? כך גם בענינינו, כאשר הברכה ראויה מצד המהות, שהיא העיקר, אך אינה יכולה לצאת אל הפועל מפני שהמהות מוגבלת בחומר, 4 נתייחס אל הברכה הראויה מצד המהות ללא התחשבות בחומר. עקרון זה בארנו בגבורות ה' כמה פעמים. כך נבאר את דברי הגמרא: מה שאמר רבן גמליאל הם דברים המתייחסים אל הברכה הראויה מצד 5 המהות. מאמרו, לעתיד אשה תלד בכל יום, 6 כי כשלא יהיו חטאים, העולם יהיה קרוב אל הקב"ה, לכן מצד המהות הרוחנית של העולם ראויה אשה שתלד בכל יום, העץ לעשות פרי בכל יום והארץ להוציא עוגיות ובגדי צמר משובחים. וגם אם לא יהיו הדברים בפועל, כי המציאות החומרית מגבילה אפשרות זו, ההתייחסות היא אל המהות ולא אל מה שנעשה בפועל. אם כן מה שמצאנו מציאות כזו בעולם, של לידה ופירות בכל יום, ושהארץ מוציאה דברים שלמים, דבר זה מוכיח שמצד מהות העולם דבר זה אפשרי, אף אם לא יהיו הדברים בפועל ממש, 7 בכל אופן מה שיוכל לצאת אל הפועל יצא אל הפועל. הבן דברים ברורים אלה ודי בזאת.
נצח ישראל למהר"ל (120)
בשביל הנשמה
118 - פרק נ' חלק ג'
119 - פרק נ' חלק ד'
120 - פרק נ' חלק ה'
טען עוד
המהר"ל פתח את הפרק בשאלה על שיטתו של שמואל, שאין בין ימות העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד – הרי מדרשים שונים מתארים הבדלים נוספים. עד כה ראינו את ההסבר הראשון של המהר"ל – שינויים אלה יהיו בגבולות הטבע. בקטע שלפנינו מביא המהר"ל הסבר נוסף. לאמתו של דבר אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות, ולא ישתנה דבר בהנהגת הטבע בימות המשיח.
כדי להסביר את המדרשים, מלמד אותנו המהר"ל להביט אחרת: יש הבדל בין מהות הדבר, שנקרא כאן בלשון המהר"ל "צורה", לבין הופעתו בפועל, בלשון המהר"ל כאן "חומר". למשל, אריה הסגור בכלוב לעומת כלב שמסתובב חופשי. לכאורה הכלב גיבור יותר מאריה: הוא מסוגל לצוד ולרדוף אחרי אויביו – ואריה לא. האם בגלל זה נקבע כי הכלב גיבור יותר מן האריה? ודאי שלא. האריה הוא הגיבור שבחיות גם כשהוא בכלוב. הכלוב לא משנה את הגבורה שקיימת באריה, הוא רק יוצר מחסום חיצוני שמונע מגבורת האריה לפרוץ החוצה.
כך גם בענייננו. לעתיד לבוא העולם יתרומם ויתקרב אל ה', ומצד עצמו יהיה ראוי לכך שיישברו גבולות הטבע שאנו מכירים. בעתיד, ראוי שתלד אישה בכל יום, ושהטבע יצמיח מוצרים מושלמים. כפי שלמדנו בתחילת הפרק, חסרונות אלה מבטאים פער בין הרצוי למצוי, שנובע מפער רוחני הקיים בינינו לבין ה'. בעתיד לא יהיה פער רוחני וממילא מצד המהות אכן ראוי שתלד אישה באותו יום, ללא פער בין העיבור ללידה, וראוי שהטבע יצמיח מוצרים מושלמים, ללא פער בין המוצר הגולמי למוצר הסופי.
אלא שהעולם מוטבע בחומר. בעולם הזה ישנן הגבלות שמונעות מהעולם הרוחני להתגלות במלואו. לכן, למרות שבאמת העולם יימצא בדרגה רוחנית שבה אין פער בין הרצוי למצוי, חוקי הטבע לא תמיד מאפשרים זאת ומשום כך ייתכן שלא נראה זאת.
יסוד מחודש זה מופיע רבות בכתבי המהר"ל– העיקר אינו מה שאנו רואים בעיניים אלא העולם הרוחני . גם אם מבחינה חיצונית נראה שישראל ירדו ממעלתם ושעתה הם מושפלים בגלות, וגם אם לעתיד לבוא לא נראה ניסים שישדדו את מערכות הטבע, אין זה משנה דבר. זהו דבר זניח, מקרי. האמת היא המציאות הפנימית, הרוחנית – נצח ישראל לא ישקר, ולעולם ישראל נשארים במעלתם העליונה מבחינה סגולית. לעתיד לבוא, יהיה שייך העולם כולו למעלה עליונה זאת, שבה אין שום פער וריחוק בינינו לבין אבינו שבשמים.
הרחבות
* חז"ל תיארו את המהות הפנימית של העולם
מָקוֹם יֵאָמֵר עָלָיו כָּךְ מִצַּד אֲמִתַּת עַצְמוֹ, הַיְנוּ מִצַּד צוּרָתָן, וְאֵין לְהַשְׁגִּיחַ אֲשֶׁר הוּא מִצַּד הַחֹמֶר. במקומות רבים בש"ס ובמדרשים כותבים חז"ל דברים שלא ייתכנו במציאות הטבעית. לדוגמא הגמרא אומרת שגובהו של משה היה עשר אמות (כחמישה מטרים) [שבת צב.] ושכתפיו של שמשון היו שישים אמות (כשלושים מטר) [סוטה י.]. שיטת המהר"ל היא שאין ללמוד את הדברים כפשוטם, כיוון ש"רוב דבריהם (של חז"ל) הוא בדרך משל ומליצת החכמה... ולפיכך אין לתמוה כאשר יראה בדבריהם הנראים לסכלים רחוקים מן הדעת" [באר הגולה ד, א]. אין כוונתו של המהר"ל לומר שחז"ל כתבו משלים דמיוניים, אלא שדברי חז"ל רומזים לעניינים פנימיים. על פי זה אין לתמוה אם דברי חכמים נראים לא הגיוניים, כיוון שהם לא עסקו בתיאור המציאות הגשמית אלא בתיאור המהות הפנימית: "לא דברו חכמים כלל משעור הגשמי, כי לא היה להם עסק בזה, רק דבריהם במהות העולם" [באר הגולה ו, ד].
צורת הסתכלות זו של חז"ל על פנימיות הדברים נובעת מההבדל שבינם לבין חכמי אומות העולם: "אין חכמתם דומה לחכמת חכמי האומות, כי חכמי האומות, אף כי היו חכמים, היה חכמתם שכל האנושי. אבל חכמינו, חכמתם חכמה פנימית, סתרי החכמה, מה שידעו על פי הקבלה מרבם, ורבם מרבם, עד הנביאים, ועד משה רבינו עליו השלום" [באר הגולה ה, ד]. חכמת הגויים נובעת מהשכל הגשמי ולכן הם עוסקים במציאות החומרית. לעומתם חז"ל יונקים את חכמתם ממשה רבינו שקיבל את התורה מהקב"ה, ולכן דבריהם עוסקים במהות המציאות ולא בגילוייה החומריים.
לעילוי נשמת נחמה רחל בת ר' אלתר יצחק ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
