ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
ואכן – התבוננות בתולדותיהם של המשיחים בני יוסף, תשפוך אור על התמונה, ותתרץ את הסתירה לכאורה בין הגמרא לגדולי הנסתר. מחד – מוצאים אנו שבדורו של דוד המלך, המשיחים בני יוסף מתו. שאול המלך, מבני בנימין בן רחל, נופל בקרב בגלבוע. בקרב זה נופל גם יהונתן בנו, אשר הוא היחידי שמפורש בכתובים, שהכיר בתפקידו של בן יוסף כמשנה לבן דוד, עד שאמר לדוד – "ואנוכי אהיה לך למשנה" (כמה קשה למספר 1 לוותר ולהפוך למספר 2!! יהונתן עמד בכך בגבורה וענווה).
להבדיל, בהמשך נופלים גם בית ירבעם, המולכים על עם ישראל מכוח היותם בני אפרים. סיבת נפילתם היא חוסר רצונו של ירבעם להכיר בתפקידו, כמשנה למלך מבית דוד, וכפי שאומרת הגמרא (סנהדרין קב) – 'אמר ר' אבא... תפשו הקב"ה לירבעם בבגדו, ואמר לו: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר לו: מי בראש? בן ישי בראש, אם כך איני רוצה'. אם כן – משיח בן יוסף מת, כדברי הגמרא.
מאידך – בסיבוב הראשון של משיח בן יוסף, הוא ניצל ברגע האחרון ממוות. יוסף הצדיק, נזרק אל הבור. "והבור ריק, אין בו מים, אבל נחשים ועקרבים יש בו". באותה שעה שיוסף מצוי בבור, הוא נמצא כבר בשערי מוות. אם המציאות לא תשתנה, עתיד הוא למות, ובדרך הטבע אין בכוחו לפעול ולשנות את מצבו.
באותה שעה, נחלץ לעזרתו יהודה אחיו. בשעה היסטורית זו, כשיהודה מתגלה לראשונה כמנהיג האחים, הוא גם מעלה את יוסף מהבור ומצילו ממוות. מרגע זה ואילך, יהודה מנהיג השבטים הוא אבי שבט המלכות בישראל, משיח בן דוד הראשון. באותו רגע בדיוק, משיח בן דוד מציל את משיח בן יוסף הראשון ממוות.
והסיבוב האחרון, סיבוב הגאולה, האם משיח בן יוסף ימות כסיבובי הביניים או ינצל כבסיבוב הראשון? כלל נקוט בידינו – 'סוף מעשה במחשבה תחילה'. גואל ראשון הוא גואל אחרון. באירוע הראשוני מתנוצץ וגנוז כל אשר יקרה באירוע החתימה. לפיכך, כשם שברגע יצירתו של כוח שני המשיחים בישראל, בן דוד הציל את בן יוסף, כך בעת החתימה, עת הגאולה והישועה, משיח בן דוד יציל את משיח בן יוסף. ומכאן רמזו גדולי ישראל – 'כבר פעלו גדולי הדורות בתפילתם, שלא ימות משיח בן יוסף, אך ייסורי מיתה לא ביטלו ממנו'.
הראי"ה קוק זצ"ל ראה במשיח בן יוסף את מי שמופקד על גאולתם החומרית של ישראל, כיוסף אשר היה המשביר בר לכל הארץ. לעומתו – משיח בן דוד, מופקד על הגאולה הרוחנית, כיהודה אשר נשלח בידי יעקב לייסד בגושן 'בית אולפנא' (בית מדרש). הגר"א (ספר 'קול התור') לא הסתפק רק בתפילה להצלת בן יוסף, אלא קרא לתנועה שלימה של בניין הארץ ובניין הרוח, כדי לפעול ולהציל בכך את משיח בן יוסף ממוות.
ותפילה ובטחון הומים בלבבנו, ותביעה לפעולה ניצבת בפנינו בדורנו זה – לרומם את רוחניותם של ישראל, כי רק בכך ינצל כל המפעל המעשי של שיבת ציון בדורותינו. ויהודה יציל את יוסף. ואף אם השליכו המצרים את ארונו של יוסף לעומק הנילוס, וכלוא הוא כעבד בעומק המיצרים (בסוף ספר בראשית), הרי עתיד לבוא בן לוי מבני לאה (משה רבינו, איש הרוח הגדול של האומה), ולגלות כי 'עוד יוסף חי', ולהעלותו אל הארץ הקדושה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
