ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- ויחי
בפרשתנו גם יעקב משתחווה ליוסף כמשנה למלך מצרים: "וַיִּשְׁתַּחוּ יִשְׂרָאֵל עַל רֹאשׁ הַמִּטָּה" (בראשית מז, לא) ובכך מכיר ביוסף כמי ששולט על העולם, ומקיים בכך את החלום השני (אומנם עיינו במדרשים שמצוטטים חלקית ע"י רש"י שם, אך אין זה מבטל את הפשט).
ננסה לבדוק את הסוגיא בניסיון להכריע מי ינהיג את עם ישראל, יוסף או יהודה, באמצעות התשובה לשאלה: מי ה"גפן"?
נעשה זאת תוך עיון בברכות המופיעות בפרשתנו, והשוואתן לברכות שבסוף ספר דברים, נביא ראיה גם מהמאבק שהתרחש בתקופת השופטים בביתו של גדעון. זהו בפועל המאבק הראשון על ההנהגה וכס המלכות. גם שם השאלה הייתה מי ה"גפן"?
במקומות רבים בתנ"ך עם ישראל נמשל לגפן משובחת. בגלל קוצר היריעה ניתן כרגע רק דוגמא אחת. הנביא ירמיהו מכריז: "וְאָנֹכִי נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק כֻּלֹּה זֶרַע אֱמֶת" (ב, כא). (גפניה של ארץ ישראל היו מפורסמים בעולם בתקופת התנ"ך וגם, ב"ה, בדורנו).
יעקב מדמה את יוסף לגפן משובחת הגדלה על העין, שענפיה מטפסים על החומה: "בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר". כיון שיוסף הוא הגפן הרי שהוא מקבל את ברכת האבות, והנזר יהיה מונח על ראשו-קָדְקֹדו, הוא המלך. כך מפורש בפסוקים "תִּהְיֶיןָ (הברכות) לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְנְזִיר אֶחָיו" (שם מט, כב-כו).
ברכתו של יוסף משתרעת על פני חמישה פסוקים. לעומתו, יהודה מקבל רק שלשה פסוקים: "לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שִׁילוֹ (המינוי כשבט=מנהיג איננו עתה, אלא עד שיגיע הזמן (במציאות היו צריכים לחכות למעלה מארבע מאות שנים) וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים". גם הקשר לגפן הוא עקיף: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירוֹ וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סוּתוֹ: חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן.." (שם י-יב). מכאן הוכחה נוספת כי יוסף הוא הנבחר, כי הוא מייצג את ה"גפן".
הוכחות נוספות למעמדו של יוסף כ"גפן" נביא מברכותיו של משה רבנו. יוסף מקבל חמישה פסוקים של ברכה, ויהודה מקבל רק פסוק אחד. משה גם מצטט את ברכת יעקב כשהוא מברך את יוסף, ואילו אין זכר לברכות מבראשית בפסוק על יהודה. נדגיש את הציטוטים בברכת משה הללקוחים מברכת יעקב: "וּלְיוֹסֵף אָמַר מְבֹרֶכֶת ה' אַרְצוֹ מִמֶּגֶד שָׁמַיִם מִטָּל וּמִתְּהוֹם רֹבֶצֶת תָּחַת: וּמִמֶּגֶד תְּבוּאֹת שָׁמֶשׁ וּמִמֶּגֶד גֶּרֶשׁ יְרָחִים: וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי קֶדֶם וּמִמֶּגֶד גִּבְעוֹת עוֹלָם: וּמִמֶּגֶד אֶרֶץ וּמְלֹאָהּ וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף וּלְקָדְקֹד נְזִיר אֶחָיו: בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח יַחְדָּו אַפְסֵי אָרֶץ וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (דברים לג, יג-יז).
נסיים בהוכחה אחרונה על ידי השוואה בין ברכותיהם של משה רבינו, ההולך בעקבותיו של יעקב, בדרך נוספת. יעקב ברך בפרשתנו רק את בניו של יוסף, ממשיכי דרכו, כמנהג המלכים (ורק מי שבנו מולך אחריו הוא מלך ואכמ"ל). גם משה בעקבותיו מברך רק את בני יוסף במטבע לשון שהשתמשו בה לדורות, כדי להכריז מי הוא המלך: "וְהֵם רִבְבוֹת אֶפְרַיִם וְהֵם אַלְפֵי מְנַשֶּׁה" (עיינו שמו"א יח, ז).
הראיה הנוספת לכל המהלך היא ממשל יותם.
גדעון היה הראשון שניסה למלוך על ישראל, לכן קרא לבנו אבימלך, שמשמעותו היא אני אבא של המלך הבא, ובני=יורשי הוא אביו של הדור השלישי לבית המלכות שאקים.
אחרי מותו מתפתח מאבק על ההנהגה בין אבימלך לבין אחיו. גם במשל זה אנו מוצאים בקשה מהגפן למלוך: "וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַגָּפֶן לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ" (שופטים ט, יב). יותם טוען כלפי אבימלך אתה לא ה"גפן"!
אם כך, ההכרעה במאבק בין יוסף והאחים על ההנהגה, לא באה לידי ביטוי רק בהתקיימות החלומות, אלא גם באמצעות הברכות והתשובה לשאלה מי ה"גפן"? (בהזדמנות קרובה נברר מתי עברה ההנהגה לגפנו של יהודה).
הבה נתפלל שגם בדורנו נזכה למנהיגים שהם "גפן" משובחת,
שיובילו את עם ישראל, שנמשל לגפן,
בארץ ישראל שגפניה משובחים.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
