ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- נצבים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל
החיים מתרחשים על פני מקום מסוים ותמיד תחת מימד הזמן בו נמצאים. לא רצוי לעשות מעשים שהמקום לא מאפשר וגם לא כאלה שמתנגשים במימד הזמן - 'לַכּל זְמָן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ תַּחַת הַשָּׁמָיִם'.
כך גם מצוות התורה נידונות בפרמטרים של זמן ומקום. לכן תקיעת שופר בחנוכה אינה מועילה, בניית סוכה בסלון לעריכת ליל הסדר מגוחכת אפילו אם יאכלו אזני המן, ומבולבל מי שחושב ש'בית חיינו' נמצא בניו יורק - שוב מפני חשיבות מימדי הזמן והמקום.
אלא שבתרבות המודרנית, כוחם של הכאן והעכשיו התנפח וסכנתם גם כן. תופעה זו הינה חדשה יחסית. אלפי שנים, עד העת החדשה, חיו הבריות בתחושה עמוקה שהקיים אינו הכל והיש המוחשי אינו אלא חלק ממרחבים אינסופיים. הנפש עשירה בתובנות אינסטנקטיביות כאלו, למשל לגבי הישארותה לאחר המוות, לגבי מערכות צדק של שכר ועונש, לגבי יראת אלוקים, אהבה, חמלה וחסד. והנה, רבות מהתחושות הללו נחמסו מן האדם המודרני, על בסיס הטענה שמה שחשוב זה 'הכאן והעכשיו'.
מכאן צומחת המחשבה שההיסטוריה אינה חשובה, הצדק היהודי ואי הצדק כלפי היהודי לא רלוונטיים, עושר התרבות האלקית שלנו הוא כבר 'פאסה' וכהנה וכהנה אמירות. לעיתים קרובות ניתן לשמוע בערוצי התקשורת נוסח מעין: 'בא נעזוב את השאלה מי היה כאן קודם בארץ', או: 'לא חשוב כרגע מי צודק, השאלה היא מה עושים עכשיו', ואלו מעט דוגמאות שמשמען הוא הינתקות מכל מה שאינו 'כאן ועכשיו'. האמירות הפוסט מודרניות הללו מותירות את האדם ריק מעומק, כיון שעם כל החשיבות של מימדים אלו, קיים מימד נוסף - מימד הנצח.
פרשת ניצבים, כסמל למימד משמעותי זה בתורה כולה, מעתיקה את האדם מלהיות כבול רק לַכאן ולַעכשיו - אל מעבר להם, אל הנצחי.
הנצח והברית
הפסוק בפרשתנו, 'וְלא אִתְּכֶם לְבַדְּכֶם אָנכִי כּרֵת אֶת הַבְּרִית הַזּאת וְאֶת הָאָלָה הַזּאת, כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם' - מבטא ברורות עמדה שמשמעה, העומדים 'כאן ועכשיו' אינם אלא מעטים המייצגים את כל אלו שמעבר לכך. הברית עם ישראל נכרתת גם עם כל אלו שאינם כאן, שאינם עכשיו, שהיו ושעוד יהיו.
תחושת הברית הזו ליוותה בגלות כל יהודי, כל עיירה וכל קהילה. במקומות אחדים הדברים קרו באופן יותר מוצלח ובאחרים פחות, אבל באופן עקרוני, כל סתם יהודי ידע שיוכל להיעזר על ידי כל יהודי אחר, גם מחוץ למקומו.
את הלכידות הזו נקבה המסכת הרעיונית שליוותה את התנועה הרפורמית מראשיתה. ההזדהות עם 'העולם' ועם המודרנה והעדפת הגוי אם הוא רק משכיל, הפרו את ההעדפה הטבעית, את קדושת הברית הפנימית שבין היהודים. מאז, הלכו הדברים והסתבכו גם בקהילות שלומי אמוני ישראל. התשתית של המחשבה החילונית הנושאת את דגלי האוניברסאליזם והליברליזם מתנקשת בשתי אמות יסוד יהודיות - 'כל ישראל חברים', שלכן הברית בינינו קודמת לכל חברה אחרת, ועול מלכות שמים, שרק דרכה ניתן לבחון כל פן של פתיחות לתרבות העולם.
דוקא יהודי כמו ראש הממשלה הראשון, הגם שהיה רחוק מהתנהגות יהדותית, עדין היה 'טבול' בתובנות הבסיסיות של יהודי, ומכאן גזר שארץ ישראל אינה נושא לויתורים כי היא שייכת גם למי שאינו עמנו היום אלא גם לאלו שהיו ולאלו שיהיו. כך הוא גם הודיע ש'לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה שיעשו היהודים', ולכן גם הדביק לארגון האו"ם את החרוז 'אום שמום'. מנהיגים שבאו אחריו כבר 'התייבשו' מתובנות יסוד אלו, והם מצדיעים במורא לכל אמירה גויית, גם כשהיא מנוגדת לאינטרס היהודי.
התשובה אל אהבת ישראל
'האינטרס היהודי', זהו אותו דבק בלתי כתוב שאיבדנו עם האוניברסאליות והליברליות החילוניים. אכן, משימת הדור היא לשלב ערכים אלו כמה שניתן, אך לשלב, לא להחליף את שלנו, את אהבת יהודי ליהודי.
ככל שחולפות השנים ומתחלפות עלינו תוכניות נסיגה וכפירה בארצנו - שוב ושוב מתברר שהחומר המטשטש הזה של איבוד הערבות היהודית מדרדר אותנו מדחי אל דחי ופתרונות של ממש אין.
המחשבות על הפקרת חבלי מולדת - כי מיישבים אותם כאלו הדבקים בגאוה יהודית ובאמונה, הטירוף שבחלוקת נשק למי שמצהירים השכם והערב שהם הולכים להשתמש בו נגד אחים יהודים, התוכניות המסוממות על ידי דמיונות מנותקים שבעקירת יהודים ישתנו הערבים - כל אלו הינם תולדות של מחלת נפש ייחודית - אבדן הסולידאריות היהודית, הערבות ההדדית, הברית בינינו לבין עצמנו ובין כולנו לבין אבינו שבשמים.
הולך ומתברר, שללא תשובה עמוקה של כל הציבוריות היהודית אל האהבה היהודית לא ניחלץ מצרותינו החינוכיות, הבטחוניות, הכלכליות והרוחניות, כל עוד דוקטרינת הכאן והעכשיו תוליד אצל יהודים 'פיתרונות' קסם למיניהם לשיפור 'המצב' - על חשבון יהודים אחרים.
לכן, כאן ועכשיו היינו, פה בארץ וכיום הזה - ערב השנה החדשה הבאה עלינו לטובה, יצהירו מנהיגינו, יצהירו אנשי שלום ונצהיר כולנו כלפי פנים וכלפי עולם: כל דרך שבה נפתור את בעיותינו לא תבוא על חשבון כל הדורות היהודיים כולם 'אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פּה עִמָּנוּ עמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי ה' אלוקינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פּה עִמָּנוּ הַיּוֹם', ולא גם לאחד נגרום איזה נזק או משבר ולא לחזון הגדול מכל של שיבת העם שלנו לארץ שלו. כי אם איננו מאוחדים, איננו מיוחדים, ואם כך חלילה נפגמנו כיהודים.
התשובה אל הערבות היהודית, בין ימין ושמאל, בין ציוני לחרדי, בין בני העדות השונות היא הקודמת והיא המבססת כל מיני תשובה אחרים, ועל ידי כך תתקבלנה תפילותינו: 'זכרנו לחיים - מלך חפץ בחיים'.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
