ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- ראש השנה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
(לג: במשנה – לד: באמצע)
סדר ושיעור התקיעות
מדאורייתא – בכל ברכה 3 קולות (תקיעה – "תרועה" – תקיעה), סה"כ 9. בהמשך נראה מה זה "תרועה" – האם זה מה שאנחנו קוראים תרועה או מה שאנחנו קוראים שברים.
(לג: 8-)
א. המקור לתקיעה-תרועה-תקיעה, ושצריך 3X3
שתי ברייתות - (לג: 8-) (לד. רבע עליון)
הקדמה - החיבור בין ראש השנה ליובל ותקיעת החצוצרות במדבר –
הפסוקים -
בראש השנה – "וּבַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד).
יובל - וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם (ויקרא כה, ט).
בחצוצורות – "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם" (במדבר י, ה-ו).
בין ראש השנה ליובל(ברייתא א, וברייתא ב מסכימה) -
- היקש – שכתוב ביובל "בחודש השביעי" וזה מיותר, להקיש כל התקיעות של החודש השביעי זה לזה.
- גזירה שווה - שבשניהם כתוב בחודש השביעי.
- ברייתא א – מיובל - "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם".
- ברייתא ב – מהחצוצורות במדבר –
ולמה צריך את שניהם, שאם לא היתה מסורת של גזירה שווה, היינו לומדים מהיקש (גם בלי מסורת), אך כיוון שיש גזירה שווה – אכן לא צריך היקש.
בין ראש השנה לחצוצרות (ברייתא ב) –
"תרועה – תרועה" לגזירה שווה.
הדינים -
A. שהתקיעה בראש השנה היא בשופר -
ברייתא א – מיובל
ברייתא ב(לד. 11-) – "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֵּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא, ד).
B. תקיעה לפני ואחרי כל תרועה -
בתורה בראש השנה הרי כתוב רק "יום/זכרון תרועה".
שתקיעה ותרועה זה דברים שונים – "וּבְהַקְהִיל אֶת הַקָּהָל תִּתְקְעוּ וְלֹא תָרִיעוּ" (במדבר י, ז).
תקיעה לפני - "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה" (שם ה).
תקיעה אחרי – "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת... תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם" (שם ו).
ת"ק – "תְּרוּעָה יִתְקְעוּ",
רי"ש בן רי"ח ב"ב – "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית".
למה הברייתות חולקות?
ברייתא א – כנראה חולקת על הגזירה שווה בין החצוצרות לבין ר"ה.
ברייתא ב - (לד. שורה 2 ברחבות) – מסכימה ללימוד מיובל, אך לא ניתן ללמוד משם תקיעה:
"והעברת" תפוס ללימוד שתוקע דרך העברתו (לא להחליף את החלק הרחב עם הצר (כז:)).
תגובה – לומדים גם וגם (שהרי התורה יכלה לכתוב "ותקעת").
"תעבירו" – אולי כלל לא מדבר עכל תקיעה, אלא העברה ביד.
תגובה – ודאי שזה קול, כמו שכתוב אצל משה – "ויעבירו קול במחנה".
בשתי הברייתות -
C. המקור ל3 תרועות -
כתוב 3 פעמים "תרועה" ביובל ור"ה –
- יובל – "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה" (ויקרא כה, ט).
- ר"ה – "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א).
- ר"ה – "שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד)
האם זה מהתורה? (לד. שליש תחתון)
לפי ברייתא א – כל ה3 מהתורה (וכן ההלכה).
לברייתא ב –
ת"ק – רק 2 מהתורה, כי 1 תפוס לגזירה שווה לחצוצרות.
ר' יונתן – רק 1 מהתורה, כי גם השני תפוס: "יום תרועה" – ביום ולא בלילה.
ואילו ת"ק לומד ביום מיובל ("ביום הכיפורים"), וראינו לאיל למה הוא לא לומד גם את התקיעה לפני ואחרי משם. (לד. שורה 2 ברחבות).
א. שיעור וסוג התקיעות (הכל לפי רש"י) –
(לג: בתחילת הגמרא)
שיעור תקיעה –
במשנה - 3 תרועות.
בברייתא – תרועה 1.
תשובה - שיעור התקיעה = שיעור התרועה,
והמשנה התכוונה ש3 תקיעות = 3 תרועות.
שיעור תרועה –
אביי – כאן זו מחלוקת -
במשנה - 3 יבבות (קולות קצרים – יללה)
בברייתא – 3 שברים (קולות ארוכים יותר – גניחה).
(המחלוקת היא על הפסוק "יום תרועה יהיה לכם" – "יום יבבא", וכתוב "ותייבב אם סיסרא").
(לד. 9-)
להלכה – התקין ר' אבהו שמספק יעשו הכל –
תשר"ת X 3 - שמא זה גם וגם
תש"ת X 3 – שמא זה גניחה
תר"ת X 3 – שמא זה יללה
[ולמה התשר"ת לא מספיק גם בשביל האפשרות שזה רק תרועה או רק שברים? כי אז יש הפסקה בין התקיעות לבין התרועה. ואמנם בדף הבא נראה שאין בעיה של הפסקה, אך זה רק בדיעבד (ר"ן בשם ר"ת), או שזה דווקא כשלא הפסיק עם קול אחר באמצע (רמב"ן)].

גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.

מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.

נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.

שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.

שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.

יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.

אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.

נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.

עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.

עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.












