ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אולם, הבוחנים תפילה זו במבט הלכתי עומדים תמהים – לכאורה, זהו נוסח של התרת נדרים. בימים אחרים בשנה, לדוגמא – ערב ראש השנה, כשאנו מתירים את נדרינו, איננו יוצאים מגדרנו בשל כך. יותר מזה – מבחינה הלכתית קשה להסתמך על אמירת 'כל נדרי' כהתרת נדרים של ממש (וכבר דנו בכך הראשונים בנדרים). אם כן – מדוע נפתח היום הקדוש דווקא בתפילה זו?
זאת ועוד – לתפילה זו, מצרפים אנו אמירת פסוק – "ונסלח לכל עדת בני ישראל... כי לכל העם בשגגה". ושוב מתקשים אנו – האם יום הכיפורים מכפר רק על חטאים בשגגה, ומי אשר חטא במזיד יתייאש וישוב לביתו? חלילה. הס מלהעלות מחשבה זו!
ואם יבדוק המתקשה במקורו של הפסוק הנ"ל בתורה, תגדל תמיהתו בכפליים – הפסוק כלל לא מוזכר בתורה בענייני יום הכיפורים, כי אם בעניין פר העלם דבר של ציבור. להיפך – ביום כיפור נאמר במפורש שה' מכפר על כל עוונות בני ישראל, "ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאותיכם...". אם כך – מדוע בחרו להביא פסוק שמצמצם לכאורה את כפרת יום הכיפורים?
דומה, שיש נקודה משותפת ל'כל נדרי' ולפסוק זה, העומדת ביסוד טהרת יום הכיפורים. יהודי חטא, קלקל, פגם. הכיצד ישוב בתשובה וימחל לו?
אלא, שאותו יהודי בא ואומר – אמת, חטאתי. אולם גם אם התרחקתי, תמיד נשארתי קשור לאלוקים. בתוך תוכי נשארה תמיד נקודה קדושה וטובה, המחוברת לה'. כעת, אני רוצה לקלף את קליפת החטא והרוע החיצונית, ולהישאר עם ה'אני' האמיתי שלי, הטוב העמוק והפנימי שלי.
זוהי האמירה של יום כיפור. הכהן הגדול נכנס בשליחות כל ישראל לקודש הקודשים. למקום שהוא לב העולם. בכך הוא מבטא את האמירה, שבאמת ליבנו תמיד נשאר קודש הקודשים, וכל החטאים חיצוניים ועתידים להתקלף.
אמירה זו מתבטאת ביסוד ההלכתי להתרת נדרים. אדם נדר בפיו, ונדרו חל. אולם בשביל שהנדר יחול צריך שני תנאים – דיבור, ומחשבה גמורה, כלומר - החלטה לנדור. הדרך היחידה להתיר את הנדר היא בכך שהחכם מוצא לו פתח וחרטה. האמירה היסודית בפתח היא, שאמנם האדם נדר בפיו, אך בליבו לא חשב והחליט עד הסוף, ולפיכך לא הייתה גמירות דעת, והנדר לא חל.
בדרך זו אנו אומרים – מבחינה חיצונית נדרת, אך בתוכך לא נדרת. זוהי אמירת היסוד של יום כיפור – בחוץ חטאנו, אך בפנים לא רצינו. זוהי גם האמירה של השוגג. השוגג והמזיד עשו את אותו מעשה, ההבדל ביניהם הוא במחשבת הלב. השוגג לא התכוון ולכן מעשיו פחות חמורים. ואכן, בנוסח של רב עמרם גאון הנהוג אצל יהודי איטליה, יש שורה המחברת את 'כל נדרי' לפסוק – 'ונסלח', ואומרת – אין כאן לא נדר... יש כאן מחילה וסליחה על כל עוונותינו, ככתוב "ונסלח לכל עדת"...
בכניסת יום כיפור, אנו מתירים את הנדרים – החטאים, ואומרים שכל החטאים כולל החטאים במזיד הם חטאים בשגגה. יהודי לא יכול להתכוון ולרצות להתרחק מאלוקיו.
כעת שבים אנו, עובדים, ממרקים, מקבלים לעתיד לבל נשוב עוד לכסלה, ובזכות זאת – מתכפרים עוונותינו, ונזכה כולנו לשנה טובה ומתוקה.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.

רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה

לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.

שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.

שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.

בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.

מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.













