ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- תורה והלכות ציבור
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
שאלה: האם אנו, שחיינו במשך דורות בגלות וסבלנו מאפליה קשה, יכולים להסכים כיום לעמדה שמפלה ערבים? כיצד יתכן שרבנים כתבו שלא להשכיר דירות לערבים? האם היינו מוכנים שכך ינהגו עמנו כשהיינו בגלות? הלא נצטווינו "וכי יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אותו, כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי גרים הייתם בארץ מצרים אני ה' אלוקיכם" (ויקרא יט, לג-לד).
תשובה: אין דמיון בין מצבם של היהודים בגולה למצב הערבים בארץ. ראשית, במשך רוב שנות הגלות, היהודים התעקשו לחיות במסגרת של קהילה יהודית עצמאית, שמרוחקת מאזורי המגורים של הנוכרים שבקרבם חיו. שנית, מעולם יהודים בחוץ לארץ לא איימו על האומה שבקרבה חיו. מעולם לא העלו תביעות טריטוריאליות או מדיניות ולא תמכו באויבי המדינה. להיפך, הם הוקירו טובה לממלכה המארחת, התפללו לשלומה והקפידו לקיים את חוקיה, על פי ההלכה "דינא דמלכותא דינא". שלישית, מעולם יהודים לא תבעו מהמדינות שאירחו אותם שיעניקו להם תקציבים לקיום, חינוך ובריאות. אם לא גבו מהיהודים מס כפול הם שיבחו והיללו את המלכות על רוב חסדה, שכן בדרך כלל המיסים ששילמו היו כפולים. רביעית, בכל מקום בו התגוררו היהודים הם תרמו תרומה אדירה לשגשוגה של המדינה המארחת. את מרצם וכשרונם השקיעו בפיתוח הכלכלה, החקלאות, המדע והתרבות. והם עשו זאת מתוך עמדה מוסרית שמעודדת עיסוק ביישובו של עולם.
למעשה, יסוד ההתייחסות לנכרים תלוי במצוות 'גר תושב', לפיה כל נכרי המקבל את ריבונות היהודים ואת כללי המוסר הבסיסיים זכאי לחיות במדינתם בכבוד, ואם הוא זקוק לעזרה - מצווה לעזור לו. וכך בדיוק אנו נהגנו בכל הגלויות - כיבדנו את ריבונות המדינות המארחות וקיימנו את חוקיהם.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
298 - להתעורר לבניין ירושלים
299 - רבנות עצמאית ואמיצה
300 - אחיי ורעיי, עלו והתנחלו
טען עוד
עמדת הערבים כלפינו
לעומת זאת, רוב הציבור הערבי, כדברי נציגיו הרשמיים, שולל את זכותו של העם היהודי להקים מדינה בארצו, מאשים את צה"ל בפשעי מלחמה, ותומך באויבי המדינה ושונאי ישראל שמאיימים על נפשנו. כאשר סאדאם חוסין הפציץ את גוש דן, רבים מהערבים שמחו ועשו אותו לגיבור לאומי. כאשר חיזבאללה הפציץ את ישראל, ערבים רבים תמכו בו. אפילו ערבי שבני משפחתו נפגעו מהפצצות, הכריז שאנשי החיזבאללה הם האחים שלו והם הצודקים.
הם טוענים כי היו כאן לפנינו תוך הכחשת ההיסטוריה הישראלית, ותוך הכחשת העובדה שרובם צאצאים של ערבים שהיגרו לכאן רק בדורות האחרונים, בעקבות השגשוג הכלכלי שהתחולל בארץ בעקבות עליית היהודים.
אמנם צריך להיזהר מהכללה. בוודאי יש ערבים שתומכים במדינת היהודים ורוצים בשגשוגה, ואף אנו רוצים בטובתם. אולם לצערנו, מרבית הערבים בחרו להיות לנו לאויבים ולערער על עצם זכות קיומנו.
הרי שאין מדובר כאן ביחס מפלה על בסיס גזעי, אלא בהתגוננות מפני אויב.
ההתייחסות למכתב הרבנים
לעיתים מבקשים או דורשים מאיתנו לכבד את עמדותיהם של החולקים עלינו, ומתלוננים על שאיננו נוהגים כבוד בערכים שהם מייצגים. אכן, ראוי לנו לכבד את החולקים עלינו, מפני שביסודו של דבר גם עמדות השמאל נובעות מתוך דאגה לקיומה ושגשוגה של ישראל, ומתוך מניעים מוסריים שראויים לכבוד.
אבל מנגד, כאשר נאמרת עמדה שאינה מקובלת על חלקים בציבור השמאלני, אז במקום להתווכח ולהתייחס ברצינות לעמדתנו, הם פשוט מציעים להעמיד אותנו למשפט ולהכניס אותנו לכלא, או לכל הפחות דורשים לפטר אותנו מתפקידנו.
כדאי לזכור זאת כאשר נשמע שוב בקשה לכבוד הדדי.
האם חכם לנקוט עמדה כזו
יש סוברים שאמנם כן, מכתב הרבנים מוצדק, אבל אינו חכם, מפני שהציבור אינו בשל לקבל עמדות כאלה. אם רבנים רוצים להשפיע, עליהם לומר דברים שמתקבלים.
אכן מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע (יבמות סה, ב), אבל כאן הדברים נשמעים ומקובלים על רוב הציבור, כפי שהוכיחו מספר סקרים. לעומתם, רבים מאנשי 'הרשות' מנותקים מהמציאות ומתעלמים מהבעיות והסכנות. במצב כזה, חייבים הרבנים למלא את תפקידם באחריות ולומר דברי אמת.
דווקא על ידי הנכונות לומר דברים שאינם מקובלים על ה'רשות' מעמדם של הרבנים יתחזק, שכן ציבור רחב נוכח כעת לדעת שמנהיגיו הרשמיים מתעלמים מן הבעיות החמורות, ודווקא הרבנים מכירים את המציאות ומוכנים להתמודד עמה. יש בזה פתח תקווה לצמיחת מנהיגות חדשה, שבה יהיה מקום מכובד יותר לתורה ולדובריה. כאן המקום לשבח את הרב שמואל אליהו שליט"א על מנהיגותו, ואת סיעת האיחוד הלאומי על תמיכתה בעמדת הרבנים.
דברי הבלע שהושמעו נגד הרבנים
אמנם דברי הבלע החמורים שהושמעו כנגד הרבנים והגדרתם כגזענים עלולים להפחיד ולעורר חשש שמא תפחת השפעתם של הרבנים בתחומים חשובים אחרים. אולם אין מקום לחשש כזה. על האנשים שהשתלחו ברבנים אמרה המשנה (אבות ב, ג): "הוו זהירין ברשות, שאין מקרבין לו לאדם אלא לצורך עצמן, נראין כאוהבין בשעת הנאתן, ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו". כאשר דברי הרבנים תואמים את עמדתם הם משבחים אותם ומהללים את נאורותם, אבל אין לזה שום ערך. רגע לאחר שאותם רבנים יאמרו דבר שמנוגד לעקרונותיהם, יוקיעו גם אותם באופן החריף ביותר. יש מהם שאף יוסיפו שעד כה הם באמת כיבדו רבנים ומסורת, אבל מעתה לא יוכלו עוד לעולם לכבד את התורה ולהתעניין במורשתה...
רב שמעוניין להתבשם מכבוד מדומה שכזה, שיערב לו. קוראים לו בדרך כלל "רב מטעם", ותפקידו העיקרי לומר תפילות לשלום המלכות ולעטר את מעשיה בפסוקים נאים. אבל רב אמיתי צריך לבטא את עמדת התורה והמוסר, גם כשהדברים אינם ערבים לשלטון.
ומה יעשה רב שבאמת חושב אחרת? ראשית, יתנער בליבו מכל דברי החנופה המזויפים של הרשות, ויודיע בצורה הברורה ביותר, שהוא מתנגד לכל דברי הבלע שמשמיעים נגד עמיתיו הרבנים, ויוקיע את הרוצים להעמידם לדין או לפטרם, ורק אח"כ יאמר את דעתו החולקת על עמיתיו.
ארץ ישראל בפרשה
גם בפרשת 'ויחי' ארץ ישראל ניצבת במרכז. יעקב אבינו עומד להיפרד מן העולם. כל ימיו עסק וטרח בחינוך ילדיו, וגם עתה לפני מותו הוא מתכוון להיפרד מהם בדברי תוכחה וברכה. אולם דבר אחד מדאיג אותו יותר מכל: הוא עומד למות בגלות, רחוק מהארץ שהבטיח ה' לו ולזרעו. והוא יודע שאם חס ושלום יתנתק הקשר לארץ החיים, כל החזון הגדול שהועיד ה' לו ולזרעו ירד לטמיון.
ולכן, למרות הקושי העצום שבהובלת גופו לקבורה בארץ ישראל, הוא קורא לבנו יוסף, מתחנן לפניו ומשביע אותו שיקבור אותו בקברי אבותיו שבארץ ישראל. "ויקרבו ימי ישראל למות, ויקרא לבנו ליוסף, ויאמר לו: אם נא מצאתי חן בעיניך, שים נא ידך תחת ירכי (דרך שבועה) ועשית עמדתי חסד ואמת, אל נא תקברני במצרים. ושכבתי עם אבותיי, ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם". ויוסף משיב: "אנוכי אעשה כדבריך". אבל כאשר מדובר בעניין גורלי כל כך, אמירה בלבד אינה מספקת, ויעקב מבקש: "השבעה לי. וישבע לו". ומתוך הכרת תודה יעקב משתחווה על ראש המטה (בראשית מז, כט-לא).
עברו עוד כמה חודשים, יעקב נפל לחוליו האחרון, ומזעיקים את יוסף אל מיטתו. ומכל הדברים שיכול היה לספר לבנו האהוב, בחר לפתוח ולומר: "א-ל ש-די נראה אלי בלוז בארץ כנען, ויברך אותי, ויאמר אלי: הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים ונתתי את הארץ הזאת לזרעך אחריך אחוזת עולם" (בראשית מח, ד). ומתוך כך מספר יעקב ליוסף על קבורת אמו בבית לחם, ומברך את אפרים ומנשה, וקובע שמעתה הם ייחשבו כשני שבטים. ומסיים: "הנה אנוכי מת, והיה אלוקים עמכם, והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם..."
אח"כ אסף את כל בניו, ברכם והוכיחם. ושוב בחר להיפרד מהם בדברים על ארץ ישראל. "ויצו אותם ויאמר אליהם: אני נאסף אל עמי, קיברו אותי אל המערה אשר בשדה עפרון החתי. במערה אשר בשדה המכפלה אשר על פני ממרא בארץ כנען, אשר קנה אברהם את השדה מאת עפרון החתי לאחוזת קבר. שמה קברו את אברהם ואת שרה אשתו, שמה קברו את יצחק ואת רבקה אשתו, ושמה קברתי את לאה. מקנה השדה והמערה אשר בו מאת בני חת. ויכל יעקב לצוות את בניו ויאסוף רגליו אל המיטה ויגווע ויאסף אל עמיו".
בכך נחתמו חייו, בגעגועים עמוקים לארץ ישראל, המקום בו חיו ונקברו אבותיו. ובכל הדרך הארוכה שהלכו הבנים בלוותם את אביהם לקבורה בארץ ישראל חשבו על ערכה של הארץ הקדושה, ובכך נפרדו מהארץ למשך שנים ארוכות וקשות. הזיכרון הזה מארץ ישראל ומההבטחה שהבטיח ה' לאבות, שיחזרו לארץ ויקימו בה ממלכה, נתן להם את התקווה והאמונה לעמוד במחשכי הייסורים והגלות. וכשהגיעה עת פקודתם, היה בכוחם לשמוע למשה רבנו, לצאת ממצרים ולקבל את התורה.
יוסף הצדיק
גם יוסף הצדיק הלך בדרכו של אביו, ובמילותיו האחרונות דיבר על ארץ ישראל ותקוות הגאולה. "ויאמר יוסף אל אחיו: אנוכי מת ואלוקים פקוד יפקוד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. וישבע יוסף את בני ישראל לאמור: פקד יפקוד אלוקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה. וימות יוסף בן מאה ועשר שנים, ויחנטו אותו, ויישם בארון במצרים" (בראשית נ, כה-כו). בכך מסתיים חומש בראשית. ישראל נותרו בגלות מצרים, עננים שחורים הלכו וכיסו את השמים, אבל העיניים נותרו צופיות לארץ ישראל.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
