ישיבה
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- תפילות יום הכיפורים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אנו עומדים לפני תפילת נעילה שנקראת כך על שם נעילת שערי שמים 1 . גמר כל תפילות היום ו"הכל הולך אחר החיתום", וזו שעה של חתום הדין. מהגמרא נראה שכפרת היום האמורה בתורה "כי ביום הזה יכפר עליכם" נעשית בסוף היום, ומי שלא זכה להיות בשעת נעילה לא זכה לכפרה זו 2 .
חז"ל אמרו
"תכלית הימים לילות 3 , תכלית הלילות שבתות, תכלית שבתות ראש חודש, תכלית ראש חודש המועדים, תכלית המועדים ראש השנה, תכלית ראש השנה יום הכפורים, תכלית יום הכפורים תשובה, תכלית תשובה עולם הבא" 4
נמצא ששעת נעילה, שהיא קץ זמן התשובה ביום הכפורים, היא תכלית כל הימים, ולשעת רצון זו אנו מצפים כל ימינו.
חז"ל המחישו את מעלת שעת הנעילה בפסוק משיר השירים (פרק ה'), וז"ל המדרש (כד הקמח לרבנו בחיי בשם המדרש): " 'קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל', קמתי אני לפתוח לדודי - זה יוצר (תפילת שחרית), 'וידי נטפו מור' - זה מוסף (אפשר ש"מור" רומז לריח הקטורת, הנזכר במוסף בעבודת הכהן הגדול), ' ואצבעותי מור עובר' - זה מנחה, 'על כפות המנעול' - זו נעילה ".
הפרק הנ"ל בשיר השירים עוסק בתיאור הציפייה של הרעיה לפגוש את הדוד אהובה, שחיכה לה מאחורי הדלת, אולם הרעיה התמהמה לפתוח את הדלת, והדוד חמק והלך לו:
"(ב) אֲנִי יְשֵׁנָה וְלִבִּי עֵר קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי יוֹנָתִי תַמָּתִי שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל קְוֻצּוֹתַי רְסִיסֵי לָיְלָה:
(ג) פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:
(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל:
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:
(ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:
(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:"
(ג) פָּשַׁטְתִּי אֶת כֻּתָּנְתִּי אֵיכָכָה אֶלְבָּשֶׁנָּה רָחַצְתִּי אֶת רַגְלַי אֵיכָכָה אֲטַנְּפֵם:
(ד) דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו:
(ה) קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי וְיָדַי נָטְפוּ מוֹר וְאֶצְבְּעֹתַי מוֹר עֹבֵר עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל:
(ו) פָּתַחְתִּי אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי חָמַק עָבָר נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ קְרָאתִיו וְלֹא עָנָנִי:
(ז) מְצָאֻנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר הִכּוּנִי פְצָעוּנִי נָשְׂאוּ אֶת רְדִידִי מֵעָלַי שֹׁמְרֵי הַחֹמוֹת:
(ח) הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם אִם תִּמְצְאוּ אֶת דּוֹדִי מַה תַּגִּידוּ לוֹ שֶׁחוֹלַת אַהֲבָה אָנִי:"
כמה נפלא תיאור זה בהקשר עם שעת נעילה, שבה סוף כל סוף לאחר כל ההכנות והתפילות שערי שמים אמורים להיפתח. ואז נפגש עם "הדוד" הקב"ה בקרבה שאין למעלה ממנה, כפי שהתורה חוזרת ואומרת שביום הכפורים " לפני ה' תטהרו ", היינו שהטהרה תהיה בעמידתנו לפני ה'. והכל תלוי "עַל כַּפּוֹת הַמַּנְעוּל" אם נזדרז לנצל את שעת הרצון לפני שדודי יחמוק ונשאר בגעגועים אליו "נַפְשִׁי יָצְאָה בְדַבְּרוֹ" ...
תיאור כזה של פתיחת שערים מצאנו בפירוש רש"י על סמיכת גאולה לתפילה, וז"ל
"ואמרינן בברכות ירושלמי (פרק א'): מי שאינו סומך גאולה לתפלה למה הוא דומה - לאוהבו של מלך שבא ודפק על פתחו של מלך, יצא המלך ומצאו שהפליג - אף הוא הפליג, אלא יהיה אדם מקרב להקדוש ברוך הוא אליו, ומרצהו בתשבחות וקלוסין של יציאת מצרים, והוא מתקרב אליו, ובעודו קרוב אליו יש לו לתבוע צרכיו".(רש"י מסכת ברכות דף ד ע"ב)
לא בקלות הגענו לשעת זו, קדמו לה ארבע תפילות של הכנה, כפי שדרשו חז"ל את הפסוק (תהלים פרק יז א) "תְּפִלָּה לְדָוִד שִׁמְעָה ה' צֶדֶק הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה: מִלְּפָנֶיךָ מִשְׁפָּטִי יֵצֵא עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים". וז"ל
"מה ראה דוד לומר חמשה דברים בפסוק זה? ואחר כך אמר 'מלפניך משפטי יצא', אלא אמר דוד לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אם תוציא את דיני ביום הכפורים בבקר, איני יכול לעמוד עד שאתפלל, אלא אקרא קריאת שמע ואתפלל ארבע תפלות 5 , ואחר כך - מלפניך משפטי יצא". (מדרש תהלים (בובר) מזמור יז ב)
במדרש למדו תפילת נעילה מהפסוק " גם כי תרבו תפלה אינני שומע" וז"ל (ילקוט שמעוני ישעיהו רמז שפח) "מנין לנעילה? אמר רבי לוי: שנאמר 'גם כי תרבו תפלה', מכאן שכל המרבה בתפלה נענה ". תפילת נעילה היא בסימן של ריבוי תפילה בהיותה תפילה חמישית ביום, שאין עוד יום שמתפללים בו חמש תפילות ולכן היא מתקבלת, ולמדנו מכאן שאין להתייאש אם תפילה לא נענתה אלא יש להרבות בתפילה וסופה להישמע, ואפשר שרמזו תפילת נעילה בפסוק שמדבר על גזרה שתפילתם לא תשמע, לרמוז לכך שגם תפילת נעילה יש לה זמן ואם ח"ו יחמיץ את השעה הזאת " גם כי תרבו תפלה אינני שומע", ואם יתפלל בכוונה בעת נעילה חזקה שישמע הקב"ה את התפילה.
יש מחלוקת בין החכמים מדוע נקראת תפילה זו "נעילה" "רב אמר: בנעילת שערי שמים. ורבי יוחנן אמר: בנעילת שערי היכל". לא ברור אם יש מחלוקת הלכתית ביניהם, אבל משמעת דורשים יש. הסברנו לעיל לפי הפירוש של נעילת שערי שמים, ומצאתי מוסר השכל גם בפירוש השני "נעילת שערי היכל". על פי אמרה של רבי נפתלי מרופשיץ ("זרע קודש" לבוב תרכ"ח) "ענין יום הכפורים ונעילה ... דוגמת משל: כשעושין תיבה וארון, וכשכבר נגמר עושין לו מנעול, כדי שישתמר מה שבתוכו".
היינו, שיום הכפורים הוא יום אחד בשנה שאין כמוהו, "לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה", "וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ", ובודאי אי אפשר להיות ברמה רוחנית גבוהה כזאת לאחריו ובשאר ימות השנה 6 , אלא שיש לנעול את החוויה הזאת בעומק הלב ולנצור אותה לכל השנה. ונראה שלזה רומזים דברי הרבי "וכשכבר נגמר עושין לו מנעול, כדי שישתמר מה שבתוכו".
1תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ד דף ז טור ג /ה"א אימתי היא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ורבי יוחנן רב אמר בנעילת שערי שמים ורבי יוחנן אמ' בנעילת שערי היכל.
^ 2 שבועות (יג ע"א) "ומודה רבי בכרת דיומא, דאי לא תימא הכי, כרת דיום הכפורים לרבי לית ליה? אלמה לא? משכחת לה כגון דעבד בליליא ומית, דלא אתא יממא לכפורי ליה! אלא אימא: כרת דיממא לרבי לית ליה? אלמה לא? משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית; אי נמי, דאכל סמוך לשקיעת החמה, דלא הוה שהות לכפורי ליה". לפי תירוץ ראשון שאכל בלילה ומת נראה שרק ביום ומסתמא בסופו הוא מתכפר. וכן מתירוץ אחרון נראה שגם מי שחטא לפני שקיעת החמה, אם נשארה דקה אחריה סוף הים מכפר עליו.
^ 3 נראה שלילות יותר מימים משום שלא נבראו הלילות אלא לגירבא ללמוד תורה.
^ 4 "ברית אברהם" לרבי אברהם הורוביץ זיטומיר תר"ח בשם מדרש.
^ 5 חמשת הדברים בפסוק הם: א. שִׁמְעָה ה' צֶדֶק ב. הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי ג. הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי ד. בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה ד. עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים.
^ 6 יש מבעלי המוסר שמוכיחים על הירידה הרוחנית מיד לאחר יוה"כ עד שתקנו לומר במעריב של מוצאי יום הכפורים "והוא רחום יכפר עון", ולע"ד אי אפשר להשאר במדרגה זו של יוה"כ אלא שיש לשמר אותה שתשפיע על כל השנה כולה.
^ 2 שבועות (יג ע"א) "ומודה רבי בכרת דיומא, דאי לא תימא הכי, כרת דיום הכפורים לרבי לית ליה? אלמה לא? משכחת לה כגון דעבד בליליא ומית, דלא אתא יממא לכפורי ליה! אלא אימא: כרת דיממא לרבי לית ליה? אלמה לא? משכחת לה דאכל אומצא וחנקיה ומית; אי נמי, דאכל סמוך לשקיעת החמה, דלא הוה שהות לכפורי ליה". לפי תירוץ ראשון שאכל בלילה ומת נראה שרק ביום ומסתמא בסופו הוא מתכפר. וכן מתירוץ אחרון נראה שגם מי שחטא לפני שקיעת החמה, אם נשארה דקה אחריה סוף הים מכפר עליו.
^ 3 נראה שלילות יותר מימים משום שלא נבראו הלילות אלא לגירבא ללמוד תורה.
^ 4 "ברית אברהם" לרבי אברהם הורוביץ זיטומיר תר"ח בשם מדרש.
^ 5 חמשת הדברים בפסוק הם: א. שִׁמְעָה ה' צֶדֶק ב. הַקְשִׁיבָה רִנָּתִי ג. הַאֲזִינָה תְפִלָּתִי ד. בְּלֹא שִׂפְתֵי מִרְמָה ד. עֵינֶיךָ תֶּחֱזֶינָה מֵישָׁרִים.
^ 6 יש מבעלי המוסר שמוכיחים על הירידה הרוחנית מיד לאחר יוה"כ עד שתקנו לומר במעריב של מוצאי יום הכפורים "והוא רחום יכפר עון", ולע"ד אי אפשר להשאר במדרגה זו של יוה"כ אלא שיש לשמר אותה שתשפיע על כל השנה כולה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
