עבודת הזיווגים

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
ויצא

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
נישואין וזוגיות
בחירת בן ובת זוג

13422

8 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

אשר ישעיהו בן רבקה

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל
פרשתנו עוסקת בזווגו של יעקב עם שתי אמותינו רחל ולאה, וממנה למדנו באיזה קושי באו לו זיווגים אלו, כיצד הגיע לבית לבן בחוסר כל, לאחר שלפי חז"ל אליפז בן עשו גזל ממנו את כל ממונו שנתן לו אביו, וכיצד החליף לו לבן את רחל בתו הקטנה בלאה, ואף היה צריך לעבוד עבורן ארבע עשרה שנה. ומורגש איך כל זה בא לו בקושי כקריעת ים סוף. ובמיוחד בהשוואה לזווגו של יצחק שיצא לשוח בשדה לפנות ערב ומצא את זווגו רבקה יוצאת לקראתו 1 .

חז"ל הרגישו בכך ואמרו (בראשית רבה, סח, ד):

"רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלוקים מושיב יחידים ביתה... אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף, הקב"ה מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב (תהלים סח) אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי, א"ר ברכיה כלשון הזה השיבה ר' יוסי בר חלפתא הקב"ה יושב ועושה סולמות משפיל לזה ומרים לזה ומוריד לזה ומעלה לזה, הוי אומר (תהלים עה) אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים, יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק בא זיווגו אצלו שנאמר (בראשית כד) ויצא יצחק לשוח בשדה, יעקב הלך אצל זיווגו שנאמר ויצא יעקב מבאר שבע".

למדנו מדבריהם, שיש זווג שבא בקלות ב"שירות", ויש זיווג שבא בקושי כקריעת ים סוף ב"בכי", שהקב"ה מזווגן בעל כורחן את זה מעלה ואת זה מוריד. ונראה שזה תלוי בחילוק של הגמרא (סנהדרין כב, עמוד א):

"אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר (תהלים ס"ח) אלוקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות (אל תיקרי מוציא אסירים אלא כמוציא אסירים, אל תיקרי בכושרות - אלא בכי ושירות). איני? והאמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני! - לא קשיא; הא - בזווג ראשון, הא - בזווג שני".

זווג ראשון הוא משמים ע"פ בת קול שמכרזת מקדמת דנא, "ארבעים יום קודם יצירת הולד בת פלוני לפלוני", שזה בא בקלות הואיל וזה משמים, לעומת זווג שני שהוא לפי מעשיו, ולכן צריך התאמה ביניהם במעשים, והיא קשה כקריעת ים סוף. והנה הקושי הוא בודאי לא כלפי מעלה אלא כלפי האדם, שצריך להתאים עצמו לזווגו 2 .

נראה לומר שאצל יעקב עצמו היו שני זווגים אלו, רחל הייתה זווגו משמים, כפי שכולם היו אומרים שרחל ליעקב "קטנה לקטן", ולאה הייתה זווגו לפי מעשיה ולפי מעשיו, מלכתחילה הייתה זווגו של עשו, כפי שכולם אמרו "גדולה לגדול", ובזכות תפילותיה שלא לפול בגורלו של עשו, עד ש"עיני לאה רכות", וקדמה את אחותה ברחמים, והייתה לזווגו של יעקב. הואיל וזווג זה היה לפי מעשיה, לכן היה קשה כקריעת ים סוף. כמה קשה עמלה לזכות בזווג הזה, אם ע"י תפילות, אם ע"י מעשים לרכוש את לבו של יעקב. תחילה היה היחס של יעקב אליה יחס מסתייג, כמו שנאמר "וירא ה' כי שנואה לאה", ודרשו חז"ל שעשתה כמעשה השנואים שרמתה את יעקב, וזה גרם להסתייגות של יעקב ממנה, שמידתו מידת האמת שאינה סובלת שקר. עד שנוכח לדעת את צדקתה, לאחר שילדה לו את רוב בניו 3 , ובסוף ימיו אף יעקב מודה בכך "וישתחוו ישראל על ראש המטה", היינו שהודה למי שהוליד לו את רוב בניו זו לאה. נמצא שגם יעקב עבר שנוי ותפנית במעשיו כך שהותאמו שניהם לאה ליעקב. נראה שכל זה שהיו ליעקב שתי נשים תואם את מידתו המיוחדת, מידת האמת האמורה בו "תתן אמת ליעקב", שהיא כוללת את שתי הקצוות של חסד וגבורה, ולכן נקראת גם מידת התפארת, (היא מידה ממוצעת "תפארת לו מעושיה ותפארת לו מן האדם"). דבר נוסף שמצאנו ביעקב שנקרא בשתי שמות יעקב וישראל, יעקב הוא השם הראשון שלו כ"איש תם יושב אהלים" אהלי תורה, שמשם יוצא "הקל קול יעקב" קול תורה ותפילה, וישראל הוא השם שנתן לו לאחר שנצח את שרו של עשו וקבל את הברכות המיועדות לו, ולכן זכה גם לשני זווגים, רחל ליעקב הוא הזווג הראשון הראוי לו מהתחלה, ולאה לישראל הוא הזווג השני שמגיע לו לפי מעשיו.

ולפי זה אפשר להסביר את תחילת המדרש הנ"ל בענין הזווגים:

"מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני".

מה המשמעות בכך שהקב"ה כביכול כל ימיו מזווג זווגים? מדוע לא נגמר הדבר בששת ימי בראשית, כמו כל הבריאה עצמה, שממשיכה לפעול לפי החוקים, כפי שנקבעו בששת ימי בראשית?

וכדי לישב זאת נקדים דבר נוסף שהקב"ה מתעסק בו תדיר, היינו חידושי תורה, שהקב"ה משתעשע בהם תמיד בכל יום, אמרו חז"ל (בראשית רבה, א): "רבי הושעיה רבה פתח (משלי ח) ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום... אמון פדגוג, אמון מכוסה, אמון מוצנע". היינו שהקב"ה משתעשע בחידושי תורה יום יום. ונשאלת השאלה מה שייך חידושי תורה אצל הקב"ה? אלא בודאי הכוונה לחידושי תורה שמחדשים חכמי ישראל, והקב"ה משתעשע בהם, וקובע הלכה כמותם שכן "לא בשמים היא".

וכך נראה לפרש את ענין הזווגים שהקב"ה מתעסק בהם תמיד, היינו אותם הזווגים שהם מכח המעשים של בני אדם, שמתאימים עצמם זה לזה, ע"י שפור המעשים המתחדשים בכל יום, והקב"ה משתעשע בכך, ומעניק שפע של סייעתא דשמיא שזווגים אלו יצליחו. ולכן זווגים אלו קשים כקרי"ס, מפני שתלוים במעשינו תמיד.

ונראה שיש לעבודת הזווגים משמעות הרבה מעבר לזווג בין איש ואשתו, השלכותיה לאחד את כל ישראל ביחד מכל השבטים ובתי האב, וכל שישים ריבוא גווני נפשות ישראל, זו עבודה של זווגים שיסודה בעיון פנימי בשורש נפשות ישראל כבנים אתם לה' אלקיכם. ויתרה מזאת, ליחד את כל האנושות ואת כל העולם כולו לקב"ה. וזה תורף עבודתו של האדם בעולמו כל ימיו, ליחד יחודים ולזווג זווגים, כדי לתקן עולם במלכות שדי 4 , ובזווגים כאלו הקב"ה מתעסק כביכול כל ימי עולם.

משמעות המעשה של רחל במסירת הסימנים לאחותה
מובא במדרש (בראשית רבה, ע):

"ויאמר להם יעקב אחי..., ר' יוסי בר חנינא פתר קריא בגלות ויאמר להם יעקב..., מחרן אנחנו, מחרונו של הקב"ה אנו בורחים, ויאמר להם הידעתם את לבן בן נחור, הידעתם את מי שהוא עתיד ללבן עונותיכם כשלג, ויאמר להם השלום לו ויאמרו שלום, באיזו זכות, והנה רחל בתו באה עם הצאן, הדא הוא דכתיב (ירמיה לא) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם... כה אמר ה' מנעי קולך מבכי... ויש תקוה לאחריתך... 5 ".

מדוע זכתה רחל שתפילתה תשמע להשיב את ישראל מן הגלויות, יותר מתפילות האבות?

כפי שמובא במדרש איכה:

"באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה: רבש"ע! גלוי לפניך, שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה, ועבד בשבילי לאבא שבע שנים, וכשהשלימו אותן שבע שנים, והגיע זמן נשואי לבעלי, יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי, והוקשה עלי הדבר עד מאד, כי נודעה לי העצה, והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן, שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני, ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה, ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי, ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שהיא סבור שהיא רחל, ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני מישיבתו על כל דבר ודבר, כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה, ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה, ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה, ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם, מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו, וכתיב: "כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך...". וכתיב: "ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם".

המהר"ל (נצח ישראל, פרק לד) מעמיק לבאר זאת, כך נראה לע"ד להסביר את דבריו:
רחל נחשבת לבת זוגו של יעקב אבינו בפרט, והיא זו שנקראת "עקרת הבית" בבית יעקב. אם היא לבד הייתה מולידה לו י"ב שבטים הייתה ביניהם אחדות גמורה, אולם רחל ראתה בצער אחותה והסכימה להכניס את צרתה לביתה, ובכך בעצם ויתרה על האחדות בין השבטים למען אחותה, כפי שראינו את מחלוקת יוסף ואחיו, והשלכותיה וגילגוליה במשך הדורות, במחלוקת בין מלכי בית דוד ובין מלכי ישראל משבט אפרים. מעשה החסד המופלג הזה שעשתה רחל למען אחותה תוך ויתור על המצב האידיאלי של אחדות ביתה, מלמד עד כמה מורכב הוא העולם הזה, ועד כמה משמשים בו כוחות שונים, כפי שהתגלה הדבר בבניה של רחל ובבניה של לאה, אלא שבני אדם צריכים לחיות בו בהתחשבות הדדית ויחד עם זאת להגיע למצב הרוחני הרצוי. עד שלבסוף יגיעו כל הכוחות האישיים הללו לידי אחדות אמיתית גמורה, כדברי הנביא יחזקאל (פרק ל"ז) "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חבריו ולקח עץ אחד וכתוב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חבריו. וקרב אתם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחדים בידך".

אם נתבונן נראה שגם הקב"ה ברא עולם שיש בו "שניות" (כלשון המהר"ל, היינו שינוי ממה שעלה במחשבה תחילה, או שניות ומורכבות), עולם מורכב רוח וגשם, טוב ורע, שנראה כיסודות נפרדים זה מזה, כפי שנקרא "עלמא דפירודא". וכך רצה הקב"ה שתהיה לו "דירה בתחתונים", בעולם תחתון ומורכב כזה, משום שרצה לתת לאדם את האתגר להאיר את העולם החשוך, ואז יש "יתרון האור מן החושך", היינו, יש יתרון לאור כאשר הוא עולה מתוך החושך. והתפקיד של האדם להאיר את אור האמונה ולהחזיר את העולם לשורשו האחד, הוא הקב"ה שברא את העולם, להיות בחינת "מאחד אלוף יראה מאורות". וכך יתגדל שמו יתברך בעולם, עד שיתגלה שה' אחד ושמו אחד.

ואם כן במסירות נפשה של רחל היא רמזה להקב"ה שיסלח לישראל על חטא עבודה זרה, כמו שהיא קבלה באהבה את צרתה, וידעה שיצא מזה מחלוקת ופירוד, כי האמינה שבסוף יתאחד בית יעקב "כשם שלבך אינו חלוק על המקום כך לבינו אינו חלוק עליו". וכך גם הקב"ה יקבל בהבנה את חטאם שנבע מהצורה שבה נברא העולם, שיש בו "שניות" ופירוד, ומעצם טבעו גורם לחטא, כדי שבסופו של דבר תהיה אחדות גדולה יותר המחברת בין שונים.

הרי לנו דוגמא של זווגים בין שונים של רחל ולאה, שהן "כשתי קורות מפולשות" (מדרש), וביחד שתיהן בנו את בית ישראל, ובזה היתרון הגדול של הזווג שהוא לפי מעשיו, שאפשר לחבר בין שונים. וזו הייתה כל תפילתו של יעקב בצאתו לשאת את נשיו, כפי שמובא במדרש (בראשית רבה, פרשה סח):
"ויקח מאבני המקום, ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן, ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים, אמר אברהם לא העמידן, יצחק לא העמידן, אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבטים". היינו, שאם יצליח לאחד את היסודות של שתי האמהות לבנות מאותן "אבנים" את הבנין של בית ישראל, אז ידע שהקב"ה מיחד שמו עליו ועל ביתו בסוד "שכינה ביניהם".

^ 1 "ויצא יצחק לשוח בשדה" אמרו חז"ל "אין שיחה אלא תפילה", ומסתמא התפלל על זיווגו, שנקראת אצלו "שדה", על דרך מה שאמרו חז"ל: יצחק קראו להר המוריה "שדה" ויעקב קרא לו "בית", היינו שמקום השראת השכינה של יעקב הוא הבית וזה נקרא אצל יצחק שדה. ועוד רמז לכך שאשה נקראת שדה, מזה שלמדו את קדושי האשה בגז"ש "קיחה קיחה משדה עפרון".
^ 2 כמו שאומר רש"י על "קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף"- נפ"מ למבעי רחמי, היינו, שהקושי הוא של האדם שצריך לעשות מאמץ להשיג את מזונותיו, ועיקר המאמץ צריך להיות בתפילה, ולכן קשה כקי"ס.
^ 3 לאה הוכיחה לו שגם הוא עשה מעשה דומה במה שרימה את אביו כדי לקבל את הברכות, וכמו שהוא עשה זאת לשם שמים, כך גם היא עשתה זאת לשם שמים, ובכך היא דוקא דומה לו, וכך מובא במדרש: בראשית רבה (וילנא) פרשה ע "אמר לה מה רמייתא בת רמאה לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי, אמרה ליה אית ספר דלית ליה תלמידים לא כך היה צווח לך אבוך עשו ואת עני ליה".ועומק המאמר הזה הוא, שכאן יעקב רכש את המידה של עשו בקדושה ויחד עם זאת זכה בזווגו של עשו בלאה.
^ 4 המקובלים קבעו לומר לפני קיום כל מצווה "ליחד שם י-ה בו-ה, והיא עבודת הזווגים של כוחות של מעלה עם עבודת התחתונים.
^ 5 מסופר על האדמו"ר הזקן בעל התניא, שפעם את בשעה שקראו בפרשה פסוקים אלו נפל על הרצפה בצעקות של התרגשות, ואח"כ הסביר שזה בגלל המשמעות המובאת במדרש הזה.

הרב דוד דב לבנון

ראש בית הדין הרבני באשקלון, רב בית הכנסת "קהילת נעם" בקרית משה, ירושלים.

קרבן פסח
חג האמונה
פסח תשס"ה
מחיית עמלק
כבדות הידים במלחמת עמלק
זכור תשס"ה
ויצא
עבודת הזיווגים
כסלו תשס"ב
ויגש
בין יוסף לאחיו
לפרשת ויגש
ויגש תשס"א

ויצא

ויצא
תחנת יעקב אצל שם ועבר
הרב דוב בערל ויין זצ"ל | ד כסלו תשס"ח
50 דק'
ויצא
אל יצא איש ממקומו
הרב יצחק חי זאגא | ח' כסלו תש"פ
פרשת שבוע
פרשת השבוע: לא כל הסכם הוא הסכמי אברהם
הרב יוסף כרמל | כסלו תשפ"ו
56 דק'
ויצא
פרשת ויצא תשס"א
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | תשס"א

ויצא

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט
נוסחי תפילה
תפילת הדרך - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
ספר שופטים
סוד השערות
פרק ט"ז
הרב אלחנן בן נון | סיוון תשס"ט

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרה"ג יעקב אריאל
הרב דוד דודקביץ'
הרב ינון גרוסברג
הרב יעקב שפירא
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הרב שבתי סבתו
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הרה"ג צבי שכטר
הרב יהודה לייב גרונר

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
נח
מאמר נח פז
הרב נתנאל יוסיפון | תשרי תשפ"ז
47 דק'
תפילות, קידוש וסעודות
הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
הרב משה בר ציון | ב' חשוון תשפ"ז
39 דק'
בבא מציעא
מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' חשוון תשפ"ז
1:04
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת נח תשפז – בחירות על פי ההלכה
הרב שמואל אליהו | תשרי תשפ"ז
38 דק'
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ג' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
הרב יצחק חי זאגא | תשרי תשפ"ז
25 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ו
הרב אלי סטפנסקי | ג' חשוון תשפ"ז
34 דק'
מידות הראי"ה
תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
הרב ש. יוסף וייצן | א' חשוון תשפ"ז