בימינו, במקום בו אב המשפחה שומר תורה ומצוות ושאר בני ביתו אינם שומרים תורה ומצוות. האם האב מחוייב לתת לבכור פי שניים בירושה, ובפרט שמדובר גם בקרקעות?

השו"ע (חו"מ רפ"ב) פסק כך: "כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אף על פי שאין היורשים נוהגים בו כשורה, אין רוח חכמים נוחה הימנו. ומידת חסידות שלא להעיד בצוואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה". רואים מדברי השו"ע הדרכה לאבא שלא יעשה חשבונות ויאמר בן זה ראוי ובן זה אינו ראוי, והטעם מופיע בגמרא במסכת כתובות (נג.) שאיננו יודעים איזה זרע יצא מן הבן הזה. כלומר, יתכן שהבן באמת אינו ראוי אך הנכד יהיה צדיק וראוי, ואולי אף הבן עצמו יעשה תשובה, והאבא צריך להתפלל על בניו שיזכו לעשות תשובה. לכן, על האב לא לשנות מהדרכת התורה, ולא להפקיע את הנחלה מבניו. הרב ניר אביב תוספת למעיינים: הפוסקים דנו בג' אפשרויות מתי בכל זאת מותר לאב לתת את הרכוש לא ליורשיו: א. אם אין לו בנים אלא רק אחים או יורשים אחרים, ורוצה לתת בצוואה את רוב כספו לקרן גמ"ח והנותר יהיה ליורשיו. עיין חת"ס (חו"מ קנא) שנוטה לאסור, ומביא לבסוף תשב"ץ שכתב שדעת העיטור להקל בזה. ב. אם אינו נותן לאחרים כמתנה מוחלטת אלא במתנה גוף מהיום ופירות לאחר מיתה. חת"ס שם. ג. אם מניח לבניו קצת ירושה. לדעת החת"ס הנ"ל יש כאן משום העברת נחלה, אך לדעת הפת"ש אין איסור באופן הזה.