הלכה כשמואל בדיני הונאה, ושתות הוא לא רק למקח אלה גם למעות. השאלה היא האם ההלכה היא כדעת המגיד משנה על הרמב"ם שאומר שההונאה היא בתחום: -אם מונה הלוקח התחום הוא מ שישית ועד חמישית -ואם מונה המוכר התחום הוא משישית עד שביעית ומי הפוסקים, ואם אפשר להפנות אותי לשו"תים בעניין?

להלכה שתות מעות נמי שנינו כמו שמואל. כלומר אם נתאנה בשתות או משווי המקח או מהמעות הוי אונאה . ברמב"ם יש לכאורה תמיה כפי שכתב המ"מ, שמצד אחד פוסק ששווה שבע בשש זה אונאה, דהיינו שביעית הוי אונאה למוכר.מצד שני פוסק ששווה ששים בחמישים ופרוטה הוי מחילה, אעפ"י שבמקרה זה נתאנה המוכר ביותר משביעית. ולכן המ"מ משנה הגירסא ברמב"ם לשווה שבעים בששים ופרוטה הוי מחילה. וכן כתב המחבר בשו"ע. ועיין שו"ע חו"מ סימן רכז' סעיף ד' ושם בסמ"ע והיוצא לשיטת המ"מ שבמקרה שמכר שווה ששים בחמישים ופרוטה הוי אונאה אעפ"י שמצד ההמקח הוי פחות משתות ומצד המעות הוי יותר משתות, אזלינן בתר הממוצע והוי אונאה. אך הרמ"א שם כותב שבמקרה הנ"ל שמשני הצדדים לא הוי שתות אזלינן בתר המקח, כיון שאנשים טועים יותר במקח מאשר במעות וכיון שלגבי המקח הוי פחות משתות, לכן במקרה זה הוי מחילה. ומקור דין זה ברמ"א הוא מהמרדכי ושתי דעות אלו כבר הובאו בריטב"א בסוגיה בבא מציעא מט: ד"ה מכר לו שווה שש בחמש. וכתב הסמ"ע שדעת הרמב"ם כדעת המרדכי. א"כ מחלוקת להלכה במקרה שאין שתות משני הצדדים אלא מצד אחד הוי יותר משתות ומצד שני פחות משתות, שיטת המחבר שהוי אונאה ושיטת הרמ"א שאזלינן בתר המקח. עוד הרחבת הענין בשו"ת מהר"י לבית הלוי כלל ו' סימן נו'. (צוין בהגהת רע"א לסמ"ע סקי"א). הרב תומר ישראלי