אני וחברי שכרנו רכב ב"שחור" (מי שבפועל הלך ושכר מהבעלים היה חברי, ואני השתתפתי איתו בכסף, והוא אמר להם שהוא שוכר עם עוד מישהו) ולא חתמנו הסכם עם הבעלים. שכרנו את הרכב והשארנו 200 שקל פיקדון. נסעתי באוטו עם חבר אחר (חברי ששכר איתי את הרכב לא היה ברכב בשעת התאונה) ועשיתי תאונה לא באשמתי - נסעתי לאט ברחוב צר וקצר וכשבאתי לעצור בעצור לחצתי על הברקס והאוטו לא עצר (זה היה בצומת) ונכנסתי ברכב שהגיעה במהירות מהכביש הימני. אחרי שזה קרה, דיברתי עם כמה חברים שגם נסעו ברכב ואמרו לי שהיה בעיה בברקס ובצמיגים, ושקרה להם שהאוטו התחלק. הביטוח אמר לבעלים שהוא מוכן לשלם את הנזק רק שצריך השתתפות עצמית של 4000 שקל. הבעלים טוען שמי ששכר את הרכב זה היה רק חברי והם דורשים ממנו את הכסף היות והוא האחראי על הרכב, ולא מעניין אותם מה אני טוען. ברצוני לדעת, מה הדין? ובכלל מעניין אותי גם לדעת האם יש מושג של "קול". זאת אומרת שהם יטענו שלא צריך הסכם היות ויש קול שאם עושים תאונה ברכב - משלמים להם? אשמח לקבל תשובה - אם אפשר, היות וזה קצת דחוף לי - מהר.

א. כאשר אנו נאבחן את המקרה עלינו לומר שהגדר של המקרה הוא אדם המזיק, דהיינו שהנוהג ברכב הוא בגדר מזיק ולכן אין שום צורך בהסכם בשביל לחייב את הנהג. טענת הנהג שקרה אונס בפעולת הבלמים היא טענה רחוקה מן הסבירות ועליו להביא ראיה. ומה שהחברים אומרים שכך היה אין בכך כלום, שכן יש לבצע בדיקה של תקינות הבלמים על ידי מוסך מורשה. ומה שהינך טוען שהמכונית לא עצרה בלחיצת בלם אין זו טענה, שהרי אולי הנהיגה היתה מהירה מידי בכדי לעצור את הרכב, וכידוע יש מושג של "מרחק בלימה", וכמו כן ישנם מצבים שבהם צורת הנהיגה גורמת לנעילת גלגלים, ובקיצור אין נראה שהמקרה שבפנינו הוא אונס, אלא פשיעה שחייב עליה אדם המזיק. גם אם זה קרוב לאונס חייב הנהג, שכן במקרה המדובר הנהג הוא שוכר שדינו כשומר שכר שחייב אף בדברים שקרובים יותר לאונס. מעבר לכך מעמד הנוהג ברכב היה מעמד של שומר ולכן חלה עליו חובה להישבע שקרה אונס, ומכיוון שאינך יכול להישבע בברור שהבלמים התקלקלו, הרי שעליך חלה חובה לשלם. כל הנאמר בסעיף זה נכון כל עוד בעל הרכב טוען שלפני השכרת הרכב היה הרכב תקין לחלוטין! ב. ביחס לטענה שעל המשכיר להתיחס לנהג המזיק ולא למי ששכר ממנו בפועל, נראה שטענה זו נכונה מכמה טעמים: 1) על פי הסיפור אמר השוכר למשכיר שהוא וחבירו שוכרים יחד את הרכב, ואם כן עלינו לפנות לדין שנים ששכרו יחד. ובדין שנים ששכרו יחד פסק הש"ך (בסימן ע"ז בחו"מ בסעיף קטן א') שכאשר אחד מהם היה עסוק בלשמור ופשע וארע נזק לחפץ, הרי שחובת התשלום הבלעדית היא עליו. (אומנם אם אין לו לשלם חייב חבירו לשלם בתורת ערב.) 2) גם אם יאמר המשכיר שבכלל לא התייחס לדברי השוכר ששוכר יחד עם חבירו ומבחינתו כמשכיר הוא השכיר למי שדיבר עימו, הרי שחל כאן דין שומר שמסר לשומר, כאשר היה ידוע למשכיר שיהיה עוד שומר, ובזה פסק השו"ע בסימן רצ"א שהשומר הראשון פטור מפשעותיו של השומר השני. (למרות שהרמ"א מביא חולקין בזה, הרי שניתן לומר קים לי כשיטת השו"ע.) 3) מעבר לכל הנ"ל יש לומר שכל חיוביו של השומר הם ביחס לדברים שקורים לחפץ ע"י גורם חיצוני, אולם במקרה שלפנינו השומר השני של החפץ הוא זה שהזיק למכונית בנסיעתו הבלתי זהירה מספיק, ואם כן יאמר השוכר למשכיר "הלא אתה ידעת שיה פה עוד אדם שינהג ברכב וישמור עליו, ואני איני חייב בדבר שהשומר השני גרם בעצמו, הרי אתה סמכת עליו." (סברא כזו הביא המבי"ט בתשובותיו, חלק שני סימן קנ"א.) 4) הנאמר בסעיף זה נכון על סמך דבריך שאכן הודיע חברך למשכיר ששוכר יחד עימך. ג. אמנם אם החבר שדיבר עם המשכיר הפקיד את מספר כרטיס האשראי וכדומה, הרי שחלה עליו חובת תשלום ראשונית כדין ערב קבלן. אולם למרות חובה זו ודאי שיש להתיחס לטענות המשתמש בפועל כאשר טוען שאירע לו אונס, ומכל מקום כפי שהוזכר בסעיף ראשון נראה שאין המקרה שלפנינו בגדר אונס. ד. אם בכל זאת הנכם משוכנעים שהדבר קרה באונס מוחלט, הרי שעליכם לפנות לבית הדין שיכרעו ביניכם. בברכה, הרב חננאל פאטשינו.