ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- ברכות
- הקדמה
ספר זה מוקדש לברכות שהננו מברכים לה' אלוקינו. ואף שהעניין האלוקי הוא רם ונשא, גדול ונורא, על ידי הברכות הוא חופף וממלא את חיינו. וכבר אמרו חכמינו שהרוצה להיות חסיד ידקדק בברכותיו (ב"ק ל, א). על ידי הברכות אדם זוכה לזכור את ה' בכל דרכיו, ולהוסיף משמעות וברכה לחייו עצמו ולעולם כולו.
וכיוון שעניין הברכות גדול ועצום, רבו פרטיו מאוד, שעל ידי הכללים והפרטים של הלכות ברכות הננו מדייקים את חיינו עד תכלית, שיהיו תואמים לעניין האלוקי המתגלה בעולם לפי השגתנו. ועל ידי זה אנו ממשיכים ברכה בכל מעשה ידינו.
בעבר כבר זכיתי לכתוב חלק מהלכות ברכות, והן נדפסו בליקוטים ג'. לכן, קיוויתי שאזכה להשלים את ליבונם של שאר הלכות ברכות במשך כשנה. אולם ככל שהשתדלתי להזדרז הלכו הדברים והתארכו. למרות שממבט ראשון הלכות ברכות נראות קלות, בפועל הן מורכבות ומסובכות, מבחינה מסוימת יותר מהלכות שבת ופסח. כל סוגיה כמעט קשורה וכרוכה בסוגיות אחרות, ויש קושי רב להגדיר כל עניין בפני עצמו, ואח"כ להגדירו בתוך מארג שאר ההלכות. למשל, דין ברכה אחרונה תלוי בכמה גורמים משתנים: האחד, בסוג המאכל, ויש מאכלים שמורכבים מכמה מאכלים ואזי יש צורך להגדיר מה העיקר. השני, בכמות הנאכלת, ויש שוני בין משקה למאכל. השלישי, בזמן שהוא נאכל, שאם נאכל בהפסקות גדולות מדי כבר אין מברכים. וכל פרט מורכב מכמה דינים. ואם יעבור למקום אחר הסוגיה מתרחבת לעוד שאלות, באיזה מאכל יצטרך לחזור למקומו הראשון כדי לברך ברכה אחרונה, ואם ירצה להמשיך לאכול, על איזה מאכל יצטרף לברך שוב ברכה ראשונה וכו'.
כדי להדריך את הציבור בהלכות ברכות נכתבו בשנים האחרונות ספרים רבים, לכל אחד מהם מעלות משלו. בילקוט יוסף ביאר סוגיות רבות על פי פסקי אביו הגאון, ובהלכה ברורה סיכם אחיו את ההלכות על פי סדר שולחן ערוך בדקדקנות מרובה. בשניהם ההלכות על פי פסקי הספרדים הנוהגים כשולחן ערוך והאחרונים ההולכים בעקבותיו. בברכת ה' ליבן היטב ובהרחבה את סוגיות ההלכה על פי הראשונים, ופסק את העולה מהם לפי דעתו למנהגי הספרדים. בפסקי תשובות סיכם באופן נאה תשובות ודעות רבות למעשה על סדר שולחן ערוך, בעיקר על פי פסקי האשכנזים. בעל ספר וזאת הברכה זכה ללבן סוגיות רבות למעשה עם כמה מגדולי הפוסקים שבדור, אשכנזים וגם ספרדים, ובזה יש לו זכות מיוחדת. בשערי הברכה ערך את כל הלכות ברכות בפרטנות דייקנית, בעיקר על פי פסקי האשכנזים. ועוד נכתבו ספרים רבים על נושאים פרטיים בהלכות ברכות.
אולם פעמים רבות, מרוב פרטים, דקדוקים והרחבות - הכללים אבדו, ובעת שיהודי ניצב בפני שאלה, אם לא למד על פה אין ספור הלכות, לא ידע כיצד לנהוג. ואף אם נרצה ללמד הלכות אלו לתלמידים, נתקשה, מפני הפרטים המרובים ומפני המנהגים השונים שבין העדות. לפיכך, יש צורך להגדיר היטב את הכללים, שבהם כל המנהגים שווים, ומתוך כך לגשת אל הפרטים, שכך הלימוד אמיתי וישר יותר. ובנוסף לכך, בדרך זו קל יותר לזכור את הפרטים, כי הם נמשכים בקו ישר והגיוני מהכללים. ורק לאחר מכן, בתוך העיסוק בפרטים, יש להגדיר את הבדלי המנהגים שבין העדות. ופעמים שכאשר נגשים מתוך הכלל אל הפרטים, מוצאים שבאמת אין בזה מחלוקת בין העדות, אלא שנוהגי האכילה היו שונים, וממילא נהגו למעשה באופן שונה, אבל בשאלה הניצבת לפנינו אין הבדל בין מנהגי העדות. ועוד מעלה בהדגשת הכללים, שכאשר ישנו פרט שעדיין לא קיבל התייחסות, הרי שעל פי הכללים יכול הלומד להסיק מדעתו כיצד ראוי לנהוג בו, וקרוב לוודאי שיזכה לכוון להלכה, לכל הפחות לדעת חלק מהפוסקים.
וכפי שלמדנו בבית מדרשו של מרן הרב קוק זצ"ל, השורש הקודם לכל, הוא היסוד האמוני, שממנו נמשכים כללי ההלכה ופרטיה. ואם כך הוא בכל ההלכות, קל וחומר בהלכות ברכות שמבטאות את הקשר שבין האדם לאלוקיו. ואכן כשמתעמקים ברעיון האמוני, מוצאים שהוא תואם לכללי ההלכה. לפיכך, פתחתי את הספר ביסודות האמוניים והטעמים של הלכות ברכות, ואף הזכרתים בפתיחות של פרקים רבים.
בתוך כתיבת הספר התלבטתי עד כמה נכון להרחיב בהערות. ההתלבטות גברה מפני שנתרבו הלמדנים שעוסקים ב'פניני הלכה', שואלים, מקשים ומעירים. וכדי להשיב על מה שיוכלו לשאול, נצרכתי להרחיב יותר, אולם מצאתי את עצמי מתרחק מהמגמה הראשונית של 'פניני הלכה', לבאר את היסודות והכללים בשפה בהירה וקצרה. לפיכך, באמצע כתיבת הספר החלטתי להוציא ספר נוסף והוא "הרחבות לפניני הלכה - ברכות". חלק מן ההרחבות עוסקות במקורות הסוגיה בתלמוד ובראשונים, וחלקן עוסקות בדינים פחות שכיחים. ויש מהן שמרחיבות בטעם הרוחני של ההלכה. וכיוון שהמחשבה על כך עלתה באמצע כתיבת הספר, יש הלכות שנכתבו להן הרחבות ויש שלא נכתבו להן הרחבות. ואף בהלכות שנכתבו עליהן הרחבות, פעמים שקצרתי ופעמים שהארכתי. ואין בכוונתי שספר ההרחבות יופץ עם הספר 'פניני הלכה', כדי לחלק בין הספר החשוב והעיקרי לבין ההרחבות שאינן מסודרות כספר שיטתי, אלא כתוספת לתלמידים קרובים, ולמעוניינים להוסיף לדון ולשאול.
כדי לבאר יותר את ערך הדגשת לימוד הכללים, שעל ידם ניתן לזכור ולקיים כראוי את ההלכה למעשה, עלינו לדעת כי פעמים רבות, מתוך מורכבות ההלכה וריבוי פרטיה ודקדוקיה, רבים אינם מצליחים לדעת בפועל ולמעשה מה ההלכה. כך בכל התחומים ובמיוחד בהלכות ברכות. נמצא שכאשר נפגשים בשאלה מעשית, אף שהיו רוצים לנהוג על פי ההלכה, כיוון שאינם זוכרים את כל פרטיה, אינם יודעים כיצד לקיימה, והספק מכרסם בלב. ישנם שבעקבות זאת מרבים לשאול רבנים על כל צעד ושעל, עד שהחיים הדתיים נראים מלאי חרדה וחסרי שמחה ואמונה טבעית. ולעומתם, יש שאינם שואלים ומתרגלים לחיות בספקות, ומתוך כך באים לזלזל בשמירת ההלכה הדייקנית, המתאמת בין החזון הגדול לחיי המעשה. וכבר כתבו הראשונים שספק חטא חמור מחטא ודאי (תר"י בתחילת ברכות). וכן מצינו שכאשר חז"ל תקנו תקנה, שקדו על כך שהציבור יוכל לקיימה. לפיכך עלינו לבאר את ההלכה באופן בהיר, ולהשתדל עד כמה שאפשר שלא להכביר בפרטים שעלולים לטשטש את הכלל.
בכל מקום שיש הבדלי מנהגים בין העדות, כתבתי את המנהגים השונים. כאן המקום לציין, כי עיקר מה שהדריכו חכמינו לשמור על המנהגים (פסחים נ, ב; ירושלמי עירובין סו"פ ג), הכוונה במנהגים ששגורים אצל כל בני אותו מקום או אותה עדה, ולא במה שצריכים לשאול מביני דבר כיצד נהגו במקום פלוני. וק"ו שאין הכוונה למה שכתבו רבנים שחיו באותו מקום. אלא בכל הדינים שאין לגביהם מנהג ברור ומפורסם, יש לילך לפי כללי הפסיקה המקובלים, שהלכה כדעת הרוב וספק ברכות להקל. ובאותם הדינים יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות. ואמנם בעבר, מתוך הריחוק בין הגלויות, התחשבו הרבנים בעיקר בפוסקים שחיו בסביבתם - בדורם או בדורות שלפניהם. אולם כיום כשאנו חיים יחד ולומדים יחד כל שבטי ישראל, יש להתחשב בכל הפוסקים מכל העדות. עוד יש להוסיף, שכפי שיתבאר בפרק י"ב, הכלל של ספק ברכות להקל אינו מבטל מנהגים, ובנוסף לכך, יש אומרים שאינו חל במקום של ספק ספיקא. לכן פעמים שגם במקום של ספק - דעת רוה"פ להלכה ולמעשה לברך.
עוד מצוי שמחמת ספקות שונים, כמעט ונתבטלו מאיתנו ברכות שלימות, כדוגמת ברכות הראייה, ברכת 'שהחיינו' על אירועים משמחים, והטוב והמטיב על יין שני. ובנושאים אלה כתבתי כדעת רובם המוחלט של הפוסקים, שפסקו לברך ברכות אלה, בלא לחוש לדעת המיעוט שחששו לברך. ראשית, מפני שכך העיקר להלכה. ועוד טעם חשוב, שאף כי יש להתחשב בספקות רחוקים, מכל מקום כאשר הספק מבטל לגמרי ברכה שתקנו חכמים, אין לחוש לו כל כך. כי יותר יש לנו להיזהר מלבטל תקנת חכמים, מאשר לחוש לספק שהעלה אחד מן הפוסקים האחרונים. ועל אילן גדול אני נשען בזה, על מו"ר הרצי"ה קוק זצ"ל, שהיה רגיל לברך ברכות נדירות, כ'שהחיינו' על ראיית חברים ותלמידים חביבים, ו'מציב גבול אלמנה' על ישובים בארץ, וכיוצא בזה, והיה אומר שהנטייה לעורר ספקות רחוקים בהלכות ברכות מבטאת ספקות באמונה.
אודה לה' שזיכני ללמוד וללמד בישיבה ובישוב הר ברכה. מהתושבים אני למד על השאלות ההלכתיות המלוות את חייהם, ועם תלמידי החכמים בישיבה, המבוגרים והצעירים, אני זוכה ללבן את הסברות וההגדרות. ובלא השילוב הזה, הסברות והמסקנות אינן מכוונות כראוי. שכן פעמים מליבון הסוגיה עולה לכאורה מסקנה מסוימת, ושאלה גדולה עולה בקרב יושבי בית המדרש, מדוע אין נוהגים כפי שעולה מן הסוגיה. אולם כשמכירים את המציאות והשאלות העולות ממנה, מבינים שבפועל יש שיקולים הלכתיים נוספים, אשר הביאו לפסיקה שונה. וכך הדברים הולכים ומתבארים.
כאן המקום להודות לרב אורן מצא ולרב מאור קיים, שסייעו בידי רבות בליבון הסוגיות, והם שותפים מלאים בכתיבת ספר זה ובספר ההרחבות. וכן תודה לרב יונדב זר, שסייע בהגהות והארות והכין את הספר לדפוס, ויחד עם ר' נתנאל רוזנשטיין ערך את המפתח. וכן אודה לר' דוד ויצ'נר שסייע בהגהות והערות מחכימות. וכן תודה לרב שלומי בדש ולרב זאב סולטנוביץ' על סיועם בהערות והארות. ולר' בנימין קניסבכר, ר' נעם אלשייך, וחתני ר' חגי כהן, שסייעו בהגהות, ועמהם שאר תלמידי הישיבה שהשתתפו בשיעורים ונטלו חלק בהגהות. ומתלמידי יותר מכולם.
שלמי תודה לאבי מורי הרב זלמן ברוך מלמד שליט"א ראש ישיבת בית-אל ורב הישוב, ולאמי מורתי, ולאשתי היקרה, ויהי רצון שנזכה לגדל את כל ילדינו לתורה, למצוות, לחופה ולמעשים טובים, ולא תמוש התורה מפינו ומפי זרענו עד עולם.
ואוסיף להודות לכל העוסקים בעבודת הקודש בבניין הישיבה והדפסת הספרים: ר' דוד סעדה, ר' ישראל סעדיה ור' יעקב וינברגר. יהי רצון שהש"י יתן להם תבונה וכוח להצליח בעבודתם וימלא כל משאלות ליבם לטובה.
לפני כחמישה חודשים נפטר בחטף בי"ב אייר תשס"ח, ר' אורי וקסלר, סב כלתי. יהי ספר זה לעילוי נשמתו. ר' אורי היה אדם ישר, צנוע, מאיר פנים לבריות וגומל חסדים. במשך עשרות שנים שימש כגבאי ובעל קורא. אהב את ההתיישבות בשומרון, והיה מגיע רבות לבקר את משפחת בתו בהר ברכה. אביו ר' שמואל היה חבירו הטוב של סבי פרופ' יוסף ולק ז"ל. לימים המשפחות התלכדו על ידי חתונת ניניהם. מחתונה זו זכה ר' אורי וראה את נינו הבכור.
יהי רצון שמתוך לימוד וקיום הלכות ברכות, נזכה לבניין הארץ שכן הברכה קשורה לארץ ישראל, שנאמר (דברים ח, י): "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלֹוהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". שעל ידי הברכות אנו מגלים את הקדושה שבארץ, ורק בארץ ישראל ניתן לגלות את הקדושה בתוככי הגשמיות. ועל ידי כך נעשה קידוש ה' גדול, כאשר מתגלה שאפילו האוכל שאנו אוכלים וטעמו הטוב שייכים לעניינים שבקדושה. וזהו שאמרו חכמים (ספרי): "שאין הברכה תלויה אלא בארץ", שנאמר (דברים טו, ד): "כִּי בָרֵךְ יְבָרֶכְךָ ה' בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ". ויהי רצון שמתוך ירושת הארץ ובניינה נזכה להשלים את בניין הארץ בבניין ליבה של הארץ, היא ירושלים, עיר קדשנו ותפארתנו. ומירושלים ימשיך עלינו ה' עוד ברכה, שנאמר (תהלים קכח, ה): "יְבָרֶכְךָ ה' מִצִּיּוֹן וּרְאֵה בְּטוּב יְרוּשָׁלִָם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". כי בירושלים אפשר לגלות איך כל הגוונים השונים אינם סותרים זה את זה אלא משלימים ומוסיפים ברכה זה לזה. ומתוך כך נזכה לבניין בית המקדש, ולהשראת השכינה בתוכנו, ומתוך כך תתפשט הברכה אלינו ולכל העולם, "שכל זמן שעבודת בית המקדש קיימת, העולם מתברך על יושביו וגשמים יורדין בזמנן" (אדר"נ ד).
אליעזר מלמד
עשרת ימי תשובה תשס"ט
מאז הדפסת המהדורה הראשונה עברו עשר שנים, ובינתיים יצאו שתי מהדורות נוספות, וזאת הרביעית. מהדורה חדשה נחשבת אצלי הדפסה שיש בה תוספת הלכות או ביאורים נוספים בהלכה, אולם כאשר ישנם תיקוני דקדוק, שמתווספים מהדפסה להדפסה, אינני מחשיבם כמהדורה חדשה. במהדורה זו אכן לובנו מספר הלכות, כדוגמת ברכת מזונות לשלווה וגרנולה (ו, יג), ופת הבאה בכיסנים (ג, ח; ו, ב-ד), וסמכתי יותר על הסוברים ששמיעה דרך מכשירי שמיעה כשרה (יב, ט), והוספתי בירור בעניין הברכה על לידת בת (יז, 11), והרחבתי בליבון הלכות ברכת הגומל תוך התחשבות בשינויי המציאות (פרק טז). עוד נוסף פרק על תפילת הדרך, שלפני כן הלכותיו הובאו בליקוטים (ח"ב י, ו-י), ועתה הובאו כאן בתוספת בירורים.
אליעזר מלמד
חשון תשע"ט
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
