ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- ארץ ישראל ומצוותיה
- אורות ארץ ישראל
- ספריה
- שיעורים בספר אורות
- אורות ארץ ישראל
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ר' חיים שלמה בן ר' יעקב איל
הַדִּמְיוֹן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא צָלוּל וּבָרוּר, נָקִי וְטָהוֹר וּמְסֻגָּל לְהוֹפָעַת הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית, לְהַלְבָּשַׁת הַחֵפֶץ הַמְרוֹמָם וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאִידֵאָלִית אֲשֶׁר בְּעֶלְיוֹנוּת הַקֹּדֶשׁ, מוּכָן לְהַסְבָּרַת נְבוּאָה וְאוֹרוֹתֶיהָ, לְהַבְהָקַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וּזְהָרָיו. וְהַדִּמְיוֹן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הָעַמִּים עָכוּר הוּא, מְעֹרָב בְּמַחֲשַׁכִּים, בְּצִלְלֵי טֻמְאָה וְזִהוּם, לֹא יוּכַל לְהִתְנַשֵּׂא לִמְרוֹמֵי קֹדֶשׁ וְלֹא יוּכַל לִהְיוֹת בָּסִיס לְשִׁפְעַת הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הַמִּתְעַלָּה מִכָּל שִׁפְלוּת הָעוֹלָמִים וּמְצָרֵיהֶם. מִתּוֹךְ שֶׁהַשֵּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּפוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה עַל זֶה וְזֶה מִזֶּה, לָכֵן לֹא יוּכַל הַשֵּׂכֶל גַּם שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ לִהְיוֹת מֵאִיר בְּאוֹרוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. "אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים".
הַדִּמְיוֹן שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הוּא צָלוּל וּבָרוּר, נָקִי וְטָהוֹר וּמְסֻגָּל לְהוֹפָעַת הָאֱמֶת הָאֱלֹהִית, לְהַלְבָּשַׁת הַחֵפֶץ הַמְרוֹמָם וְהַנִּשְׂגָּב שֶׁל הַמְּגַמָּה הָאִידֵאָלִית אֲשֶׁר בְּעֶלְיוֹנוּת הַקֹּדֶשׁ, מוּכָן לְהַסְבָּרַת נְבוּאָה וְאוֹרוֹתֶיהָ, לְהַבְהָקַת רוּחַ־הַקֹּדֶשׁ וּזְהָרָיו. וְהַדִּמְיוֹן אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ הָעַמִּים עָכוּר הוּא, מְעֹרָב בְּמַחֲשַׁכִּים, בְּצִלְלֵי טֻמְאָה וְזִהוּם, לֹא יוּכַל לְהִתְנַשֵּׂא לִמְרוֹמֵי קֹדֶשׁ וְלֹא יוּכַל לִהְיוֹת בָּסִיס לְשִׁפְעַת הָאוֹרָה הָאֱלֹהִית הַמִּתְעַלָּה מִכָּל שִׁפְלוּת הָעוֹלָמִים וּמְצָרֵיהֶם.
מקור הדברים
מקור הדברים
הרב לא מביא מקור לדברים ואף לא מוכיח אותם. דברי הרב הם מה שהרב מרגיש, רואה ומתרשם וקובע זאת כעובדה. הרב כתב מה שהוא חש ורואה. באגרות הראי"ה 1 כותב הרב על מעלתה של ארץ ישראל. שם כותב הרב שכמה שאדם ישבח את ארץ ישראל, וכביכול יגזים בדבריו, לא יצליח לומר אפילו אחד מני רבבה מערכה האמיתי של ארץ ישראל, "ואני יודע ועד בדבר". לא כל אחד יכול לומר כך על עצמו. ההבדל בין לימוד תורה בארץ ללימוד תורה בחוץ לארץ הוא הבדל תהומי. אין הכוונה שבארץ ישראל יש רק השגה גדולה יותר במובן כמותי או עמוקה יותר, אלא יש כאן משהו אחר שונה. בלימוד בארץ ישראל הכל מופיע בבהירות מיוחדת במינה.
אורות ארץ ישראל (9)
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
4 - טומאת ארץ העמים
5 - ההשפעה של אויר ארץ ישראל
6 - כוחה של הציפיה לארץ ישראל
טען עוד
אם כן, הרב רואה שהדמיון של ארץ ישראל צלול וברור, נקי וטהור. הדמיון הוא הציור. הנבואה מבוססת על כוח הדמיון של האדם. תלמידי חכמים מבררים את התורה בהבנה שכלית, ואילו הנביאים רואים מראות אלקים. יחזקאל רואה מראה מרכבה ומתאר זאת 2 . אף ישעיה רואה את הקדוש ברוך הוא יושב על כסא רם ונישא 3 . בנבואה יש הרבה מדרגות, ואף רוח הקודש שלמטה ממנה שייכת לתחום הדמיון. והנבואה שייכת לארץ ישראל, כפי שאמרו חכמים שכל מי שהתנבא לא התנבא אלא בה או בעבורה. נבואה היא השגה זכה וצלולה, ועל כן היא יכולה להיות רק במקום מתאים לכך.
תורה היא מדרגה גבוהה יותר מהנבואה ואיננה זקוקה לארץ ישראל. על כן היא נלמדת בכל מקום. "חכם עדיף מנביא" 4 . התורה היא על-גבולית, מופשטת ועל כן מתאימה לכל מקום במידה שווה. היא איננה זקוקה למסגרת כיון שהיא למעלה מכל גבול. ואילו הנבואה היא כבר הופעה עליונה של קדושה שחודרת אל תוך המציאות. מה שחודר פנימה צריך להיות מוגבל. הנבואה שייכת לאדם המתנבא, שדרכו עובר דבר ה'. היא זקוקה למסגרת מתאימה שתוכל לקלוט אותה. על כן מקומה של הנבואה הוא רק ארץ ישראל, שבה יש אויר צלול וטהור.
יש מעלה לנבואה על פני התורה, שהיא חודרת אל תוך המציאות, מרוממת ומקדשת אותה. על כן אמרו חכמים 5 : "שאלו לנבואה: חוטא מה עונשו? אמרה הנבואה: 'הנפש החוטאת היא תמות'. שאלו לתורה: חוטא מה עונשו? אמרה: יביא קרבן ויתכפר". הנבואה לא יכולה לסלוח כיוון שהיא דורשת מציאות של קדושה בפועל. היא איננה יכולה לקבל מציאות של חטא. לא יכולים להיות במקום אחד גם חטא וגם קדושה. המציאות חייבת להיות טהורה ושלמה. לעומת זאת, התורה היא מעל למציאות ויכולה לשנות אותה, להפוך אותה. על כן מציעה התורה פתרונות לחוטא. התורה והנבואה יחד משלימים זה את זה. שתיהן מחוברות זו לזו. הנביאים היו גם גדולי ישראל
אם כן, כפי שאומר הרב, הנבואה מלבישה את הרעיון המרומם והנשגב בלבוש ציורי רוחני. הלבוש מאפשר את החיבור אל המציאות. וכיון שהרעיון בא בלבוש הוא זקוק למקום מתאים כארץ ישראל. זהו הבדל משמעותי בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. הדמיון בחוץ לארץ עכור ומגושם.
מִתּוֹךְ שֶׁהַשֵּׂכֶל וְהַדִּמְיוֹן אֲחוּזִים זֶה בָּזֶה וּפוֹעֲלִים וְנִפְעָלִים זֶה עַל זֶה וְזֶה מִזֶּה, לָכֵן לֹא יוּכַל הַשֵּׂכֶל גַּם שֶׁבְּחוּץ־לָאָרֶץ לִהְיוֹת מֵאִיר בְּאוֹרוֹ שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. "אֲוִירָא דְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל מַחְכִּים".
אויר ארץ ישראל מחכים
מוסיף כאן הרב נקודה חשובה. כיון שהשכל קשור אל הדמיון והדמיון זקוק לאויר צלול וברור, אז במקום שהדמיון מופיע בשלמותו הוא פועל גם על השכל. נמצא שהשכל בארץ ישראל מאיר באור חדש ששונה מחוץ לארץ. על כן אמרו חכמים 6 : "אוירא דארץ ישראל מחכים". אם כן, לא רק הנבואה שייכת לארץ ישראל אלא גם החכמה. אנו לא אומרים שאין חכמה בחוץ לארץ, אלא שאויר ארץ ישראל מחכים. הגמרא בכתובות אומרת שהוא מחכים פי ארבעה. כשר' ירמיה היה בבבל, לא היה מהמצטיינים בלימוד, ואילו אחר שעלה לארץ ישראל התבטא "הני בבלאי טיפשאי" 7 . מכאן מסביר המהרש"א 8 שמי שהיה חלש בבבל התחזק בזכות היותו בארץ ישראל. ומי שהיה חכם בבבל נהיה עוד יותר חכם בארץ ישראל. כלומר, יכולים להיות תלמידי חכמים בחוץ לארץ, אבל העלייה לארץ ישראל מגדילה את החכמה.
רואים את הנשמה
מי שנולד לתוך אווירא דארץ ישראל, לא יודע לחוש את ההבדל. לכן צריך לקרוא וללמוד זאת. יתכן שלא כל מי שעלה מחוץ לארץ יודע ומרגיש את השינויים הללו. צריך להיות אדם בעל כוחות מיוחדים לשם כך. ר' מנחם מנדל מויטובסק, רבו של בעל התניא, היה בראש העלייה הראשונה של החסידים. אילו היה נשאר בחוץ לארץ היה המנהיג של חסידות חב"ד. לאחר שעלה, כתב ר' מנחם מנדל באיגרת לחסידיו, שארץ ישראל היא משהו שונה לגמרי. מה הוא ראה בארץ ישראל? תנאי החיים היו מאוד קשים, לא כמו היום. ההתנכלויות מצד האויבים, מחלות וצרות היו פי כמה וכמה. השליטה על ארץ ישראל הייתה של הגויים. אף על פי כן אומר ר' מנחם מנדל שהאדמה אחרת, השמים אחרים, הכול אחרת. מי שרואה עמוק רואה את הנשמה. יש אנשים שרואים רק את הגוף, אז הם אומרים שההרים בשווייץ ,למשל, יפים הרבה יותר, ושיש עוד מקומות יפים רבים בחוץ לארץ. אבל מי שרואה את הנשמה רואה שההרים בארץ ישראל מלאים תוכן, קדושה, עוצמות פנימיות רוחניות. בחוץ לארץ זה בבחינת "אשה יפה וסרת טעם" 9 . יש נשים יפות אבל חסרות תוכן. כך יש ארצות יפות אך ללא חן, ללא פנימיות. הרב כותב שכשהיה עובר בחוץ לארץ בעל כרחו על יד גינות של עבודה זרה היה מרגיש סירחון. היו שם פרחים עם ריח טוב אבל הוא הרגיש סירחון של עבודה זרה. הגמרא מספרת על הקיסר שהגישו לו בשר ורב אשי ראה שיש עליו טומאת צרעת 10 . יש אנשים שיכולים לראות את הפנימיות. דבר רקוב יכול להיראות טוב מבחוץ, אך מי שיאכל אותו יוכל לחלות. אדם שזוכה למדרגות רוחניות עליונות מבחין בהבדלים. הדברים שאומר כאן הרב הם מתוך ראייה ותחושה פנימית מציאותית.
סדר הכתיבה של הרב
פרק זה דומה לפרק הקודם. יש לדעת כי הרב לא כתב את הדברים ברצף, אלא בכל פעם רשם הברקה שהייתה לו. לפעמים הדברים באים זה אחר זה, ולפעמים לא, אלא שצורפו מפני שעוסקים באותו עניין. בכל מקום מופיעה נקודה שלא קיימת במקום האחר. על כן, אין צורך לנסות להבחין בסדר עמוק פנימי, אלא אם כן מישהו יודע לכוון לרוח הקודש של הסדרן. אפשר לחבר את הפרקים בכל מיני אופנים. פעמים יש בפרק אחד הרבה רעיונות מרכזיים שאפשר לחבר לכל מיני פרקים מתאימים. זאת משום שהרב היה שופע ולא הצטמצם לנקודה אחת שעסק בבירורה. הכל פרץ מתוך עומק פנימי. כמעט אף פעם לא תיקן הרב את כתביו, אלא הדברים נכתבו ברצף כמעיין הנובע. יש מאמר אחד בלבד שהרב חזר עליו - מאמר "קרבת אלקים". אפשר לראות זאת על כתב היד. לפעמים היה כל כך שקוע בכתיבה, שהמשיך לכתוב מן הדף אל השולחן…
^ 1.אגרת צו.
^ 2.יחזקאל א.
^ 3.ישעיה ו, א.
^ 4.בבא בתרא יב, א. ועיין אורות, זרעונים פרק ב.
^ 5.ירושלמי מכות פרק ב, הלכה ו. ועיין נתיבות עולם, נתיב התשובה פרק א.
^ 6.בבא בתרא קלח, ב.
^ 7.עיין כתובות עה, א; פסחים לד, ב ועוד.
^ 8.חידושי אגדות סנהדרין נד, א ד"ה ואקח לי.
^ 9.משלי יא, כב.
^ 10.עיין כתובות סא, ב.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
