- ספריה
- כתבי הקודש ושמות קדושים
- הלכה מחשבה ומוסר
- נושאים שונים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב מרדכי צמח בן מזל
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
א - יסוד המצווה
מגמתה של התורה היא לרומם את החיים על כל מרכיביהם, ללא יוצא מן הכלל, ולכן יש מצוות הפונות אל החקלאות ועבודת האדמה, ויש מצוות ששייכות למשפחה, כנישואין ונידה, ויש מצוות המונחות על גופו של האדם, כתפילין וציצית. גם ביתו של האדם איננו מחוץ לתחום המצוות, והמצווה המרכזית שהתורה ייעדה לו, היא מצוות המזוזה.
בשתי פרשיות בתורה נאמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ", בפרשת 'שמע' (דברים ו, ט), ובפרשת 'והיה אם שמוע' (שם יא, כ). מכאן שצריך לקבוע את שתי הפרשיות הללו על מזוזת פתחו של הבית. והוסיפה התורה ואמרה (שם יא, כא): "לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם", ומכאן למדו חכמים שכל הזהיר במצוות מזוזה, יאריכו ימיו וימי בניו. ואפילו ה'שולחן-ערוך', שאינו עוסק בדברי אגדה, וכל עניינו הוא לסכם את פסקי ההלכה, אפילו הוא טרח וכתב (יו"ד רפה, א), שכל הזהיר במצוות מזוזה יאריכו ימיו וימי בניו, ואם אינו זהיר - יתקצרו (עיין שבת לב, ב).
הבית עלול לגרום לשכחת האמונה ולהתנתקות ממקור החיים, מה'. הנה האדם שוכן לבטח בין קירותיו האיתנים, והוא חושב שיותר אין לו מה לדאוג, הכל בסדר. והאמת היא, שכדי שהחיים ימשיכו בזרימתם ויתקדמו, יש צורך לזכור תמיד את מקור החיים. לכן יש לקבוע את המזוזה בפתח הבית, כדי לחזור ולזכור בכל פעם שנכנסים ובכל פעם שיוצאים את יסודות האמונה שכתובים בה, ובתוכם הפסוק המפורסם: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹוהֵינוּ ה' אֶחָד" (דברים ו, ד).
ולכן נוהגים להניח את היד על המזוזה ולנשקה, כדי להיזכר בעניינה של המזוזה בשעה שיוצאים מן הבית ובשעה שנכנסים (רמ"א יו"ד רפה, ב).
ב - גדרי מצוות מזוזה
בין מצוות התפילין למצוות המזוזה ישנו דמיון מסוים, בשתיהן המצווה לכתוב על קלף את פרשת "שמע" (דברים ו, ד), ופרשת "והיה אם שמוע" (דברים יא, יג), אלא שלמזוזה די בשתי פרשיות אלו, ואילו בתפילין כותבים עוד שתי פרשיות: "קדש" (שמות יג, א), ו"והיה כי יביאך" (שמות יג, יא).
אפשר לומר, ששתי המצוות הללו נועדו לקשר דברים השייכים למציאות החולפת של העולם הזה, כמו הגוף והבית, אל הרעיונות הרוחניים, הנצחיים, המוזכרים בפרשיות המזוזה. המזוזה באה לקדש את ביתו של האדם, והתפילין את גופו.
ההבדל ההלכתי הבולט שבין המצוות הללו הוא, שתפילין רק גברים מניחים, ואילו במצוות המזוזה הכל חייבים בשווה (ברכות כ, ב). לכן גם אשה המתגוררת לבדה בביתה, חייבת לקבוע בו מזוזה ולברך: "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקבוע מזוזה".
אפשר לומר, שבעצם האשה שייכת למצוות המזוזה עוד יותר מהאיש, שכן האשה היא עיקר הבית, ועליה מוטלת האחריות לדאוג לקדושת הבית, ולכן גם הקשר שלה אל המזוזה חזק יותר.
ועוד הלכה חשוב להזכיר, לא רק בית השייך לאדם פרטי חייב במזוזה, אלא גם בית השייך לכמה שותפים, חייב במזוזה, ועל כל אחד מהם מוטל החיוב לדאוג שתהיה מזוזה בפתח ביתם המשותף. וכשאחד מהם קובע מזוזה, כולם יוצאים בה ידי חובה.
וכן בערים המוקפות חומה ישנה מצווה על בני העיר לקבוע מזוזה בכל שער משערי העיר, שנאמר (דברים יא, כ): "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ ". ואפילו אם חלק מתושבי העיר הם גויים, אם הרוב הם יהודים, על היהודים לקבוע בשערי העיר מזוזה. אמנם במשך זמן רב, כשהיינו בין הגויים ותחת שלטונם, לא יכולנו לקיים את מצוות קביעת המזוזות בשערי העיר מפני הסכנה (שו"ע ורמ"א יו"ד רפו, א, ש"ך ו, ט"ז ג). ונראה שבעיר העתיקה צריכים לקבוע מזוזה. ואף שרוב תושבי העיר העתיקה אינם יהודים, מכל מקום הריבונות הכללית היא ישראלית.
ג - דירת כבוד
אחת הטעויות הרווחות בקרב חלק מהציבור, שנדמה כי רק בפתח הראשי של הבית צריך לקבוע מזוזה. והאמת היא, שאין די בכך, אלא אף בכל חדר מחדרי הבית יש לקבוע מזוזה. לכל חדר אופי ותפקיד משלו, ולכן גם בכל חדר צריכה להיות קבועה מזוזה אשר תזכיר את מה שכתוב בתוכה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד". ואם חסרה לאדם מזוזה באחד מחדרי ביתו, צריך להשתדל שלא להשתמש באותו חדר ולא לישון בו עד שיקבע בו מזוזה (פתחי תשובה רפה, א).
וכל זה אמור לגבי סתם חדרים, שעיקר תשמישם הוא דרך כבוד, אבל חדרים שעיקר תשמישם הוא בדברים שאינם לכבוד המזוזה, אין קובעים בהם מזוזה. ולכן אין לקבוע מזוזה בחדרי השירותים והמקלחת, הואיל ואינם דירת כבוד (שו"ע יו"ד רפו, ד).
אבל חשוב להדגיש, כי רק השירותים והמקלחת נחשבים כמקומות לא מכובדים, מה שאין כן חדר השינה, שלמרות שרגילים להתלבש בו בכל יום, מכל מקום הוא נחשב כמקום דירה רגיל, וחייב במזוזה.
אלא שבכל אופן, ישנו חילוק מסוים בצורת קביעת המזוזה. בפתח הבית או הסלון עדיף להניח את המזוזה בתוך נרתיק שקוף מזכוכית או פלסטיק, כדי שהמזוזה עצמה תיראה. אבל בחדרי השינה, שרגילים להתלבש בהם, כדי לשמור על כבודה של המזוזה, יש להניחה בתוך שני כיסויים. לא כאן המקום להסביר את הטעם לשני הכיסויים, רק אזכיר את ההלכה, שלפחות כיסוי אחד מבין שני הכיסויים צריך להיות אטום באופן כזה שהקלף של המזוזה לא יֵראה כלפי חוץ, והכיסוי השני יכול להיות שקוף. וטוב לעטוף תחילה את הקלף של המזוזה בניילון שקוף, כדי שישמור על המזוזה מלחות, ולאחר מכן להניח את המזוזה בתוך בית המזוזה שאינו שקוף (שו"ע רפו, ה, מ"ב מ, ז; קונטרס המזוזה בבית ברוך רפו, קי).
והיום כמעט כל בתי המזוזה עשויים מפלסטיק שאינו שקוף, כדי שיוכלו לשמש כבתי מזוזה גם בחדרי השינה, אבל כפי שלמדנו, בסלון, במטבח ובפתח הבית, עדיף לכתחילה להשתמש בבתי מזוזה שקופים.
ד - מזוזה בפתח רפת בקר ולולים
הלכה מוזרה, לכאורה, מובאת ב'שולחן-ערוך' (יו"ד רפו, א), שחייבים לקבוע מזוזה ברפת בקר ולולי תרנגולות. והשאלה העולה מאליה: הרי ידוע שאין קובעים מזוזה במקומות שאינם מכובדים, כחדר אמבטיה למשל, ואם כן מדוע צריך לקבוע מזוזה בפתחי הרפתות והלולים?
התשובה היא, שרפת הבקר של פעם איננה דומה לרפת של היום, וכן הלול של פעם שונה מהלול של היום. פעם היו לאדם ממוצע כשני חדרים, באחד היה רגיל לגור עם בני ביתו, ובשני היו שוכנים להם אחר כבוד הפרה והתרנגולות, ופעמים רבות היו משתמשים גם בחדר הרפת לצרכי הבית, למשל, לאחסון רהיטים מסוימים, והיו משפחות שאף נהגו לבשל ולאפות בו. וכיוון שנהגו להשתמש בו גם לצרכי הבית, חובה היתה לקבוע בו מזוזה, אף שעיקר שימושו היה לבעלי חיים.
אבל הרפתות של ימינו, שבכל רפת מצויות פרות רבות, והצחנה שם רבה מאוד, ודאי שאין הן דירת כבוד, ואין לקבוע ברפתות אלו מזוזה. וכן הדין לגבי לולי התרנגולות בזמננו, שהואיל ורגילים לגדל בכל לול מספר רב של תרנגולות, הריח היוצא משם רע מאוד, ואין זה דירת כבוד, ודינם כדין השירותים והמקלחת, ולכך אין לקבוע בהם מזוזה (פתחי תשובה רפו, ב).
ה - בית כנסת
אם היינו שואלים אדם מהרחוב: האם לדעתך ישנה מצווה לקבוע מזוזה בפתח בית הכנסת? ודאי היה עונה שכן. ואם היינו מוסיפים ושואלים: ומה יעשה אדם שיש לו רק מזוזה אחת, האם עדיף שיקבע אותה בפתח ביתו או שיקבענה בפתח בית הכנסת? מן הסתם היה עונה שעדיף לקבוע את המזוזה בפתח בית הכנסת, הואיל וקדושתו מרובה.
אבל האמת הפוכה. יש לקבוע את המזוזה דווקא בפתח הבית ולא בפתח בית הכנסת. ולא רק זה, אלא שמן הדין בית הכנסת פטור לגמרי ממזוזה (שו"ע יו"ד רפו, ג). והטעם, שנאמר (דברים ו, ט): "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ ", 'ביתך' הוא מקום מגורים שרגילים לאכול ולישון בו, שדווקא הוא חייב במזוזה, אבל בית כנסת, שלא נועד לשמש כבית - פטור מן המזוזה.
בדורות הקודמים, כשהמצב הכלכלי היה קשה בהרבה מהמצב היום, והיו עניים רבים שלא היה להם היכן לישון, היו רגילים לשכנם בעזרה או בפרוזדור שלפני בית הכנסת, ובאותם המקומות היה צריך לקבוע מזוזה בכל הפתחים שנכנסו בהם למקומות השינה. אבל בפתחים שנכנסו דרכם למקום התפילה, לא קבעו מזוזות.
אלא שהשאלה היא, מה יהיה דין בתי המדרש, כי אולי דווקא בית הכנסת פטור מן המזוזה, מאחר שנמצאים בו רק במשך זמני התפילה, שהם בסופו של דבר חלק קטן מן היום, אבל בתי המדרש, שרגילים ללמוד בהם כל היום, וכפי שלמדנו (לעיל ו, ז) ללומדי התורה אף מותר לאכול בהם כדי שלא להתבטל מתורה, אולי אותם צריך להחשיב כבית דירה ולחייבם במזוזה? ואכן שתי דעות יש בזה, לדעת הרוב הגדול של הפוסקים גם בית מדרש פטור ממזוזה, ויש מן הפוסקים הסוברים שבית מדרש חייב במזוזה. למעשה נוהגים להחמיר ולקבוע מזוזה בבתי המדרש, אבל ודאי שאין לברך בשעת קביעתה, מאחר שלדעת רוב הפוסקים אין מצווה לקבוע מזוזה בבתי המדרש (שו"ע יו"ד רפו, י).
והואיל ובכל בתי הכנסת רגילים היום לקבוע שיעורי תורה, ויש להם על ידי זה קצת דין של בית מדרש, נוהגים לקבוע גם בהם מזוזות.
ו - חנויות
אחת מהשאלות שחשוב לברר בהלכות מזוזה: האם מצווה לקבוע מזוזה בפתח חנויות?
ב'שולחן-ערוך' (יו"ד רפו, יא) נפסק שפתחי החנויות שבשווקים פטורים ממזוזה. אלא שנחלקו המפרשים לאיזה חנויות הכוונה. לדעת בעל ה'טורי-זהב' (רפו, י), כל החנויות פטורות מן המזוזה. והטעם הוא, שהתורה ציוותה לקבוע מזוזה 'על מזוזות ביתך', כלומר בפתחי הבתים שגרים בהם, ומקום מגורים כולל כמובן את הפתח הראשי של הבית וגם את פתחי חדרי השינה והמטבח, ואפילו את המחסן שמסייע למגורים בבית. אבל חנות לא נועדה כלל למגורים, ולכן היא פטורה מן המזוזה.
אבל לדעת רוב הפוסקים, כוונת ה'שולחן-ערוך' היא לחנויות מיוחדות שנועדו ליריד בלבד, היינו חנויות הנפתחות לשבוע עד שבועיים בשנה, ומאחר שאין שוהים בהן בקביעות, הרי הן פטורות מן המזוזה, אבל חנויות שרגילים להימצא בהן כל יום למשך שעות רבות, ודאי שהן חייבות במזוזה (פרישה, פתחי תשובה רפו, י).
למעשה, יש לקבוע מזוזה בפתחי החנויות. ולגבי הברכה, יש אומרים, שכיוון שיש הפוטרים לגמרי את החנויות מן המזוזה, יש לקובעה בלא ברכה. ויש אומרים, שצריך לברך (עיין קונטרס המזוזה בבית ברוך ח"ב רפו, קמג). ונראה שאם המוכרים רגילים לאכול במשך היום בחנות, רשאים לברך על קביעת המזוזה.
ז - צורת המזוזה - ישר או באלכסון
מי ששם לב, ודאי עמד על כך שישנם הבדלים בצורת קביעת המזוזה, יש מקומות שבהם המזוזה קבועה ישר במאונך, ויש מקומות שבהם המזוזה קבועה באלכסון.
הבדל המנהגים נעוץ בפירוש סוגיה בתלמוד (מנחות לג, א). לדעת רש"י והרמב"ם, ולרוב הפוסקים, צריך לקבוע את המזוזה זקופה, ראשה כלפי מעלה ותחתיתה כלפי מטה, בזווית ישרה לגמרי. ואם השכיבה במאוזן - לא יצא ידי חובה, וזהו שאמרו חכמים "עשאה כמין נגר פסולה". ואילו לדעת רבנו תם פירוש הדברים הפוך, וצריך דווקא לקבוע את המזוזה בשכיבה, היינו במאוזן, ואם קבעה במאונך, היינו בזקיפה, לא יצא ידי חובה.
למעשה פסק ה'שולחן-ערוך' (יו"ד רפו, ו) כדעת רוב הפוסקים, שהמזוזה צריכה להיות זקופה, וכן נוהגים הספרדים.
אבל יוצאי אשכנז ומרוקו נהגו לקבוע את המזוזה באלכסון, ראשה כלפי פנים הבית ותחתיתה כלפי חוץ. וטעמם הוא, מאחר שלדעת רבנו תם במזוזה זקופה לא יוצאים ידי חובה, רצוי לכתחילה להתחשב גם בדעתו ולקבוע את המזוזה באלכסון, באופן כזה שלשתי השיטות יוצאים ידי חובה, מאחר שמצד אחד היא איננה זקופה, ומצד שני היא איננה שוכבת במאוזן.
ויש לציין, שהואיל ולדעת רוב הפוסקים המזוזה צריכה להיות זקופה, גם למנהג אשכנז אין קובעים את המזוזה ממש באלכסון, אלא באופן שהיא תהיה יותר זקופה מאשר שוכבת. ומובן שגם לפי מנהג אשכנז במקרה שאין אפשרות לקבוע את המזוזה באלכסון, יש לקובעה זקופה כדעת ה'שולחן-ערוך'.
ח - אורח פטור ממזוזה
לפעמים יהודי שומר מצוות מתארח אצל חברו היהודי שאין בביתו מזוזות, או שיש רק מזוזה אחת בפתח הבית ואילו בשאר החדרים אין מזוזות, או שיש בביתו מזוזות פסולות. ועולה השאלה, האם מותר לאורח לאכול וללון בבית או בחדר שאין בו מזוזות כשרות?
תשובה: מצוות המזוזה מוטלת על בעל הבית ולא על האורח, שנאמר (דברים ו, ט): "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ ", ולא על מזוזות ביתו של חברך, ולכן האורח מצד עצמו פטור ממזוזה, ומותר לו לאכול ולישון בחדרים שאין בהם מזוזה.
ואמנם נכון הוא, שכאשר אדם נכנס לביתו, הוא צריך מיד לקבוע את המזוזות. וכל זמן שלא הספיק לקבוע את המזוזות, נכון שילך לישון בבית אחר שיש בו מזוזות, כי אפילו לילה אחד אין לישון בבית בלי מזוזות. ורק בלית ברירה, כשאין לו מקום אחר לישון, וגם אין לו אפשרות לרכוש בו ביום מזוזות, מותר לו בשעת הדחק לישון בביתו ללא מזוזות (פתחי תשובה רפה, א).
אבל כאמור, כל זה דווקא כאשר מדובר בבעל הדירה או בשוכר הדירה, שעליו מוטלת החובה לקבוע מזוזה, שנאמר: "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", מה שאין כן האורח שאינו חייב בזה, מותר לו לאכול ולישון בדירה שאין בה מזוזות.
ט - שוכר בית
לאחר שלמדנו שחובת המזוזה מוטלת דווקא על בעל הבית, שנאמר: "מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ", ועל כן אורח פטור ממצוות המזוזה, יש מקום לברר מה דינו של שוכר בית.
באופן כללי שוכר הבית נחשב במשך כל זמן השכירות כבעל הבית, ולכן הוא חייב לקבוע מזוזות בפתח ביתו וחדריו. ואמנם ישנה מחלוקת אם החיוב על השוכר הוא מן התורה או רק מדברי חכמים, אבל לכולם ברור שהשוכר בית חייב במזוזה.
אלא שיש הבדל בזה בין ארץ ישראל לחוץ לארץ. בחוץ לארץ הדבר תלוי במשך זמן השכירות, כי ברור שאדם ששוכר בית לתקופה קצרה מאוד, לא יכול להיחשב כבעל הבית, אלא כמין אורח השוכר את הבית, אבל אם הוא שוכר את הבית ליותר משלושים יום, הבית קרוי על שמו, והוא חייב לקבוע מזוזות בפתחיו. 1
אבל בארץ ישראל, שישנה מצווה ליישב אותה ולהתגורר בבתיה, ההלכה שונה, וכל מי ששוכר דירה, אפילו ליום אחד בלבד, חייב לקבוע בה מזוזה מיד. שני טעמים לדבר, האחד, שמקומו הטבעי של יהודי הוא בארץ ישראל, ולכן אפילו אדם השוכר בית ליום אחד נחשב במידה מסוימת כתושב קבע. והטעם העיקרי הוא, שאולי מתוך כך שנחייב אותו לקנות מזוזות ולקובען בביתו, יתקשר השוכר לביתו ולארצו, ויחליט להשתקע בארץ לצמיתות (שו"ע יו"ד רפו, כב).
י - מלון
לעיתים אדם יוצא לחופשה ושוכר לעצמו חדר במלון, ולפתע מתברר לו שאין בו מזוזה, או שיש מזוזה אבל היא כל כך קטנה עד שכמעט ברור מאליו שהמזוזה פסולה, וכידוע מזוזה פסולה אינה מועילה כלום, ונחשב הדבר כאילו אין שם מזוזה כלל. והרי האורח שואל את עצמו, האם מותר לו לישון בחדר שאין בו מזוזה? מצד אחד נאמר בתורה "וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ ", היינו בעל הבית הוא החייב במזוזה, ולא האורח, אולם מן הצד השני, התשלום שהאורח משלם בעבור חדרו יוצר זיקה מסוימת של בעלות ואחריות כלפי החדר, כדוגמת השוכר.
ולכן פסק ה'שולחן-ערוך' (יו"ד רפו, כב), שהגר בפונדק פטור ממזוזה שלושים יום, ואם הוא מתגורר בפונדק או במלון יותר משלושים יום, נחשבת שהותו שם לשהות קבועה והוא חייב לדאוג שתהיה בחדרו מזוזה כשרה.
ואמנם למדנו שהשוכר בית בארץ ישראל חייב מיד במזוזה, ואפילו אם שכר את הבית ליום אחד בלבד. אלא שדין שוכר בית שונה מדין שוכר חדר במלון. שכן הטעם ששוכר בית בארץ ישראל חייב מיד במזוזה הוא משום מצוות ישוב הארץ, שאולי מתוך כך שנחייב את השוכר בקניית המזוזות ובקביעתן בפתח הבית, יתקשר השוכר לביתו ויחליט להשתקע בארץ. אבל לגבי בית מלון נימוק זה לא קיים, שהרי לא יתכן שהאורח יחליט להישאר בחדר המלון לתמיד. ולכן נקבעה ההלכה שרק לאחר שהות קבועה של שלושים יום מתחייב האורח במצוות המזוזה.
וכל זה אמור כמובן רק לגבי המתארח במלון, שמצד הדין הוא רשאי לישון בחדרים פחות משלושים יום למרות שאין בפתחיהן מזוזות כשרות. אבל ברור שאם בעל המלון הוא יהודי, הרי הוא חייב מצד עצמו לדאוג שבכל חדרי מלונו יהיו מזוזות כשרות. 2
ואם הוא שוכר לפחות משלושים יום ורוצה לקבוע מזוזה, כתב בפתחי תשובה רפו, יז, בשם א"א, שאם ירצה, רשאי לקבוע מזוזה ולברך עליה. וכך דעת הח"א ועוד. לעומת זאת דעת כמה אחרונים, שאינו רשאי לברך (חקרי לב קכח, קרן אורה). ומספק אין לברך. ועיין בשכל טוב רפו, רעג; רפו, רפד-רפו.
^ 2. בפשטות הדר בבית מלון שלושים יום חייב במזוזה, וכ"כ בערוגות הבושם ר"ל, ומנח"י י, צב, וחובת הדר ג, ה, ועוד. אמנם בשכל טוב רפו, רפג, אחר שהביא דברי המחייבים הזכיר שדעת משנה הלכות ד, קלד, שפטור, כי זו דירת ארעי גם אחר שלושים יום. וכן כתב בשם מהרש"ג ב, קכב, שפטור ממזוזה מפני שעדיין בעל הבית אחראי על החדרים, ורהיטיו בתוכם, ואסור לאורחים לשנות דברים בחדר. וסיכם שם שיקבע מזוזה בלא ברכה. ועי"ש עוד רפו, אותיות: רצז, שב. אולם כאמור לרוה"פ יקבע בברכה. וכבר למדנו בהערה הקודמת, שאפילו כשפטורים ממזוזה, לדעת כמה פוסקים אפשר לקובעה בברכה.
האם מותר לפנות למקובלים?
הנס של השמן המיוחד של יעקב אבינו
סוד ההתחדשות של יצחק
מה הייעוד של תורת הבנים?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
דיני פלסטר בשבת
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך עושים קידוש?
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?