ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב מרדכי אליהו
- הלכה מחשבה ומוסר
- תפילה ובית כנסת
- פסוקי דזמרה וקריאת שמע
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
שמעון בן מזל
מרן גאון עוזנו ותפארתנו בעל ה"בן איש חי" כותב בהקדמה לפרשת וארא (שנה ראשונה) שידוע שישנם בקריאת שמע רמ"ח תבות, ומבאר שם שיש בכחה של קריאת שמע להרוג את אויביהם כחרב, וכמו שכתוב "וחרב פיפיות בידם". ושם כותב מרן בעל ה"בן איש חי" על הפסוק בפרשתנו 'ושמתי פדות בין עמי ובין עמך "למחר" יהיה האות הזה', שמח"ר הם אותיות רמ"ח כנגד רמ"ח מצוות עשה ואותיות רח"ם שהוא אהבה, ללמדנו שעל ידי אהבה של אדם לזולתו זוכה להחשב לו כאילו קיים את כל הרמ"ח מצוות עשה. כמו כן הם אותיות רֹמַ"ח ללמדנו שעל ידי אמירת רמ"ח תבות שבקריאת שמע נהרגים אויבינו. ומסכם שם: "ולכן אנחנו אומרים בסוף הברכה של הק"ש הבוחר בעמו ישראל באהבה דתרגום אהבה רחם, ואז אנחנו מתחילין לומר רמ"ח תיבות דק"ש, דזכינו לרמ"ח תיבות דק"ש שתהיה רֹמַ"ח וחרב בידינו נגד אויבינו ע"י רחם שהוא אהבה שיש לנו זע"ז", עכ"ל. ובאמת, בקריאת שמע עצמה אין רמ"ח תבות אלא רמ"ה תבות בלבד, ומשלימים עוד שלש תבות על ידי אמירת "ה' אלקיכם אמת" שבסוף הקריאה (ראה בסמוך, ועיין למשנה ברורה סי' סא סק"ו מה שמביא בשם מדרש הנעלם שרמ"ח תבות שבק"ש נגד רמ"ח אבריו של אדם).
ציבור כיצד ישלימו רמ"ח תבות?
מרן כותב בשולחן ערוך (סי' ס"א ס"ג) שכיון שיש רמ"ח אברים לאדם, חייב לקרוא רמ"ח תבות בקריאת שמע, ומאחר ויש רק רמ"ה תבות יש להשלים לרמ"ח תבות. וז"ל: "בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות, וכדי להשלים רמ"ח כנגד איבריו של אדם, מסיים שליח צבור ה' אלקיכם אמת, וחוזר ואומר בקול רם ה' אלקיכם אמת. הגה - ובזה כל אדם יוצא הואיל ושומעין מפיו של ש"צ ג' תיבות אלו". כלומר, שהציבור לא יאמרו ג' תבות אלו, אלא ישמעו מהשליח ציבור ובזה יצאו ידי חובתם. וכך כותב מרן בעל ה"בן איש חי" (שנה ראשונה, וארא, אות א), וז"ל: "ולכן אם האדם מתפלל עם צבור שיש שם ש"צ עומד ישמע הכפל מן הש"צ והוא אינו צריך לכפול אלא רק יכוין להשלים רמ"ח שלו מן שמיעתו הכפל מש"צ. ובסה"ק מקבציאל העלתי בס"ד דאם המתפלל עם הצבור עודנו באמצע ק"ש, והש"ץ השלים הק"ש וכפל ג' תיבות הנז', לא מהני להשלים לעצמו מכח שמיעה מהש"צ, כי סודן של דברים צריך להיות מספר זה של הכפל באחרונה בגמר הק"ש ואם ישלימו באמצע ה"ז מערב הסדר להיות תחתונים למעלה, לכך בכהאי גוונא עדיף טפי שהוא עצמו יכפול וישלים החסרון , ורק אם הוא גומר הק"ש עם הש"צ, עדיף טפי לשמוע הכפל מש"צ", עכ"ל.
קול צופיך - הרב מרדכי אליהו (249)
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
224 - "הבה נתחכמה לו"
225 - הלכות קריאת שמע
226 - ויאמר אליו אני ה'
טען עוד
מרן בשו"ע (שם) כותב על דין יחיד כיצד ישלים רמ"ח תבות, וז"ל: "ואם הוא קורא ביחיד יכוין בט"ו ווי"ן שבאמת ויציב שעולים צ', והם כנגד ג' שמות ההוי"ה, שכל שם עולה כ"ו, וד' אותיותיו הם ל'. הגה: ויש עוד טעם אחר בדבר וכו', ויש שכתבו דכל הקורא קריאת שמע ביחיד יאמר "א-ל מלך נאמן" שמע וגו', כי ג' תיבות אלו משלימין המנין של רמ"ח, והוא במקום אמן שיש לענות אחר ברוך הבוחר בעמו ישראל באהבה, וכן נוהגין. ונראה לי מכל מקום כשקורא עם הצבור לא יאמר אמ"נ ( א '-ל מ 'לך נ 'אמן), רק יאמר אמן אחר הש"צ כשמסיים הברכה, וכן נוהגין ונכון הוא", עכ"ל. ומיהו, דעת מרן בעל ה"בן איש חי" שונה מדעת מרן ורמ"א, ולדעתו יחיד יכפול "ה' אלקיכם אמת" כמו שהש"צ כופל בתפילה, וז"ל: "וידוע כי במספר הרמ"ח הנז' יש כונות עמוקות בכל הפרטים, וא"א להיות נחסר אצל כל או"א ממספר הרמ"ח כלום, ולכן גם היחיד הקורא ק"ש בין דשחרית בין דערבית בין ק"ש שעל המטה צריך לכפול ג' תיבות "ה' א-לקיכם אמת" כדי להשלים הרמ"ח", עכ"ל. והוסיף מרן חיד"א ב"ברכי יוסף" (על השו"ע הנ"ל) שכך היה נוהג האר"י הקדוש, וז"ל: "ולפום מאי דאתמר בירושלמי אם קורא ביחיד שרי ליה לכפול "ה' א-לקיכם". וכן הסכימו הרב ב"ח והרב פר"ח כדברי הירושלמי. ושמעתי שכ"כ מהרח"ו זצ"ל שנהג כן רבינו האר"י זצ"ל", עכ"ל.
זמניה של קריאת שמע
בגמרא (ברכות) מובאים שלושה זמנים בהם קוראים קריאת שמע: משעלה עמוד השחר, כותיקין כדי לגמור אותה עם הנץ החמה, ועד שלוש שעות. והגמרא הביאה (שם, ט:) שאביי פסק שזמנה הוא לגומרה עם הנץ החמה, וז"ל: "אמר אביי לתפילין כאחרים לקריאת שמע כותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. תניא נמי הכי, ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום", ע"כ. ובתוספות מקשים (שם, ד"ה "לק"ש כותיקין") והרי נפסקו עוד תרי זמני הנ"ל, ומתרצים שמן המובחר זמנה כותיקין, וז"ל: "תימא, דלעיל פסקינן כמאן דמתיר לאחר עמוד השחר מיד, ולקמן פסקינן הלכה כרבי יהושע דאמר עד ג' שעות, והכא פסק אביי שהוא בתרא ואמר כותיקין, ומשמע דהכי הלכתא. וי"ל, דודאי זמן ק"ש מתחיל לאחר עמוד השחר וזמנו עד ג' שעות, ומיהו מצוה מן המובחר כותיקין סמוך להנץ החמה כדי לסמוך גאולה לתפלה. ואפי' ותיקין נמי מודו לרבי יהושע שאם לא קרא קודם הנץ החמה דיכול לקרות עד שלש שעות, ועל זה אנו סומכין", עכ"ל.
דעת ה"בן איש חי" בזמן קריאת שמע
יש להדגיש, שמה שאומרת הגמרא "עם הנץ החמה" היינו, שיש לגמור את קריאתה ואת ברכותיה עד הנץ (כדעת הטור, וכך פירש ב"ברכי יוסף"), כלומר שיש לכוון לאומרה מעט קודם זמן הנץ החמה, בכדי שיוכלו להספיק לקרוא את קריאת שמע ולסיים ברכת "גאל ישראל" מיד בזמן הנץ החמה, כך שיסמכו גאולה לתפילה ויעמדו להתפלל בשעת הנץ החמה בדיוק. וכך כותב מרן בעל הבן איש חי (שם, אות ג), וז"ל: "קריאתה קודם הנץ החמה דהיינו סמוך לו בכדי שיסיים ק"ש וברכותיה עם הנץ החמה, ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה, ומי שיוכל לעשות כן מצוה גדולה בידו ושכרו עצום גם בזה"ז שאין לנו כח כחסידים הראשונים הנקראין ותיקין, ומ"מ אם לא קראה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל, דזריזים מקדימין למצות", עכ"ל.
דעת השו"ע בזמן קריאת שמע
גם מרן בשולחן ערוך (סי' נ"ח ס"א) קבע שזמן קריאת שמע מן המובחר הוא כותיקין, וגם הפליג במי שמצליח לעשות כן, וז"ל: "זמן קריאת שמע של שחרית, משיראה את חבירו הרגיל עמו קצת, ברחוק ד' אמות, ויכירנו. ונמשך זמנה עד סוף ג' שעות, שהוא רביע היום. ומצוה מן המובחר לקרותה כוותיקין (פי' תלמידים. ורש"י פי' אנשים ענוים ומחבבים המצות) שהיו מכוונים לקרותה מעט קודם הנץ החמה (פי' יציאת החמה כמו הנצו הרמונים), כדי שיסיים קריאת שמע וברכותיה עם הנץ החמה ויסמוך התפלה מיד בהנץ החמה. ומי שיוכל לכוין לעשות כן שכרו מרובה מאד" , עכ"ל.
לא קרא עד הנץ, אימתי יקראנה
כבר הבאנו את דעת הבן איש חי זיע"א שכתב "ומ"מ אם לא קראה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל, דזריזים מקדימין למצוות". וכן כותב גם מרן בשו"ע (שם, ס"ב), וז"ל: "אם לא קרא אותה קודם הנץ החמה יש לו להקדים לקרותה במהרה כל מה שיוכל", עכ"ל. והנה, יש המאחרים וקוראים אותה אחרי זמנה, ועל זה התריע במאוד המשנה ברורה (שם, סקי"א) וכתב: "מכאן תוכחת מגולה לבני אשכנז שמאחרים מאד ק"ש, ואחז"ל אלמלא לא נברא העולם אלא בשביל קבלת מלכות שמים די", עכ"ל. ומוסיף מרן בעניין סוף זמן קריאת שמע (שם, ס"ו), וז"ל: "אע"פ שזמנה נמשך עד סוף השעה הג', אם עברה שעה ג' ולא קראה קורא אותה בברכותיה כל שעה ד' שהוא שליש היום, ואין לו שכר כקורא בזמנה", עכ"ל.
עבר זמנה האם יקראנה בברכה
לדעת מרן, סוף זמן קריאת שמע היא עד סוף שעה שלישית, שאז יקבל שכר על שקראה בזמנה, אבל אם עברה שעה שלישית וקראה עד סוף שעה רביעית, יכול לקרוא אותה בברכה, אבל לא יקבל שכר כקורא אותה בזמנה, ומכאן ואילך קורא אותה בלי ברכה, וז"ל: "ואם עברה שעה ד' ולא קראה, קוראה בלא ברכותיה כל היום". ומיהו, דעת הרמב"ם (הל' קריאת שמע פ"א הי"ג) שגם אם עברה שעה רביעית קורא אותה עם ברכה ואפילו כל היום, וז"ל: "הקורא אחר שלש שעות ביום אפילו היה אנוס לא יצא ידי חובת קריאת שמע בעונתו, אלא הרי הוא כקורא בתורה, ומברך לפניה ולאחריה כל היום אפילו איחר וקרא אחר שלש שעות", עכ"ל. וב"ביאור הלכה" (שם) כותב שרוב האחרונים לא פסקו כדעת הרמב"ם ועל כן אין לקרוא בברכה אחרי שעה רביעית, והביא בשם ספר "משכנות יעקב" שעד חצות יכול לברך בדיעבד, וז"ל: "עיין במ"ב ואף שדעת הפר"ח כדעת הרמב"ם שלא נתן קבע לברכות כבר פסקו רוב האחרונים וכמעט כולן כדעת הרא"ש והטור והשו"ע. ועיין בתשובת משכנות יעקב בסי' ע"ז שדעתו נוטה להכריע בדיעבד עד חצות כמו גבי תפלה, דקי"ל לקמן בסימן פ"ט שאם עבר הזמן תפלה אעפ"כ מתפלל עד חצות עיי"ש. ואפשר שיש לסמוך ע"ז לענין אם היה לו אונס שלא היה יכול לקרות הברכות עד ד' שעות כי מצאתי בספר מהרי"ל הלכות תפילה שכתב בשם מהר"ש שהמנהג להקל בנאנס שלא להפסיד הברכות", עכ"ל.
דעת ה"בן איש חי" בסוף זמן קריאת שמע
מרן בעל ה"בן איש חי" (שם, אות ה) כותב שסוף זמן קריאת שמע הוא עד רביע היום ושעה אחרי רביע היום עדיין מברך, אולם אחרי זמן זה -כיון שנחלקו בזה ראשונים ואחרונים - יקראנה בלא ברכה בגלל הכלל של ספק ברכות להקל. וז"ל: "זמן ק"ש של שחרית נמשך עד רביע היום בשעות זמניות, וצריך להזהר בימות החורף שהיום קצר שאז זמן ק"ש הוא קצר , ועד שעה אחת אחר רביע היום יכול לקרותה בברכותיה, אבל אין לו שכר כקורא אותה בזמנה, ואם עבר שעה אחר רביע היום יקראנה בלא ברכותיה כקורא בתורה משום סב"ל", עכ"ל.
כוונה לצאת מצות יחוד ה', וכוונות הפסוק הראשון
חובה על כל אדם לכוון לפני שהוא קורא קריאת שמע, שהוא מקיים בקריאה זו מצוות עשה לייחד את ה' יתברך שמו ויתעלה, וכמו שכתב ה"בן איש חי" (שם, אות ה'). ויזהר מאוד באמירת פסוק ראשון של שמע לכוון ולהבין את מילותיו, שאם לא כן לא יצא ידי חובתו. וכך יש לכוון באומרו: " שמע ישראל " - " שמע ", ישמעו אוזניך. " שמע ", הבן ישראל. " שמע ", קבל ישראל. " ה' אלקינו " - שה' הוא אלקינו, " ה' אחד ", שהוא ה' אחד. וטוב לכוון במחשבה בשעה שאומר את המילה אחד, שהיא שלוש אותיות "אח"ד" : א' - אחד ויחיד, ח' - מושל בשבעה רקיעים ואחד בארץ, ד' - מושל בארבע רוחות העולם (ועיין ב"בן איש חי" שם, אותיות ז'-י').
דיני הפסק בקריאת שמע
אין להפסיק בשעה שקורא קריאת שמע וברכותיה ואפילו לאמנים [וכדלקמן] ואפילו ללימוד תורה .
לא יענה י"ג מידות אם שמע מבית כנסת אחרת (או אפילו עם הציבור שאתו הוא מתפלל).
לא יאמר "בריך שמיה" (בשבת או בר"ח) עם הציבור בשעת פתיחת ההיכל.
לא יאמר עם הציבור "וזאת התורה" בשעה הגבהת ספר התורה.
אין לברך אפילו על ברכה עוברת, כגון אם שמע ברקים ורעמים .
אין לענות "ברוך הוא וברוך שמו " על ברכות ששומע מהש"צ או מאחרים.
אין לענות אמן אפילו על ברכת הא-ל הקדוש , ויש נוהגים לענות אמן זו, וכן נוהגים חלק מהאשכנזים.
ומכל מקום יש לענות לקדיש ולקדושה באופן הבא (ועיין בא"ח אות ך):
יש לענות על חמש אמנים של קדיש, ויאמר עד "דאמירן בעלמא".
בקדושה יענה "קדוש קדוש קדוש" וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו".
לא יענה עם הציבור פסוק "ימלוך ה' לעולם" שבקדושה .
שמע קריאת שמע מהציבור כיצד ינהג?
אם איחר לתפילה והוא כבר אמר "ברוך שאמר" והוא בזמירות, ושמע את הציבור שאומרים קריאת שמע, יכסה עיניו כאילו קורא עמהם, ויהרהר את הפסוק של "שמע ישראל" ו"ברוך שם" בלבו, וימשיך בזמירות, אבל לא יאמר בפיו עם הציבור.
הפסק כדי להניח תפילין או ציצית
מי שלא היה לו תפילין עד שהגיע לקריאת שמע, חייב לקרוא את שמע עם תפילין, שכן מי שקוראה ללא תפילין נחשב כאילו מעיד עדות שקר בעצמו. ועל זה כותב מרן בעל ה"בן איש חי" (שם, אות יט), שיש הבדל בין תפילין שמפסיק כדי להניחם בברכה, לבין ציצית שלובשו ללא ברכה ודוקא בין הפרקים, וז"ל: "אם לא הניח תפילין ונזדמנו לו אחר שהתחיל יוצר, מניחן בין הפרקים ומברך עליהם. ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לברכה שניה, ובין שניה לשמע, ובין שמע לוהיה אם שמוע, בין והיה אם שמוע לויאמר, אבל בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק דכאן נחשב אמצע הפרק, וכל זה הוא בתפילין מפני דחובה לקרא ק"ש בתפילין לכך יברך עליו, אבל אם לא הניח ציצית ונזדמן לו ציצית יניחנו בין הפרקים בלא ברכה, ואחר תפלת י"ח ימשמש בו ויברך", עכ"ל.
האם אפשר לעמוד בקריאת שמע?
ה"בן איש חי" כותב (שם, אות ט"ו) שמי שעומד בשעה שקורא קריאת שמע כי רוצה להחמיר על עצמו נקרא עבריין, ולכן יש לקוראה בישיבה, אלא אם כן הוא חייב לעמוד כגון שיודע בעצמו שאם לא יעמוד יירדם בתפילתו, וכך כותב מרן בעל ה"בן איש חי" (שם, אות ט"ו) וז"ל: "מי שרוצה להחמיר על עצמו לעמוד כשהוא יושב כדי לקרות ק"ש מעומד נקרא עבריין אם עושה כן בשביל חומרא, אבל אם עושה כן כדי להעביר השינה מותר, וכנזכר באחרונים ז"ל", עכ"ל. ומוסיף הרב זיע"א (שם, ט"ז) שאפילו אם היה כבר עומד ונוח לו להמשיך לעמוד, יש לו לשבת דווקא כשמגיע לקריאת שמע, וז"ל: "אע"ג דמשורת הדין הוא דאם היה עומד בלא"ה ורוצה לקרא ק"ש מעומד משום דנח לו בעמידה בההיא שעתא, דאינו מחוייב לישב כדי לקראה מיושב - מ"מ כפי הסוד יושב עדיף מעומד, וכמ"ש בסה"ק מקבציאל מדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הכוונות דרוש ו'...", עיי"ש.
מסופק אם קרא קריאת שמע
קריאת שמע היא מצוה דאורייתא, ולכן אם מסופק אם קרא או לא קרא, יש לנהוג כפי שנוהגים בכל ספקות בדאורייתא ולהחמיר לקוראה. וכך כותב מרן בעל ה"בן איש חי" (שם, י"ז), וז"ל: "ספק קרא ק"ש ספק לא קרא צריך לקרות, דק"ש היא מן התורה וספק תורה לחומרא. ואפילו למ"ד פסוק אחד או פרשה אחת דדוקא הם מן התורה, חייב לקרות מספק כל שלוש פרשיות, שכך היתה התקנה", עכ"ל. כלומר, שאמנם מעיקר הדין היה די לקרוא פסוק ראשון או פרשה ראשונה, ושאר הפרשיות שקוראים הם תקנה דרבנן, אף על פי כן מאחר ותקנו לקרוא כל פרשיות אלו, יש לנהוג בכולם לחומרא כאילו כולם מן התורה. ומעין זה איתא בדין מסופק אם ברך ברכת המזון, ששלושת ברכותיה הראשונות מן התורה, וברכה רביעית היא מדרבנן, אף על פי כן דעת המשנה ברורה היא שגם ברכה רביעית יברך כיון שמאחר ותקנוה יש לאומרה כולה כאילו כולה דאורייתא. אבל דעת ה"בן איש חי" שברכה רביעית יקראנה בלי ברכה בגלל סב"ל. ודעת מרן (סי' ס"ז ס"א) שמספק חוזר וקורא קריאת שמע בברכותיה לפניה ולאחריה, וז"ל: "ספק אם קרא ק"ש, חוזר וקורא ומברך לפניה ולאחריה. אבל אם יודע שקראה, אלא שמסופק אם ברך לפניה ולאחריה, אינו חוזר ומברך", עכ"ל. (וראה למשנה ברורה סק"ה באם הסתפק ועבר זמנה שלא יברך משום שהוי ודאי דרבנן).
כי עין בעין יראו
יהי רצון שבזכות מצות קריאת שמע שבו יחוד ה' יתברך שמו ויתעלה, שהקב"ה ייחד שמו עלינו בבת המשיח ובבניין בית המקדש בעגלא ובזמן קריב. ואנחנו מבקשים שבית המקדש יהיה בנוי בידיו של הקב"ה, שכן בית המקדש הראשון והשני נבנו בידי אדם וחרבו, אבל בית המקדש השלישי יהיה בנוי בידי הקב"ה ולא יחרב לעולם. וכמו כן, ירד בנוי ומשוכלל מן השמים, וכזה סוג של שכלול אין כל אדם בעולם שיכול לתאר, שכן אין הוא דומה לשכלולים שאנו מכירים ושנעשו בידי אדם, אלא שכלולים של בורא עולם הוא שכלול שאי אפשר לתאר כלל ועיקר. ויהי רצון שיתקיים בנו כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון, ושיהיה במהרה בימינו אמן.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
