בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות ראש השנה
קטגוריה משנית
  • ספריה
  • אלול וראש השנה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

פריחה בת אסתר

undefined
6 דק' קריאה
כללי
א. קודם ימים נוראים, ולפני כל תפילה שבאה לפרקים, צריך האדם לעין בתפילות ובפירושיהם, שתהא התפילה שגורה בפיו, שיבין את אשר הוא אומר ומה הוא מבקש מבורא עולם.

ב. המתעורר מאליו לבכי בתפילת ראש השנה, אין הוא צריך למנוע עצמו מכך. ויש שכתבו שאדרבה בתפילה צריך לעורר עצמו לבכי ולפחות להתפלל בקול בוכים, ומכל מקום כל זה לא צריך למנוע ממנו להיות שמח בראש השנה וכפי שאמר עזרא: "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם". (עיין שעה"כ ר"ה נחמיה פרק ח' פס' י', שד"ח מערכת ר"ה, סי' ב' ס"ק כ"ו וסימן ג' אות י"ב גר"א מעשה רב סי' ר' מורה באצבע סי' ט', ברכ"י יו"ד סי' שצ"ד).

ג. יש נוהגים להתפלל בכריעה את כל תפילת שמונה עשרה של ראש השנה ויום כיפור, וצריכים להזהר לזקוף בתחילה ובסוף כל ברכה וברכה. וכיום שירדה חולשה לעולם, טוב להתפלל בלב שבור בקומה זקופה וכוונה רצויה (עיין שו"ע תקפב סע' ד. כה"ח שם ס"ק כג).

ד. אם טעה ואמר בראש השנה שחל בשבת "יום תרועה" או שאמר בראש השנה שחל ביום חול "זכרון תרועה" אינו חוזר (כה"ח תקפב ס"ק מז ומ"ב ס"ק יט - ועיין שו"ע תקפ"ב ז', שד"ח ח"ט מערכת ראש השנה סימן ב' אות א', ועין פר"ח ועיין רש"י ראש השנה כ"ט: ד"ה: "זכרון").

ה. על פי האר"י ז"ל יש לומר "לדוד מזמור" (תהילים כד) לפני הקדיש האחרון כדי שלא יחסרו לו מזונות כל השנה. ונוהגים לפתוח את ארון הקודש בעת שאומרים המזמור והתפילה שאחריו. וטוב לאומרו כל עשרת ימי תשובה עם הבקשה שאחריו (חיד"א כף אחת טו ).

ערבית ראש השנה
ו. יש לקבל תוספת מחול על הקודש קודם תפילת ערבית בעוד שיש שהות ביום, ויש נוסח מיוחד לקבלה שיקבל בפיו (לשון חכמים א, סי' יא).

ז. יזהר ביותר בתפילת ערבית של ליל ראש השנה כי זו התפילה הראשונה בשנה. (ראה בא"ח נצבים ב').

אם חל בשבת
ח. אם חל ראש השנה בשבת, אומרים "קבלת שבת" ואחר כך אומרים את הפיוט "אחות קטנה". יש מתחילים ב"לכו נרננה" ויש מקומות שמתחילין "מזמור לדוד", אבל אין אומרים "במה מדליקין" כמו שלא אומרים בכל יום-טוב שחל בשבת. ואומרים בתפילה "זכרון תרועה" במקום "יום תרועה" (שו"ע תקפ"ב ס"ק ז').

ט. הש"ץ אומר בליל שבת בברכה "מעין שבע" - "המלך הקדוש שאין כמוהו". אם הש"ץ טעה ואמר "האל הקדוש", ולא סיים את הברכה, חוזר ואומר "המלך הקדוש שאין כמוהו" וממשיך על הסדר. ואם נזכר אחרי שאמר "ברוך אתה ה'" שבסוף הברכה, חוזר לתחילת הברכה (עיין כה"ח תקפב יח).

אם חל במוצאי שבת
י. ליל ראש השנה השני שחל במוצאי-שבת מוסיפים בתפילה "ותודיענו". שענינו להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת יום טוב המותר במקצת מלאכות.

יא. אם שכח לומר "תודיענו" במקומו ונזכר לפני שאמר "ברוך אתה ה' מלך על כל הארץ" יאמר "ותודיענו" ואחר כך יאמר "ותתן לנו". ואם הזכיר שם ה', אינו חוזר. ואסור בעשית מלאכות האסורות בשבת עד שיבדיל בקידוש או עד שיאמר (בלי שם ומלכות) "ברוך המבדיל בין קודש לקודש".

שחרית ראש השנה
פיוטים
יב. נהגו להוסיף פיוטים בתפילות ראש השנה לעורר את הלב לאהבת ה' וליראתו. וישים לב לעומק המילים של הפיוטים שנכתבו על ידי גאוני ישראל, וקדושיו.

יג. יש להקפיד שלא לומר את הפיוטים באמצע העמידה או החזרה, ואם אין חשש שיאחרו את זמן "קריאת שמע" יכולים לאומרם לפני "ברוך שאמר". ואם לאו, יאמרום אחרי העמידה. גם בקהילה שנהגו לומר את הפיוטים לפני "נשמת" או "יוצר", טוב לאומרם כדלעיל. אך אסור לבייש שום אדם ח"ו או לעשות מחלוקת לשם כך.

יד. כתוב בשער הכוונות שגם ביום-טוב יש לומר "מזמור שיר ליום השבת", שגם יום-טוב נקרא שבת.

קריאה התורה
טו. בראש השנה עולים חמישה עולים לספר תורה ואם הוא בשבת שבעה. ונוהגים להעלות את התוקע לספר תורה. ונהגו להעלות גם מוסיפים, וכדי שלא יגרמו ל"טרחא דציבורא", המנהג הפשוט הוא לקרוא ל"מוסיף" שלושה פסוקים בלבד. ביום א' דראש השנה - מ"ויהי בעת ההיא" ועד "אנכי אשבע". וביום ב' - מ"כי ברך" ועד "בבאר שבע" (עיין שו"ע, רמ"א שם סע' ב).

טז. ביום א' דראש השנה קוראים "וה' פקד את שרה" משום שבראש השנה נפקדה שרה.

יז. ביום ב' דראש השנה קוראים פרשת העקידה משום שבראש השנה נעקד יצחק (עי' כה"ח תקפד ס"ק טז).

יח. המפטיר קורא בשני הימים של ראש השנה בקרבנות היום בפרשת פינחס, ומפטירים ביום א' בעניין פקידת חנה (שמואל א א) שנפקדה בראש השנה. ביום שני של ראש השנה מפטירים בירמיהו פרק לא. ושם מוזכרת הבטחת ה' "הבן יקיר לי. זכור אזכרנו".

מוסף ראש השנה
יט.
אסור לדבר בדברים שאינם מעניין התפילה והתקיעות בין הברכות הראשונות של התקיעות עד סוף התקיעות של תפילת מוסף. אם מישהו מהציבור או שליח הציבור דיבר - אינו חוזר לברך על השופר (עיין שו"ע תקצב סע' ג. בא"ח ניצבים יד).

כ. לפני החזרה יש נוהגים לומר את הפיוט "ה' שמעתי שמעך יראתי", כדי שהמאריכים יסיימו תפילתם. וטוב שיאמר אותו הסומך או מישהו מהקהל ולא שליח הציבור. ויש שנוהגים להתחיל מ"אתאנו לחלות" והש"ץ מתחיל מ"אוחילה".

זמן מוסף
כא. זמן תפילת מוסף מיד אחר תפילת שחרית ואין לאחרה יותר מסוף ז' שעות, ואם התפלל אותה אחר שבע שעות נקרא "פושע". אעפ"כ יצא ידי חובה מפני שזמנה כל היום. אם שכח ולא התפלל עד שעבר כל זמנה, אין לה תשלומין (שו"ע רפ"ו סעי' א').

כב. פעם ראה הרא"ש שהש"ץ מתפלל לאט ועלול שלא להספיק להתפלל מוסף קודם סוף ז' שעות, ומכיון שהש"ץ סירב להזדרז - התפלל הרא"ש מוסף ביחיד (עיין כה"ח שם ס"ק י').

מילות התפילה
כג. אומרים בתפילת מוסף ביום הראשון וביום השני "את מוספי יום הזיכרון הזה" בלשון רבים, והכוונה להזכיר גם את מוסף ראש חודש בתפילה. ואם אמר "את מוסף" ולא סיים את הברכה יחזור ויאמר "את מוספי". ואם אמר "ברוך אתה ה'" לא יחזור, ויסמוך על כך שהמילה "מוסף" כוללת את כל המוספים (עיין שו"ע תקצא סע' ג. כה"ח שם ס"ק חי). ולדעת משנ"ב ס"ק ו ביום ראשון של ראש השנה - חוזר. ביום שני - אינו חוזר.

כד. אב הרחמים - לפי הסוד, במוסף של ראש השנה שבת, בשבת שובה וביום כיפור אומרים "מי כמוך אב הרחמים". גם במנחה בשבת שובה ובמנחה של ראש השנה ויום כיפור שחלו בשבת אומרים כן. (בא"ח ניצבים כא).

כה. מזכירים עשרה פסוקים בעניין "מלכויות", עשרה פסוקים בעניין "זכרונות" ועשרה פסוקים בעניין "שופרות". המנהג הוא שעשרה פסוקים אלו יהיו שלושה מהתורה, שלושה מהכתובים, שלושה מהנביאים, ואחרון מהתורה (עיין שו"ע שם סע' ד).

כו. ברכות של "מלכויות", "זכרונות" ו"שופרות" מעכבות זו את זו שאם אינו יודע את כולם לא יאמר אף מה שיודע (שו"ע תקצ"ג ס"ק א').

כז. מי שלא יודע את סדר התפילה ואין בנמצא מחזור וגם לא יוכל להשיגו יאמר ג' ברכות ראשונות, יזכיר קדושת היום, ויברך ג' ברכות אחרונות (כה"ח תקצ"ג אות ג').

כח. מי ששינה את סדר הברכות של "מלכויות" "זכרונות" ו"שופרות" יצא בדיעבד ידי חובה ואינו חוזר ומתפלל (כה"ח שם אות ח', אומנם עין בגמ').

כט. יש אומרים שהתקיעות מעכבות את הברכות, והברכות מעכבות את התקיעות דהיינו שאם אינו יודע לתקוע או אינו יודע את הברכות אינו יוצא ידי חובה ויש אומרים שאינם מעכבים זה את זה.

ל. בעלינו לשבח שבחזרת הש"ץ נהגו האשכנזים לכרוע על הרצפה כשאומרים "ואנחנו כורעים ומשתחוים", וצריך להניח עליה לפני כן סדין וכד' שלא ישתחווה על רצפת אבן. הספרדים נוהגים לכרוע רק ביום כיפור בסדר העבודה.

לא. תקיעות לחש - עיין לקמן הלכות תקיעת שופר.

מנחה ראש השנה
לב. היו לפניו שתי תפילות אחת של מנחה (בין גדולה ובין קטנה) ואחת של מוספין, מתפלל של מנחה תחילה, מיהו בציבור מתפלל של מוסף תחילה שלא יטעו הציבור לחשוב שיש להקדים תמיד תפילת מנחה לתפילת מוסף (עיין שו"ע שם ס"ק ד', רמב"ם הלכ' תפילה פ"ג הלכ' י"א, רמ"א שם, כה"ח ס"ק ל"ח).

לג. אם חל ראש השנה בשבת, יזהרו להתפלל מנחה ולומר "תשליך" מוקדם כדי שיספיקו לאכול סעודה שלישית מבעוד יום, שהרי אוכלים סעודה שלישית רק אחרי מנחה.

לד. מנהג ירושלים וכן מנהג ישיבת בית-אל שאין אומרים "צדקתך" בראש השנה שחל בשבת אלא אומרים "יהי שם וכו'" (עיין שו"ע ורמ"א סי' תקצ"ח ס"ע א, כה"ח ס"ק א, נתיבי עם אות ה').

לה. תשליך - לקמן - בהלכות סדר היום ראש השנה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il