ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במסכת חולין (דף ק ע"א) רב אומר שאם דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, היא הופכת לאיסור בפני עצמו. לסוברים שכאשר דבר אסור מתערב במינו הכשר אין לו ביטול, אם חתיכה זו שנאסרה תיפול לסיר אחר, כל החתיכות שבסיר החדש ייאסרו מחמתה.
ר"ת מסביר שמכיוון שהדג נתן טעם בבשר, הבשר נחשב אסור בעצמו, בלשון חז"ל "נעשה נבלה". המשמעות היא שמעתה אין לפנינו בשר כשר שבלוע בו דג אסור, אלא הבשר עצמו מוגדר כאסור. אם עכשיו בשר זה ייפול לסיר בשר אחר, הבשר שנאסר הוא אותו המין כבשר המותר, ולכן לסוברים שמין במינו אינו בטל, כל הבשר שבסיר ייאסר, בלי כל קשר ליחס בכמות.
להלכה אנו פוסקים שמין במינו בטל. אך לשיטה זו כל הבשר כולו נאסר. המשמעות היא שאם הוא ייפול לסיר שאינו מינו, אין די בכך שטעם הדג הטמא שבלוע בו יהיה בטל בששים – יש לבטל את החתיכה כולה בששים.
רבינו אפרים חולק. הוא אומר כך: אם הדג היה מתבשל עם הבשר, אך ביחסים ביניהם לא היה מספיק דג כדי לתת בבשר טעם, הוא לא היה אוסר אותו. עכשיו נניח שחתיכת הבשר נופלת לסיר של דגים. הבשר לא נאסר, אך וודאי שיש מולקולות של דג בבשר. אם כך, לכאורה יש מולקולות של דג אסור בתוך סיר של דג כשר. אם מין במינו אינו בטל, לכאורה אין ביטול לחלקיקים הללו. אך מדברי רב עולה שזה לא נכון – אם הטעם של הדג בטל בבשר, אנחנו מתעלמים ממנו. אך אם הדג נתן טעם בבשר, לא נתעלם ממנו בנופלו לסיר הבא. טעם הדג הבלוע בבשר לא מאפשר לנו להתעלם מכך שטעם דג שאינו כשר נפל לתוך הסיר. אך בכדי לבטל את האיסור, יש לשער כנגד הדג הבלוע, ולא כנגד הבשר הנושא את טעם האיסור.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
96 - חמדת הכשרות: ברכת האילנות אחרי ניסן
97 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
98 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
טען עוד
בשאר האיסורים, החתיכה הופכת לאסורה במובן שאין אפשרות להתעלם מהאיסור הטמון בה, אך האוכל בו האיסור נבלע אינו הופך לאיסור עצמאי.
נעבור לדוגמא הבאה שבגמרא: נבלה נותנת טעם בבשר כשר. בשר זה שקיבל טעם מבשר הנבלה מועבר לסיר בשר אחר. לסובר שמין במינו אינו בטל, כל הבשר יהיה אסור. אך לכאורה אינו ברור מדוע יש צורך שהבשר יקבל טעם. נבאר: במידה והבשר לא יקבל טעם מהנבלה, לכאורה הוא ייאסר מכוח הנבלה בכל מקרה, שהרי מין במינו אינו בטל. עתה הבשר מתערבב בסיר אחר. לכאורה גם כאן נאמר שמין במינו אינו בטל, שהרי מעט בשר הנבלה מעורב בתוך סיר בשר, ומין במינו אינו בטל!
רבינו אפרים מסיק מכך שאמנם הבשר הראשון ייאסר (שהרי מין במינו אינו בטל), אך כאשר הבשר יתערבב בסיר אחר, הוא לא יאסור אותו. מדוע? מצד האיסור המקורי, אין די בטעם הבלוע בחתיכה בכדי שנאמר על הטעם הזה, שבסיר השני, שיאסור במשהו. ומדוע שלא נאסור מצד החתיכה שנאסרה? מפני שהיא אינה אסורה מצד עצמה, אלא מצד האיסור הבלוע בה. אדרבה: מתוך דרישה זו של רב, רבינו אפרים מוכיח שלא אומרים שהחתיכה נעשתה נבלה, אחרת החתיכה עצמה הייתה אוסרת הלאה מצד שמין במינו אינו בטל!
כאמור, ר"ת חולק על כך. ולכאורה יש כאן קושי: אם החתיכה עצמה נעשתה נבלה, מדוע שלא נאסור את החתיכה הראשונה בגלל שמין במינו אינו בטל, ומעתה החתיכה עצמה נעשתה נבלה, ויאסור את הבשר הבא?
הרמב"ן מציע תירוץ פשוט: אכן, זה נכון. אמנם כתוב בגמרא שהחתיכה נתנה טעם. כוונתה שהיא העבירה מולקולות לחתיכה הבאה. האמת היא שאין זה משנה כמה טעם עבר, שהרי אנו עוסקים באיסור האוסר בכל שהוא. מכיוון שנתן טעם (כלומר, מולקולות של החתיכה המקורית), הוא נאסר, ויאסור הלאה, גם אם איננו מזהים את הטעם כלל.
(בטור קודם עסקנו במהות של המושג 'טעם'. עד כמה 'טעם' מתייחס למה שאנו מזהים בלשוננו ופינו, ועד כמה 'טעם' זו הדרך של חז"ל להתייחס לחומר העובר ממאכל למאכל. בדברי הרמב"ן כאן נשמע שמתייחס למושג 'טעם' בתור החומר שעבר, ולא ההרגשה שאנו מקבלים כאשר אנו טועמים).
נראה שר"ת לא רצה ללכת ל כך רחוק. ולכן הוא קובע כלל לגבי איסור משהו: איסור משהו אכן יחול על החתיכה הראשונה. אבל לא יהיה לו דין זהה לאיסור אלא אם כן הוא קיבל טעם. ממילא לא יתכן מצב שה'משהו' שאסר את החתיכה יגרום לאיסור 'משהו' שיכול להמשיך הלאה. רק נתינת טעם תטיל עליו איסור משמעותי דיו בכדי שיאסור 'במשהו' באיסור הבא.
הר"ן נמצא ביניהם: מצד אחד, הוא אומר שעקרונית הרמב"ן צודק, היה מקום שאיסור 'משהו' יחזור ויאסור איסור 'משהו' נוסף. אך נראה לו קשה לבאר שדין זה יחול על מין במינו. לכן ספציפית ביחס לאיסור מין במינו הוא מקבל את דברי ר"ת.
לסיכומו של עניין:
חלקו רבינו תם ורבינו אפרים איך להתייחס לחתיכה מותרת שקבלה טעם של איסור.
לפי רבינו אפרים קבלת הטעם אינו מאפשר להתעלם מנוכחות האיסור הבלוע בהיתר. אך יש לבטל את הטעם הבלוע, בלבד.
לפי ר"ת כאשר האיסור נבלע ואסר את החתיכה האסורה, מעתה יש להתייחס לחתיכה כאיסור העומד בפני עצמו. יש לבטל את החתיכה כולה בששים (ולא רק את האיסור הבלוע בו), וכן על זה הדרך.
רבינו אפרים מוכיח את דבריו מכך שרב דורש מתן טעם בכדי שאיסור משהו ימשיך הלאה. מוכח שלמרות שהחתיכה הראשונה נאסרה במשהו, איננו מתייחסים אליה כאיסור עצמאי, אלא רק כנושא איסור בקרבו.
למדנו שלוש שיטות ביחס לטענה זו:
א. הרמב"ן: אין הכי נמי. איסור משהו יחזור ויאסור במשהו. הגמרא לא התכוונה שיהיה טעם מורגש באיסור הראשון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
בטור הבא בעזרת ה' נגיע לפסיקת ההלכה בשאלה מורכבת זו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
