ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- ברכת הטוב והמטיב ושהחיינו
אנו גם מבחינים שאין אמירה כללית הקובעת שיש לברך 'שהחיינו' על כל מצווה. על פניו נשמע שיש מצוות שמברכים עליהם 'שהחיינו' ויש מצוות שלא. עלינו לברר את הכללים.
מכאן עולה השאלה: על אלו מצוות ראוי לברך 'שהחיינו'?
בעלי התוספות (במסכת ברכות דף מו ע"א) מציעים שתי הצעות:
בשם רב שרירא גאון: יש לברך על מצוות החוזרות מזמן לזמן. לפי דבריו ממקדים את ההודאה בברכה ל'שהחיינו .... לזמן הזה'.
לבעלי התוס' הצעה אחרת: לברך 'שהחיינו' על מצוות שיש בהן שמחה. הם ממקדים את הברכה במרכיב של השמחה שבברכת 'שהחיינו'.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
64 - חמדת השבת: ברכת הלידה – הלכה למעשה
65 - חמדת השבת: שיטות הראשונים בברכת 'שהחיינו' על קיום מצוות
66 - חמדת הברכות: כיצד מברכים על המצוות?
טען עוד
במסכת ברכות (דף לז ע"ב) רש"י מבאר שמדובר בישראל (כלומר, אדם שאינו כהן) שלא הקריב מנחה זה זמן רב. לעומת זאת, במסכת מנחות (דף עה ע"ב) מפרש רש"י שהכוונה היא לכהן הזוכה להקריב את המנחה מסוג זה בפעם הראשונה בחייו.
הרוקח (רבי אליעזר מוורמייזא, מגדולי חסידי אשכנז בתקופת הראשונים) לומד מכך שכל מצווה שאדם עושה לראשונה בחייו, גם אם ימשיך לעשותה תדיר בהמשך חייו (ככהן המקריב מנחות לראשונה, ועתיד לכהן לאורך ימים ושנים) מברך 'שהחיינו'.
בעלי התוספות דוחים את שני הפירושים של רש"י: פשט הברייתא עוסקת בכהן, ואין מקור לכך שמברכים 'שהחיינו' על הקרבה בפעם ראשונה בחיים. לכן הם מבארים שאכן מדובר בכהן ששב למשמרתו. כידוע, הכהנים היו עושים משמרות ומגיעים למקדש לשבועיים בשנה, בכל פעם לשבוע וזה בנוסף לעבודה ברגלים. מדובר בכהן שעתה שב למשמרת שלו ולא הקריב מנחה בחצי השנה האחרונה, ולכן מברך 'שהחיינו' ככל מצווה השבה לאדם מזמן לזמן.
על פניו רש"י ממקד את ברכת 'שהחיינו' זו בשמחה של התחדשות המצווה, ואילו בעלי התוספות ממקדים ברכיב 'שהחיינו.... לזמן הזה', כגלגל החוזר בעולם.
הרמב"ם (הלכות תמידין ומוספין) מפרש פירוש שלישי: המקריב מנחה מן התבואה החדשה מברך 'שהחיינו'. לכאורה הוא נוטה יותר לכיוון של בעלי התוספות, ומחבר את ברכת 'שהחיינו' זו לגלגל החוזר בעולם. אך נראה שהוא אינו מקבל את הגדרתם לעניין שיבת הכהנים לעבודתם השנתית. אין מעגל קבוע לכלל הכהנים, אלא כל כהן עובד במשמרתו. קשה לראות בכך גלגל החוזר בעולם. לכן הוא מעדיף לחבר את הברכה לגלגל החקלאי הקבוע.
זה מוביל אותנו לברר כיצד פוסק הרמב"ם בשאלה הכללית יותר – על אלו מצוות מברכים 'שהחיינו'?
הרמב"ם (הלכות ברכות פרק יא הלכה ט) אומר שניתן לברך 'שהחיינו' על שלושה סוגי מצוות:
א. מצוות החוזרות מזמן לזמן. המאפיין הזה מתחבר לשיטת רב שרירא גאון. ההודאה היא על כך ששרדנו גלגל זמן נוסף של העולם.
ב. מצווה שהיא קניין: ציצית תפילין מזוזה מעקה. לכאורה כאן מדובר על בעלות המייצרת שמחה (בדומה יותר לשיטת בעלי התוספות)
ג. מצוות נדירות, כמו ברית מילה ופדיון הבן. לכאורה המוקד כאן דומה יותר לבעלי התוספות, הנדירות של המצוות הופכות את המצוות למשמחות.
מכך שהברייתא אומרת שמברכים על הכנת המצווה יש מקום לנטות דווקא לכך שהברכה היא על השמחה שבמצווה. אדם בא לבנות סוכה, אדם בא לקשור ציצית – הוא מתרגש. נשמע שהברכה קשורה פחות לחזרה העונתית של המצווה.
הטור (אורח חיים סימן כב) פוסק לברך 'שהחיינו' על ציצית. הבית יוסף מקשה – מדוע הוא כתב כך על ציצית בלבד, ולא על תפילין?
הבית יוסף מביא בשם המהר"י אבוהב שהטור סובר שברכת 'שהחיינו' על המצוות היא בעיקר על מצוות החוזרות מזמן לזמן. אך הציצית היא גם בגד חדש, ומכאן ההצדקה לברך עליה 'שהחיינו'.
נשים לב שהגדרה זו מקבילה, אך שונה, מהקטגוריה השנייה שהביא הרמב"ם: הרמב"ם אומר לברך על כל חפץ מצווה חדש. הטור מצמצם ופוסק לברך רק על חפצים שהם חדשים גם ללא קשר למצווה שבהן. לכן לפי הטור אין מקום לברך 'שהחיינו' על תפילין, שהרי התפילין אינן חוזרות מזמן לזמן, ואינן מלבוש, אלא תשמיש קדושה בלבד.
הב"ח אינו מקבל את הסברו של המהר"י אבוהב. הוא אומר שאם אכן כוונת הטור היא שמברכים 'שהחיינו' על בגד הציצית, לא מתאים לכתוב את ההלכה הזאת בהלכות לבישת ציצית. הלכה זו היא הלכה בהלכות ברכות 'שהחיינו' על בגדים חדשים!
לכן הב"ח מסביר את הטור אחרת, ומעביר את כל כובד המשקל למישור של השמחה שבמצווה. למצוות שונות יש אופי שונה. מצוות ציצית היא מצווה להטיל ציצית על בגד רגיל לחלוטין. אנו לובשים בגד של ארבע כנפות, והתורה מצווה להוסיף להם ציצית. תפילין, לעומת זאת, הן קדושות: הן דורשות גוף נקי, לא להסיח מהן את הדעת, ועוד. העמדה הנפשית אל מול התפילין דורשת יראה, לא שמחה, ולכן לא מתאים לברך על תפילין 'שהחיינו'.
נסכם בקצרה את שיטות הראשונים שלמדנו, ובעזרת ה' בפעם הבאה נלמד את השלכת הדברים הללו הלכה למעשה בדברי הפוסקים:
על אלו מצוות מברכים 'שהחיינו'?
א. רב שרירא גאון: מצוות החוזרות מזמן לזמן.
ב. בעלי התוספות (במסכת ברכות דף מו ע"א): על מצוות שיש בהן שמחה.
ג. רש"י (בביאורו למסכת ברכות דף לז ע"ב): על מצווה שאדם לא קיים מזה זמן רב ועתה זוכה לקיים אותה שוב.
ד. רש"י (בביאורו במסכת מנחות דף עה ע"ב, על פי הרחבת הרוקח לדבריו): על הפעם הראשונה שאדם מקיים מצווה.
מספר הערות על שיטת רש"י:
1. לא מוכח שרש"י סובר שאין לברך במצבים אחרים. יתכן ורש"י מסכים עם הראשונים האחרים שניתן לברך גם במצבים שהם מתארים.
2. לגבי ביאור הברייתא בה רש"י עסק: בעלי התוספות מבארים שהכוונה היא לכהן השב לעבוד במשמרתו הקבועה; הרמב"ם מבאר שהכוונה היא להקרבה הראשונה של מנחה מהתבואה החדשה.
ה. רמב"ם: מברכים על שלושה סוגי מצוות: 1. מצווה החוזרת מזמן לזמן (בדומה לרב שרירא גאון). 2. מצווה שהיא קניין. 3. מצווה נדירה (בדומה לדברי רש"י במסכת ברכות דף לז ע"ב).
ו. טור: מברכים שהחיינו על ציצית. משמע שלא על תפילין. מדוע?
1. מהר"י אבוהב: מברכים על בגד הציצית, מצד היותו בגד, ללא קשר למצווה שבו.
2. ב"ח: מברכים על שמחת המצווה שבלבישת ציצית. אין מברכים על תפילין, מפני שהתפילין דורשים כובד ראש גדול, ולא נכון לשמוח בהם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
