ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- תזריע
"וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל בְּשַׂר עָרְלָתוֹ: וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ: וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם כְּנִדָּתָהּ וְשִׁשִּׁים יוֹם וְשֵׁשֶׁת יָמִים תֵּשֵׁב עַל דְּמֵי טָהֳרָה" (ויקרא י"ב א-ה).
במבט ראשון שני קצוות של חיים יהודיים. הראשון, הקמת מרכז רוחני המחבר שמים וארץ - פעולה נעלה ומרוממת, והשני קשור לחיים ארציים, גשמיים שאין להם קשר לרוחניות. הרושם הראשוני נוגע לנידות, טומאה והרחקה מן הקודש "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה ... וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא: ... בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא".
פתיחת פרשת תזריע מתוך הבנה מוטעית שכזו עלולה, ח"ו, לפגוע במעמדה של האישה, בצד הנעלה של החיים היהודיים ובעבודת השם. השקפה זו חדרה לצערנו גם לתוך עולם ההלכה וגרמה להשתרשות של מנהגים משובשים, בחלק מקהילות ישראל, שמקורם כנראה בהשפעה קראית. מנהגים אלה גרמו לטעויות הלכתיות והרחיקו נשים, בחלקים נכבדים של חייהן, מבית הכנסת ומקשר לתורה. עיינו לדוגמא: בביקורתו הקשה של הרמב"ם (פי"א מהל' איסורי ביאה ה ט"ו) ובדבריו החריפים של הראשון לציון הגר"ע יוסף כנגד מנהגים אלה (שו"ת "יביע אומר" חלק ד - יו"ד סימן יא ד"ה: א. ראשית).
מבט מעמיק בכתובים ובדברי חז"ל מגלה שההיפך הוא הנכון. בניית משפחה יהודית היא המשך ישיר של השכנת השכינה במשכן. כך גילה לנו רבי עקיבא (שדבריו צוטטו גם בכותרת) "דָּרֵישׁ רַבִּי עֲקִיבָא אִישׁ וְאִשָּׁה זָכוּ שְׁכִינָה בֵּינֵיהֶן" (סוטה י"ז ע"א). לכן, אין זה פלא שעל הארון שהיה הכלי החשוב ביותר במשכן ובמקדש, עמדו שני כרובים שסימלו את הקשר בין האיש והאישה שזכו ששכינה ביניהן.
העיון מגלה כי לידת הזכר היא בזכות הזרעת האישה (לא נסביר בגלל קוצר היריעה מה משמעות הביטוי): "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר" וגם דְמֵי הטָהֳרָה מרובים פי כמה מימי הנידה, הכיוון ברור. המחזור החודשי איננו קשור בדווקא לטומאה, הוא זה שמבטיח את היכולת ליצור מחדש כל חודש חיים חדשים (השבת היא גם ראש חודש מלשון התחדשות). רב, האמורא הגדול, המחבר בין תנאי ארץ ישראל ואמוראי בבל מלמדנו: "רב אמר: מעין אחד הוא, התורה טמאתו והתורה טהרתו" (נידה לה ע"ב). ימי הנידה אינם המרחיקים לטווח הקצר, הם המקרבים מאוד לטווח הארוך. ברית המילה נזכרת בפרשיה זו כי גם היא מאורע מקדש ומרומם "אות ברית קודש". כשם שדם הברית מקדש ומרומם כך גם דמי הטהרה.
א. השינוי בהלכות בין לידת זכר ללידת נקבה, קשור להבדל בין מערכות הזמנים השונים של האיש ואישה. כל אחד מהם מתנהל במערכת זמן שונה. האיש והאישה הם שותפים אבל שונים. השוני הוא היתרון שיוצר את ההזדמנות ליצירה חדשה. לוח השנה הזכרי מושפע בעיקר מן השמש (למעלה מתשעים אחוז מן הגברים עבדו רוב ההיסטוריה האנושית בשדות כחקלאים) וממילא המחזוריות היא יומית/שנתית. לוח השנה הנקבי מושפע מן הירח והוא אכן לוח חודשי. לכן, רק גברים חייבים במצוות עשה שהזמן גרמא (מצוות אלה קשורות להבדלים בין יום ולילה שמושפעים ישירות מהשמש, או לחגים התלויים בלוח השימשי). מאידך גיסא, כל ההלכות הקשורות לנשים מוגדרות דווקא בחודשים ולא בשנים או חלקיהן. לדוגמא: ההגדרה ההלכתית של מינקת הוא כ"ד חודשים ולא שנתיים, וגזירת הבחנה היא ג' חודשים ולא רבע שנה.
ב. הלכות טהרת המשפחה קובעות כלל הלכתי-רוחני יסודי. האיש חייב להתאים את סדרי חייו, צרכיו ורצונותיו אל לוח הזמנים שנקבע באופן טבעי על ידי אשתו. ההתחשבות והרגישות הופכת את מערכת הקשרים לאנושית וערכית - לקשר של אהבה ורעות. קשר שמרומם והופך את חיי האישות לנעלה הרבה למעלה מהתפרצות של דופמין והורמונים נוספים. לכן, אין זה פלא שקשר זה זכה, כאמור, להיות הסמל ליחס בין כנסת ישראל וקודשא בריך הוא.
ג. הופעתה של מצוות המילה באה ללמד, כי דווקא האיש ולא האישה הוא זה שצריך להתאים עצמו - ל"מעט את עצמו". ברית המילה בפשטות משמעותה שעבוד גם של חלק זה בגוף האדם לעבודת הבורא. הפגיעה לכאורה, דווקא באיבר זה, משמעותה "לברית הבט ואל תפן ליצר". יש כאן מעין הקבלה להדרכה שהופנתה אל הלבנה "לכי ומעטי את עצמך" (חולין דף ס ע"ב) הפעם היא מופנית אל האיש.
על פי דברינו יש כאן ציווי כפול: "קדש עצמך במותר לך" אבל גם, חובתך היא לספק את בת זוגך ולא את עצמך.
דווקא בימים טרופים אלה חובתנו לחזק את התא המשפחתי, לרומם את קדושתו ולמלא את הבית היהודי בתכנים של רגישות והתחשבות.
שיר השירים ימשיך בע"ה ללוות אותנו בימים המיוחדים של הלוח העברי הקבוע בתקופה זו, מפסח ועד יום ירושלים, ומשבועות ועד לפסח הבא. כל זה מקבל משמעות עוד יותר חזקה במלחמה החשובה והניסית נגד ציר הרשע הגשמי והרוחני בהנהגת איראן (שחלק חשוב באידאולוגיה שלו היא דיכוי נשים) והצביעות והאנטישמיות שפושה בעולם.
(לשיעורי הרב יוסף כרמל ביוטיוב)
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
