ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- משנה
- מסכת שביעית
כל המלאכות אותן ציינה התורה כאסורות בשביעית עוסקות בגידולים המיועדים לאכילה. אך מה דין גידולים שאינם כאלו, אלא גידולים לצורך העץ עצמו או לצרכי נוי?
מקור לזה נמצא בירושלמי (שביעית ד, ד):
אין מציתין את האור באישת של קנים מפני שהיא עבודה רשב"ג מתיר וכן היה רשב"ג אומר נוטעין אילן סרק בשביעית.
ופירש ר"ש סירלאו (ד"ה נוטעין) שנחלקו ת"ק ורשב"ג בדין אילנות סרק בשביעית. דעת ת"ק שאסורים אפילו בגרימת תועלת לקנים וכ"ש בנטיעה של ממש. אך דעת רשב"ג שאפילו נטיעה של ממש מותרת כיון שכל מה שאסרה תורה הוא רק במה שנוגע למאכל, וכמו שכתוב 'לאכלה'.
ואכן פסק הרמב"ם (א, ה):
אין נוטעין בשביעית אפילו אילן סרק.
וכתבו נו"כ שהוא מהירושלמי הנ"ל, דמשמע דרשב"ג מתיר אך רבנן פליגי עליה, וקיי"ל כוותיהו. אך מהו תוקף האיסור? האם הוא דאורייתא או דרבנן?
מדברי רש"ס הנ"ל משמע שהוא מדאורייתא. שכן בהסבר דברי רשב"ג כותב:
דס"ל דכיון שאילן סרק הוי לעצים או לבנין לא אסיר נטיעתו דלא אסרה תורה אלא למאכל דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור ותזרע לא שייך אלא באוכל ועוד דומיא דלא תזמור דכרמך.
מכאן שנחלק רשב"ג על רבנן בהבנת דין התורה, שלשיטתם אכן כל סוגי הזריעות אסורות אפילו אינן של מאכל. ואולי סברתם היא שאמנם ישנו הפסוק המדבר דווקא על מאכל, אך מאידך החיוב של ושבתה הארץ הינו כולל ומקיף גם את אילנות הסרק. וכמו שיש הגבלות על שימוש בפירות שביעית לשאר הנאות שלא יהיה בדרך הפסד.
וראיתי שכתבו סברא לומר שהוא דרבנן משום שגם בנטיעה של עצי פרי אנו סוברים שהוא דרבנן משום שלא תהיה תועלת ממנו בשביעית עצמה. וכ"ש לעץ סרק שאינו נותן פרי לעולם. אך לענ"ד יש לתהות על סברא זו שכן בכל עץ יש לראות את עניינו. בעץ פרי יתכן והוא דרבנן משם שעיקרו לפירות, אך בעץ שעניינו לגדר או נוי, שם יתכן ועצם נטיעתו כבר השיגה את ייעודו, ובעבודה זו ביטל את שביתת הארץ, ועל כן יהיה אסור מדאורייתא. וכך סבר למעשה חזו"א (יט, כ) והרב אליהו (קטיף שביעית פרק א הערה 7).
אך למעשה בערוך השולחן (יט, ה) כתב שהאיסור לנטוע סרק הוא רק מדרבנן שמא יבואו לנטוע עצי פרי. וממנו נראה שאכן עיקרה של עבודת האדמה היא לצורך הפירות, והעצים לגדרות וסייג וכדומה הינן משניים בחשיבותם ועל כן לא הם ייעודה של השביתה.
על דברים אלו כתב הרב ואזנר (שבט הלוי ג, קנח ד"ה ה"ה אין נוטעין):
בערוך השולחן כ' דאינו רק מדרבנן אטו אילן מאכל, ואינו נ"ל דיראה דחכמים ורשב"ג דפליגי באילן סרק – ביסוד זה פליגי: אם איסור תורה בשביעית בעבודת קרקע גם בענינים דלא שייך בהו קדושת שביעית כעלים בעלמא כמבואר ברמב"ם פ"ה דלרשב"ג [שמא צריך לומר דלרבנן] מכ"מ אסור משום ושבתה הארץ שארץ לא שבתה אם נטע וחרש לצורך אילני סרק ואין קדושת שביעית תולה בעבודה בשביעית, מיהו בלא"ה דבריו צ"ע דגם נטיעה באילן מאכל רק מדרבנן ואעפ"י שהערוך השולחן מצדד דמ"מ עשה איכא אין דברי הרמב"ם משמע כן כמש"כ בעצמו, ועכ"פ אין לחלק באיסור נטיעה בין מאכל לסרק.
בקטיף שביעית (פרק א, ז) סיכמו שהנטיעה בסרק הוא מדרבנן.
גדר וסייג
נשוב לעיין בתועלת בנטיעת העץ. הרמב"ם הנ"ל לא חילק במטרות הנטיעה ואסר את הכל. וכ"כ הרב (שבת הארץ א, ה) שכל הנטיעות אסורות בשביעית, אפילו אם אין לו עניין בעצם העצים אלא משתמש בהם כגדר לחצרו וכדומה.
והוסיף הרב שלכאורה יש להקשות על כך מדברי התוספתא האומרת (תוספתא שביעית ג, יא [יש נוסחאות שהוא הלכה יט]):
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל או' מותר לאדם ליטע אילן סרק כדי לעשות סייג בשביעית.
ומכאן משמע שרשב"ג התיר דווקא כאשר אין רצון בנטיעה לגדילת העץ אלא כעניין צדדי ביחס לצורך המרכזי והוא עשיית גדר, וחכמים אוסרים אף במצב של נוטע לסייג. אך הרמב"ם השמיט את התנאי של 'לעשות סייג' ונראה שסובר שהעיקר כמשנה נגד התוספתא, ואם נטיעת הסרק היא לצורך גדר אזי לא חולקים חכמים ויתירו.
אך למעשה, דוחה זאת הרב ואומר שודאי שאסור לבנות גדר בשביעית, כמפורש בירושלמי שביעית (ג, ז) משום שנראה כמתקן שדהו. מה שהתירו הוא רק גדר בין רשות היחיד לרשות הרבים. וכאן בא רשב"ג לחדש, שכיון שאינו בונה גדר בידים, אלא נוטע וממילא בעצם הגדילה תהיה גדר – הדבר מותר. אך חכמים אוסרים זאת משני הטעמים גם יחד: א. יש בזה נטיעה. ב. יש עשיית גדר. ולכן הרמב"ם נקט לחומרא ולא חילק בסוגי נטיעת הסרק.
להערות [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
