ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- מועד קטן
אומרת התורה 'ושמחת בחגך' (דברים טז, יד) ביחס לחג סוכות, אך חז"ל למדו שכיון שכל המועדים קרויים חג הרי גם בהם שייכת מצוות השמחה. וכך פוסק הרמב"ם (יו"ט ו, טז):
שבעת ימי הפסח ושמונת ימי החג עם שאר ימים טובים כולם אסורים בהספד ותענית, וחייב אדם להיות בהן שמח וטוב לב הוא ובניו ואשתו ובני ביתו וכל הנלוים עליו שנאמר ושמחת בחגך וגו', אף על פי שהשמחה האמורה כאן היא קרבן שלמים כמו שאנו מבארין בהלכות חגיגה יש בכלל אותה שמחה לשמוח הוא ובניו ובני ביתו כל אחד ואחד כראוי לו.
ומלשון הרמב"ם אנו למדים שגם ימי חול המועד מחוייבים בשמחה, וכן פסק השו"ע (תקכט, ב):
חייב אדם להיות שמח וטוב לב במועד.
וביאר דבריו המשנה ברורה (ס"ק טז) אליבא דהרמב"ם שגם חול המועד בכלל החיוב, אך אין בו חובת כבוד ועונג משום שלא נאמר בהם מקרא קודש.
יסוד איסורי המועד
רבות עסקנו בלימוד על מהות וגדרי איסורי המלאכה והיתרם במועד. והזכרנו כבר כמה פעמים את דברי ריטב"א (יג, א) שעניינם של איסורי המועד הוא כדי שלא להמנע משמחת הרגל. וז"ל:
כי טעם איסור מלאכות במועד הוא משום טרחא ושלא למעט בשמחת הרגל ולפיכך התירו חכמים כל שהוא צורך המועד וכל שהוא דבר האבד כדי שלא יהא דואג על אבדתו ונמנע משמחת יום טוב.
ונראה שדבריו מיוסדים על כמה מקומות במסכת בהם רואים שפעולות מסוימות נאסרו משום שהן סותרות את שמחת החג. האחת היא סוגיית ראיית נגעים במועד (ז, א), בהם חכמים מורים להתעלם מראיית נגעים ולדחות מצב שמחייב מעשים מוגדרים, וזאת משום שמחת הרגל. וכן באיסור ליקוט עצמות קרוביו במועד נחלקו במשנה (ח, א) האם שמחה היא לו או צער. ובכל מקרה ברור הדבר שאם היה מוסכם שהוא צער – היה מוסכם לאסור, משום ביטול שמחת המועד.
אם כן, מן הראוי להתבונן מעט בתוכנו המעשי של חול המועד, מה כן מחויבים לעשות.
עירוב שמחה בשמחה
דין המחודש ביותר בנוגע למניעת השמחה במועד, אינו מהמוזכרים לעיל, אלא דווקא מה שחז"ל לימדונו (ח, ב):
אין נושאין נשים במועד, לא בתולות ולא אלמנות, ולא מייבמין, מפני ששמחה היא לו.
ואפילו הגמרא בעצמה מיד שואלת:
וכי שמחה היא לו מאי הוי?
ועונה הגמרא כמה תשובות, וראוי לעיין בכולן, האם הן חולקות זו על זו למעשה או מסכימות ורק נחלקו בטעמים. אנו לא נתרכז בכך אלא רק בעניין שיוביל אותנו להבנת תוכנו של שמחת המועד.
עונה הגמרא:
אמר רב יהודה אמר שמואל, וכן אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא, ואמרי לה אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: לפי שאין מערבין שמחה בשמחה. רבה בר [רב] הונא אמר: מפני שמניח שמחת הרגל ועוסק בשמחת אשתו. אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבה בר [רב] הונא - דרב הוא, דאמר רב דניאל בר קטינא אמר רב: מנין שאין נושאין נשים במועד - שנאמר ושמחת בחגך, בחגך - ולא באשתך.
רואים מדברי האמוראים שעל אף שמדובר כאן בשתי שמחות, ולכאורה לא היתה אמורה להיות סתירה ביניהן – מלמדת המשנה שיש תוכן מסוים של ימי המועד, שיכול להעלם או אף רק להחלש ע"י 'הכנסה' של שמחה אחרת.
וכך כתב רש"י על הרי"ף (ד"ה ושמחת בחגך ולא באשתך):
והכא הוי באשתך ולא בחגך ומתוך חביבות אשתו מניח שמחת החג.
וכעין זה כתב גם במאירי (ח, ב):
אמר המאירי אין נושאין נשים במועד לא בתולות ולא אלמנות ולא מיבמין מפני ששמחה היא לו ופי' בה בגמ' הרבה טעמים ואחד מהם והנכונה שבהם שאין מערבין שמחה בשמחה שלא תהא האחת מתמעטת בחברתה.
תוכן השמחה במועד
אם כן, מהי אותה השמחה המחוייבת במועד, אשר מחמתה אין לערב שמחות אחרות 1 . כך אמרו חז"ל במסכת חגיגה (ח, א):
תנו רבנן: ושמחת בחגך - לרבות כל מיני שמחות לשמחה.
ולמדו מגמרא זו רבותינו הראשונים שכל דבר המשמח את האדם הרי הוא חלק מן המצווה הכללית של 'ושמחת בחגך'. ונראה מעט מלשון הרמב"ם (ספר המצוות, מ"ע נד):
וכולל באמרו ושמחת בחגך מה שאמרו ג"כ שמח בכל מיני שמחה. ומזה לאכול בשר בימים טובים ולשתות יין וללבוש בגדים חדשים ולחלק פירות ומיני מתיקה לקטנים ולנשים. ולשחוק בכלי ניגון ולרקוד במקדש לבד והיא שמחת בית השואבה (סוכה נ - נג ב). זה כולו נכנס תחת אמרו ושמחת בחגך.
ביתר פירוט יש לבאר:
מצוות השמחה בנויה על שמחה רוחנית ועל שמחה גשמית. כמו שכותב הרמב"ם (שם, יט):
אף על פי שאכילה ושתייה במועדות בכלל מצות עשה, לא יהיה אוכל ושותה כל היום כולו, אלא כך היא הדת, בבקר משכימין כל העם לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומתפללין וקורין בתורה בענין היום וחוזרין לבתיהם ואוכלין, והולכין לבתי מדרשות קורין ושונין עד חצי היום, ואחר חצי היום מתפללין תפלת המנחה וחוזרין לבתיהן לאכול ולשתות שאר היום עד הלילה.
ומכאן שחלק ממצוות השמחה היא לימוד תורה, ובפרט ענייני המועד (עיין ראבי"ה תתל"ה. הובא לעיל). חלק שני הוא אכילה ושתיה לכבודו של יום. חלק שלישי הוא תוספות המיוחדות לשמחה 2 לכבוד הימים הטובים כגון בשר ויין לאנשים, בגדים ותכשיטים לנשים ומיני מתיקה לילדים. חלק רביעי הוא כל מה שמשמח את האדם. ועיין בספר 'שאגת אריה' (סה) האריך להוכיח שכיום מצוות עשה מדאורייתא לשמוח בכל מיני שמחות אע"פ שאין לנו שלמי שמחה. ומעניין ששם כולל כדבר המשמח – טיול. יסודו בכך שהרמ"א (סימן תטו, א) מתיר לערב עירובי תחומין לצורך טיול, על אף שרק לצורכי מצווה מותר לערב תחומין. ומנמק הרמ"א שיש בזה מצווה משום שיש בזה שמחה. ואם כן, גם לעניין חוה"מ הדין כן.
עוד יש לעורר שחלק ממצוות השמחה היא שלא להתעסק בדברים המעציבים, ומקובל בשם הגר"א לומר שמצוות והיית אך שמח, היא הקשה שבתורה, משום שאסור במשך כל ימי המועד לתת לאיזו שהיא עצבות או דאגה מקום בלב.
ונסיים בדברי הכל-בו (סוף סימן ס), המחזיר אותנו לראשית הסוגיות:
ירושלמי אמר ר' אבא בר ממל אלו היה מי שימנה עמי התרתי שיהיו עושין מלאכה בחולו של מועד כלום אסור לעשות מלאכה אלא כדי שיהיו אוכלין ושותין ושמחים ויגעים בתורה ועכשיו אוכלין ושותין ופוחזין, נראה מדעת זה החכם שאיסור גדול בשחוק ובקלות ראש יותר מעשיית מלאכה, וכן האמת כי מי שעוסק במלאכה עוסק בישוב העולם והיא מצוה גדולה שכן מצינו בונה בית ונוטר כרם שחוזר מעורכי המלחמה אויבי השם לפי שעוסק בישובו של עולם, וכונת התורה בנתינת המועדות והראיה לפני השם כדי להדבק באהבתו וביראתו ולעסוק בתורתו התמימה ולמדו ליראה השם הנכבד והנורא מן החכמים החסידים העולים לראות פני האדון ה' אלהי ישראל שלש פעמים בשנה, נשלמו הלכות יום טוב ת"ל.
להערות [email protected]
^ 1.
כתבתי באופן כללי, אך ברש"י על הרי"ף המובא כאן ממשיך, שאיסור זה הוא דווקא בנישואין אך בשמחות אחרות אין חשש שיגברו על שמחת המועד והן מותרות. ואכמ"ל.^ 2.
רמב"ם(ספה"מ עשה נד), ז"ל: ומה שיתחייב מהם יותר שתיית היין לבד כי הוא יותר מיוחד בשמחה.
הרב אלישיב קפקה
בעל כושר רבנות עיר, ר"מ בישיבת "אבינועם" תפוח
פתחי אמונה מהו החידוש הכי גדול שיש בתורה?
תורה היא דבר ה' אלינו. הפלא שבלימוד תורה והחידוש הגדול ביותר של התורה לאנושות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
