ישיבה
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- פתחי עיון - הרב אלישיב קפקה
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- בבא בתרא
תוכ"ד מהלך הגמ' בביאור שיטת ר' ישמעאל, הסובר שחזקת ג"ש בקרקע נלמדה מג' נגיחות של שור המועד. מקשה הגמ' מדין העדאת שור. שהרי אם לומדים חג"ש משור המועד יש להקשות מדברי ר' מאיר הסובר שקירוב נגיחות מהווה חזקה, ואם כן מדוע צריך דווקא שלוש שנים, הרי אפשר להסתפק בג' נגיחות ואפילו יהיו צמודות?
על קושית הגמרא כתב רש"י (ד"ה ולר' מאיר):
כלומר לר"י דאמר בב"ק איזהו מועד כל שהעידו בו שלשה ימים איכא למימר הכא ג' שנים דומיא דג' ימים אלא לר"מ דאמר התם דאפי' נגח ג' פעמים ביום אחד הוי מועד מק"ו הכא נמי אכלה תלת פרי בחד יומא כגון תאנה שאינה מתבשלת יחד ויש שאינה מתבשלת שחרית ולערב היא ראויה הכי נמי דהויא חזקה ומשני דומיא דשור המועד כו'.
דהיינו רק לשיטת רבי מאיר קשה אך לפי רבי יהודה שלא מועיל קירוב הנגיחות ליצירת חזקה, אין קושיא. אך קשה על רש"י, שכן הלכה נפסקה כמו רבי יהודה וכמו שפסק הרמב"ם (נזקי ממון ו, א):
איזה הוא מועד כל שהעידו בו שלשה ימים, אבל אם נגח ביום אחד או נשך או רבץ או בעט או נגף אפילו מאה פעמים אין זה מועד, העידו בו שלשה כתי עדים ביום אחד, הרי זה ספק אם הועד או לא הועד.
וא"כ, מדוע הגמרא טורחת להסביר את הולכי אושא בשיטת מי שאינו להלכה? ועל כך נאמר ב' אפשרויות:
א. הגמרא רצתה לתרץ את שיטת הולכי אושא באופן שיהיה נכון אליבא דכו"ע.
ב. באופן אחר ניתן להסביר בכך שאין מחלוקת עקרונית בין רבי מאיר לרבי יהודה. שהרי ר"מ אומר ק"ו ומדוע חולק עליו ר"י? בכדי להבין זאת נקדים במח' אחרת ונשוב לסוגיין.
הזכרת ושאילת גשמים
ישנו דין בהלכות תפילת עמידה, בהזכרת גבורות גשמים ובשאלת גשמים, שאם מסופק אם אמר את ההזכרה הנכונה, הרי בתוך ל' יום לתחילת זמן האמירה (שמיני עצרת או יו"ט ראשון של פסח) הרי הוא כאילו לא אמר, וצריך לנהוג בהתאם (ראה או"ח סימן קיד, וקיז). הטור (סימן קיד) מביא את עצה בשם המהר"ם הפוטרת את המסופק אם אמר, מלחזור על תפילתו במקום שצריך אם יש ספק. וכך כתב:
והר"ם מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש?! ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד. וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הרא"ש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם:
כלומר, טוען מהר"ם שחזרה תכופה על ההזכרות הרצויות, מרגילה את הלשון, וכך למדנו מנגיחות שור המועד. אך דבר זה קשה, שכן זוהי סברת רבי מאיר, וכפי שהזכרנו אין הלכה כמותו! וא"כ כיצד מכריע עצה למעשה עפ"י סברא זו?
לכך מתייחס הדרישה(אות ג):
יש מקשים הלא זהו דברי רבי מאיר בפרק ב' דב"ק ריש דף כ"ד ופליגי ר' יהודא ור' יוסי עליה ופסק שם הגמרא וכל הפוסקים כוותיה דר' יוסי דנימוקו עמו דדוקא ג' פעמים בג' ימים נעשה מועד ולא בג' פעמים ביום אחד ואם כן מאי ראיה מביא מסברת רבי מאיר ואנן לא קיימא לן הכי? ונראה לע"ד דלא קשה מידי דשם בברייתא השיבו לדברי ר' מאיר הנ"ל... נמצא דלא פליגי ר' יהודה ור' יוסי אסברת רבי מאיר ולומר דלא כל שכן הוא אלא שמסתברא להו למימר דמאחר דגלי קרא דנעשה מועד בג' ימים כמו שאיתא שם בגמרא דיליף לה מדכתיב תמול מתמול שלשום ולא ישמרנו שג' ימים דוקא אלא שר"מ סבירא ליה אם גלי קרא בריחק נגיחותיו כל שכן שיעשה מועד ביום אחד דקירב נגיחותיו...ועל כרחין צריך לומר גזירת הכתוב כך הוא, הכי נמי נימא גבי שור ור"מ השיב להם ששם גילה התורה שדוקא קאמר ולא גילה גבי שור ור"י לא סבירא ליה זה אבל הכל מודים דכל שכן הוא ולא פליגי בסברא ואם כן מייתי שפיר ראיה:
תורף טענת הדרישה היא שעקרונית רבי יהודה מסכים לר"מ שיש קל וחומר בקירוב הנגיחות, אך הסיבה שבשור לא אומרים כן, אלא חייבים דווקא שלושה ימים היא שיש שם גזירת הכתוב מיוחדת המצריכה זאת. ועל כן, במקום שאין את הגזירה שווה, גם רבי יהודה מודה שקירוב המעשים החוזרים מועיל. ולכן הצמדת ההזכרות בתפילה תועיל להרגיל את הלשון, והמסופק אינו צריך לחזור.
דעת רבינו פרץ
אך מה דעת רבינו פרץ? מדוע חולק הוא על הטור?
הקהלות יעקב (ב"ק סימן כט) חוקר האם ג"פ נגיחות הוי גילוי טבע או חידוש טבע. כלומר, האם שור שנגח ג' פעמים רק גילה לעולם את טבעו הנגחן, שעד כה היה נסתר. או שמא באמת עד כה היה שור רגוע, ושינה טבעו ונהיה נגחן?
על פי חקירה זו מסביר הקה"י את מחלוקת מהר"ם ורבינו פרץ. לפי מהר"ם ג' נגיחות הם התרגלות חדשה של השור, שינוי הטבע, ולכן מובן כיצד לומד משינוי הרגל של השור לשינוי הרגל המתפלל. אך לפי רבינו פרץ, ג' נגיחות אינן אלא גילוי טבעו הקדום של השור המסוים, שכעת התגלה לעולם שהוא נגחן. וממילא לא שייך ללמוד מגילוי טבע להתרגלות בהלכות תפילה.
הסבר שיטת רבנן
לפי זה ניתן להבין נקודה נוספת בסוגיא.
הגמרא שואלת 'לרבנן מאי?' ורש"י (ד"ה לרבנן מאי) מסביר ששאלה זו מתייחסת לדעת רבנן המופיעה לקמן בדף לו עמוד ב. שם מובא שסוברים שצריך שלוש שנים שלמות בכדי ליצור חזקה.
וקשה מדוע הם לא יכולים ללמוד משור המועד כהולכי אושא? יכולים הם לומר שלומדים משור המועד שצריך ג' שנים וכשיטת רבי יהודה שמצריך ג' ימים ממש ולא ג' נגיחות כר"מ? אלא כפי שלמדנו, ר"י מסכים לר"מ בעקרון שקירוב הנגיחות מהווה חזקה, וא"כ, אם נלמד מדין שור המועד אזי הדין יהיה שקירוב אכילות ייצור חזקה עוד קודם ג' שנים, וכשיטת ר"מ. וממילא מובנת שאלת הגמרא, כיון שידוע לנו שרבנן מצריכים ג' שנים שלמות ולא פחות מכאן, מה מקורם, שהרי משור המועד א"א ללמוד וכמו שביארנו.
רמב"ן ותוספות
ביאור זה בסוגיא, המסביר שג' נגיחות יוצרות ולא מגלות, עולה יפה לשיטת הרמב"ן הסובר שהולכי אושא חידשו שג' שנים הם שינוי במוחזקות, והיינו שלאחר ג' שנים בפועל מתהפך המבט של העולם ביחס לשאלה 'מיהו המרא קמא?'. ואמנם, לפי רמב"ן (כח, ב ד"ה הכי גרסינן) בשלב זה, גם רבנן (הנ"ל מדף לו) לומדים משור המועד את עצם המספר שלוש ביחס ליצירת חזקה.
ואילו שיטת בעלי התוספות נראה כמתאימה יותר לשיטת רבינו פרץ שהסביר שג' נגיחות הן רק גילוי הטבע. לשיטתם, ג' השנים מבטאות אינן יוצרות את העברת הבעלות אלא מהוות ראיה להעברת הבעלות ממרא קמא למחזיק הנוכחי.
להערות - [email protected]
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
