"דייקא ומינסבא" – אופן הדיוק ומועד הדיוק של האשה | הרב יאיר וסרטיל | בית המדרש

ישיבה
בית המדרש

בית המדרש

משנה וגמרא
תלמוד בבלי
יבמות

קטגוריה משנית

שיעור לדרך אזור שורטים שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

הגמרא מסתפקת אם עד אחד נאמן להעיד שהבעל מת, במקרה שלא היו לו בנים, ובכך להתיר את אשתו ליבם, ומבארת שהספק הוא אם טעם נאמנות העד היא בגלל ש"עבידא לגלויי" או משום ש"דייקא ומינסבא" . משמע מהגמרא שעקרונית גם לגבי להתירה ליבם שייך הטעם של דייקא ומינסבא, אלא שבגלל שיש חשש שאוהבת את היבם יש חשש שאהבה זו תקלקל את השורה ותגבר על רצונה לדייק.
התוס' (צג ע"ב סוף ד"ה עד אחד) מקשים על כך, שהרי הסיבה שמדייקת נובעת מכך שהחמרנו בסופה שאם יבוא הבעל תיאסר עליו ובנישאת ליבם לא החמרנו בסופה . בתירוצם הראשון עונים שאינה יודעת אם היבם יכנוס או יחלוץ ואז תצטרך להינשא לשוק ולכן מדייקת גם כאן, ובתירוצם השני עונים שהתקנה גרמה לכך שנשים יתרגלו לדייק בכך ולכן כבר כולן רגילות לדקדק גם אם במקרה הפרטי שלהן לא החמירו בסופן.
התוס' רא"ש (ד"ה עד אחד) דוחה את תירוצם הראשון של התוס', שכל עוד לא באה להינשא אינה מדקדקת, אלא בתחילה באה על מנת שיתירוה להתייבם, ורק אם יחלוץ לה ותרצה להינשא, כשתבוא להינשא תדקדק. נמצא שלפי הרא"ש בכל פעם שבית דין מתירים אשה להינשא על סמך עד אחד או על סמך עדות האשה עצמה, בשעת ההיתר עדיין אין לנו ראיה מספקת כדי להתירה אלא ההיתר נסמך על כך שבעת שתינשא תושלם ההוכחה.
שורש המחלוקת בין התוס' לרא"ש הוא מתי מתבצע תהליך הדיוק של האשה. הרא"ש לא מקבל את תירוצם של התוס' משום שסבור שהדיוק נעשה רק בבואה להינשא, ולכאורה הסברא כדבריו, שהרי סיבת הדיוק היא הפחד שעומד לעיני האשה שמא בעלה לבסוף יגיע ויהיה אסור לה לחזור אליו, ואם כן אין לה שום הכרח לדייק כל עוד אינה מבצעת את הצעד בו לוקחת את הסיכון שמא מעשה זה יגרום לאוסרה על בעלה. כך נראה גם בפשטות מדברי רש"י (פח ע"א ד"ה הקלת) שעל דברי רבי זירא שמשום החומרא בסופה ניתן להקל בתחילתה, מפרש: "ולא מינסבא עד דבדקה שפיר". רש"י לא כותב שלא תינשא "אלא אם" תבדוק אלא שלא תינשא "עד" שתבדוק.
עולה מהבנת הרא"ש דבר מחודש, שכאשר בית דין מכריעים ומורים לה שהיא יכולה להינשא, טרם הושלמו הראיות שאכן מת בעלה ומותר לה להינשא, אלא שבית הדין יכול לנהוג כך משום שחזקה שלא תינשא אלא אם תשלים את הראיות ותדייק. לעומת זאת, לדעת התוס' הדיוק נעשה כבר בשעה שבית הדין מתירים אותה.
לכאורה נפקא מינה בין דברי התוס' לרא"ש למקרה שלא נישאה לאחר שהתירוה ובא אדם ואנסה (ואחר כך מתה ושוב לא תינשא). לפי דעת התוס' נחשבת לפנויה הואיל וכבר דקדקה בעת שהתירוה וההיתר נשלם, אך לפי הרא"ש הואיל ולבסוף לא נישאה לא דקדקה ולא הושלמה ההוכחה ובית דין לא התירוה אלא בתנאי שלבסוף תינשא בפועל ותושלם ההוכחה, ולפי זה האיש שאנסה יהיה חייב חנק כדין הבא על אשת איש .
בשיטת התוס' יש לעמוד על שני קשיים: ראשית, הקושי שכפי הנראה גרם לרא"ש לחלוק, מדוע האשה מדייקת כבר בעת הדיון בבית הדין?! מדוע מוכח לבית הדין שהיא כבר דייקה בשעה זו, הרי בינתיים אינה מבצעת שום צעד שיכול לסכן את חזרתה לבעלה?! שנית, כיצד ייתכן שכבר הספיקה לבדוק, הרי לכאורה זהו תהליך שלוקח זמן, והיא רק מתחילה אותו לאחר שהעד העיד בפני בית הדין שבעלה מת?!
הערוך לנר (על התוס') מיישב את קושיית הרא"ש שגם אם האשה לא נישאת מיד אלא רק היבם חולץ לה כעת היא מדייקת, משום שכל עוד לא נתקבלה עדות שבעלה מת היא ניזונת מנכסיו בחזקת שהוא קיים, ואם היבם מייבמה מיד הוא מתחייב במזונותיה, אולם היא חוששת שמא יחלוץ לה ואז מרגע העדות תאבד את מזונותיה ותיאלץ להזדרז להינשא לאחר כדי שיהיה מי שיזונה, ולכן היא מדייקת כבר בעת העדות. אולם מכך שהתוס' לא ציינו זאת, נראה יותר שאין זו כוונת דבריהם.
נפתח בקושי השני – כיצד יתכן שהספיקה לבדוק. נראה ליישב זאת בשני אופנים. לצורך הבנת האופן הראשון, נקדים ונברר מהו הדיוק של האשה וכיצד הוא מתבצע. אפשר לומר שמדובר בתהליך של חקירה מציאותית, בו מחפשת האשה הוכחות וראיות. יש קושי בהבנה זו. אם מדובר בהוכחות אובייקטיביות, מדוע משאירים לאשה להכריע אם הוכחות אלו טובות ולא דורשים ממנה להביאם לבית הדין והם יכריעו בכך, ובפרט שהאשה נוגעת בדבר?!
לכן נראה להציע, שלא מדובר בהוכחות אובייקטיביות אלא בהתרשמות ליבה של האשה (לא התרשמות בעלמא אלא התרשמות מוחלטת). התרשמות זו נובעת מהיכרותה את בעלה ואומדן ליבה אם הסיפור המסופר על ידי העד בצירוף כל הנתונים הידועים אופייניים לבעלה (אולי לכך כיוון רש"י (פח ע"ב ד"ה ברי לי) המפרש: "כגון על ידי סימנים"), ומצטרפת לכך התרשמותה מכנות העד (התרשמות זו יכולה להיווצר ולהיבנות מהאופן בו אמר העד את דבריו וכן מהיכרותה את אמינותו של העד או מבירור לגבי אמינותו). לגבי היכרותה את בעלה, ההתרשמות שלה מדוייקת יותר משל בית הדין, וכעין הסברא להתיר אכילה ביום כיפור לחולה הסבור שזקוק לכך גם אם תחושתו מנוגדת לעמדת הרופאים, וזאת משום ש"לב יודע מרת נפשו", וכשם שאמא לפעמים מכירה בחולי בנה יותר מאשר הרופא. ולגבי ההתרשמות מדברי העד, אמנם התרשמותה אינה עדיפה מהתרשמות בית הדין, אך התורה הורתה לבתי הדין ללכת בעדות לפי כללים אחידים – לפיהם עד אחד אינו נאמן ושניים כן, ואינם רשאים מתחושת ליבם בלבד לפסול עדותו של זה ולהעדיף עדותו של אחר. אפשר לדמות את דרך ההוכחה על פי התרשמות ליבה לטביעות עין באבידה, שגם אם המאבד לא יודע להגדיר סימנים מובהקים, ישנם פרטים קטנים רבים שיחדיו יוצרים אצלו תמונה ברורה ומוחלטת אפילו יותר מסימנים.
לפי הבנה זו מיושב הקושי כיצד הספיקה לבדוק, שכן לא מדובר בתהליך של חיפוש אחר הוכחות חיצוניות. כמו כן ניתן ליישב את הקושי הראשון, מדוע כבר מדייקת, שהרי לא מדובר בחיפוש ראיות אלא מהתרשמות הלב מכל הרקע יחד עם צירוף העד. עדיין יש לשאול מניין לנו שאכן זוהי התרשמותה, הרי לא נאמר בהלכה שצריך לשאול אותה מהי התרשמותה, וצריך לומר שהואיל ומדובר על התרשמות הנעשית כבר בבית הדין, ודאי הדיינים מודעים למצבה ולהחלטותיה.
באופן שני ניתן ליישב את הקושי השני – כיצד יתכן שהספיקה לבדוק – שהעד בדרך כלל אינו מגיע מעצמו לבית הדין אלא האשה היא זו שמזמינה את הדיון ומביאה את העד, ויש לומר שהאשה עושה זאת רק כאשר גמלה החלטה בליבה שהיא מעוניינת להינשא, ומכיוון שכך, אנו מניחים שכבר ביצעה את הבירור והחיפוש אחר ההוכחות, בין הזמן ששמעה מקיומו של העד לזמן בו הזמינה את הדיון.
לפי דרך זו עדיין לא יתורץ הקושי הראשון – למה אנו סבורים שהיא מזדרזת לבדוק כבר עד עת הדיון ולא רק לכשתמצא בעל חדש ותחליט להינשא בפועל. יש להשיב על פי דברי החזון איש (אה"ע סי' כ ס"ק ט) המנמק ש"בשעת הנידון דרך בני אדם לדקדק עד שבאין להחלטה ושוב אין מסתפקין בענינן".
עד כה ראינו שתי שיטות, מהו מועד הדיוק וההיתר של האשה. מצאנו בגדולי האחרונים דרך שלישית. בשו"ת רבי עקיבא איגר (סי' קכה) ישנה התכתבות בינו לבין הנתיבות. הנתיבות ביאר מצד אחד שההיתר נעשה מיד בשעת הכרעת בית הדין, אך מאידך הוא סובר שהדיוק של האשה נעשה רק אחר כך, ומסביר שלא הדיוק של האשה גורם בעצמו ישירות להיתר אלא שהואיל והאשה עתידה לדייק העד נזהר יותר בשעת עדותו ואינו משקר, ורבי עקיבא איגר הסכים עמו. יתכן שלדבריו סברא זו כלולה בסברת עבידא לגלויי, כלומר, במקרה שהאשה עתידה לדייק המקרה עשוי עוד יותר להתגלות ולכן העד מדייק.
למעלה דנו מהו אופן הדיוק, האם התרשמות ליבה הסובייקטיבי של האשה או הוכחות אובייקטיביות חיצוניות. לפי הנתיבות ורעק"א מוכח כאופן השני, שהרי אם מדובר בהתרשמות ליבה הסובייקטיבי, אין כאן עבידא לגלויי ואין סיבה שזה יגרום לעד לחשוש יותר, אלא ודאי לדעתם מדובר שתהליך של חקירות וחיפוש הוכחות, ולכן קיים חשש שבתהליך זה יתגלו הוכחות שהבעל חי ויתגלה שהעד שיקר.
הרמב"ם (גירושין יג, כט) הזכיר רק את הטעם של עבידא לגלויי למרות שהגמרא בדף פח הזכירה רק את הטעם של דייקא ומינסבא, וכן הסוגיות האחרות הסתפקו איזה מהטעמים הוא הנכון. לאור האמור ניתן ליישב את דבריו, כי הטעם של דייקא ומינסבא אכן רק גורם לחזק את הטעם של עבידא לגלויי ואינו טעם העומד בפני עצמו .
החזון איש (אה"ע סי' כ ס"ק ט) חולק על הנתיבות ורעק"א וכותב שדוחק לומר שהטעם של דיוק האשה מחזק את דיוק העד, ומוסיף להקשות על כך מכמה סוגיות וביניהן מהדין שגם גוי נאמן כאשר הוא מסיח לפי תומו, והרי שם שמסיח לפי תומו וכלל לא התכוון להתירה ודאי לא שייך לומר שמדייק יותר בגלל שחושש שהאשה תדייק וייתפס בשקרו . ומכל מקום מוכיח מהתוס' שלנו את עצם דברי רבי עקיבא איגר שהדיוק נעשה כבר בעת שמתירים אותה (כנראה לא ראה שהתוס' רא"ש חולק ולכן לא הזכיר זאת), אך הוא נותן טעם חדש לדברי התוס', שלא כדברי הערוך לנר, ומנמק ש"בשעת הנידון דרך בני אדם לדקדק עד שבאין להחלטה ושוב אין מסתפקין בענינן".
מדברי התוס' יש לדקדק שסברו כחזון איש ולא כנתיבות, שהרי כתבו בתירוצם שגם אם זקוקה לייבום היא מדקדקת משום שאינה יודעת אם היבם ירצה לייבם או לחלוץ ויתכן שלבסוף תינשא לשוק. לדברי הנתיבות היה להם לכתוב שהעד מדקדק כבר עכשיו הואיל ואינו יודע אם היבם ירצה לייבם או לחלוץ ויתכן שהאשה לבסוף תינשא לשוק ואז תדקדק.

יבמות

הרב יאיר וסרטיל

ר"מ בישיבת בית אל ודיין בבית הדין לדיני ממונות של ארץ חמדה

בהעלותך
לוחות ושברי לוחות
איך להתמודד עם הפער בין השאיפות למציאות?
תשע"ב
בבא מציעא
מצא בגל ובכותל
בבא מציעא דף כה ע"ב
ג' ניסן התשע"ה
גיטין
קניינים שונים בגט
גיטין דף עז ע"ב
תשע"ד
בבא מציעא
מתוך שאינו יכול להישבע משלם ודין חשוד
בבא מציעא דף ה ע"א
שבט תשע"ה

יבמות

יבמות
דין הכתובה באומרת מת בעלי
יבמות קטז ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | אדר א תשע"ט
31 דק'
יבמות
מתי עדים לא נאמנים?
הרב דוד ניסים זאגא | כ' אדר תשפ"ה
1:10
יבמות
גירות סיני - חלק א'
מס' יבמות וחג השבועות בתורת הגרי"ד סלובייציק
הרב צבי יוסף רייכמן | אייר תשפ"ה
יבמות
הוצאת ממון על פי סימנים – מעשה בשומשומים
יבמות דף קטו ע"ב
הרב יאיר וסרטיל | תמוז תשפ"ה

יבמות

סרטונים קצרים

שיעורים פופולריים

נוסחי תפילה
ברכות השחר וברכות התורה - עדות המזרח
הסידור המהיר | תשרי תשע"ז
סעודה וברכות הנהנין
סעודת אמנים הנוסח המלא
הסידור המהיר | טבת תשפ"ד
רחל אמנו
רחל אמנו - מקבצת את בניה לגבולם
הרב דוד דב לבנון | ר"ח כסלו תשס"ב
רחל אמנו
יום פטירת רחל אמנו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | י"א חשון תשנ"ז

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב חגי לונדין
הרב שמואל אליהו
הרה"ג יעקב אריאל
הרב דוב בערל ויין זצ"ל
הרב שבתי סבתו
הרב דוד דודקביץ'
הרב עוזי קלכהיים זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרה"ג צבי שכטר

48 דק'
גשמים בארץ ישראל
שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
52 דק'
מידות הראי"ה
אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
הרב משה בר ציון | ה' חשוון תשפ"ז
45 דק'
נח
התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף ל'
הרב אלי סטפנסקי | ז' חשוון תשפ"ז
29 דק'
שם משמואל על הפרשה
שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
הרב חיים כץ | ה' חשוון תשפ"ז
25 דק'
שם משמואל על הפרשה
פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
הרב חיים כץ | ד' חשוון תשפ"ז
27 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ט
הרב אלי סטפנסקי | ו' חשוון תשפ"ז
43 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ד' חשוון תשפ"ז
40 דק'
יסודות הש"ס
ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
הרב דוד ניסים זאגא | ד' חשוון תשפ"ז
30 דק'
אורות ישראל ותחייתו
תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
הרב משה גנץ | ד' חשוון תשפ"ז
נח
מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
הרב חיים בן שושן | ד' חשוון תשפ"ז
עין אי"ה - הרב משה גנץ
משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
הרב משה גנץ | כ"ח אלול תשפ"ו
44 דק'
עין אי"ה - הרב משה גנץ
שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
הרב משה גנץ | ה' חשוון תשפ"ז
33 דק'
בכורות
בכורות דף כ"ח
הרב אלי סטפנסקי | ה' חשוון תשפ"ז
קרוב אליך
קרוב אליך – נח
עלון מספר 622
עלון מספר 622
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז
46 דק'
נח
משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
הרב יצחק בן יוסף | תשרי תשפ"ז
רביבים
חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
הרב אליעזר מלמד | תשרי תשפ"ז
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
רבנים שונים | תשרי תשפ"ז