ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- פרשת שבוע
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
הפסוק הפותח את סיפור הישועה של ימי מרדכי ואסתר שייך גם הוא לנושא זה, נסביר את הקשר, נביא מקרה נוסף של החמצה, ונסביר ביטוי מספר שמואל על פי המגילה.
" אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה וּשְׁמוֹ מָרְדֳּכַי בֶּן יָאִיר בֶּן שִׁמְעִי בֶּן קִישׁ אִישׁ יְמִינִי " (אסתר ב' ה).
לדעת רבי יהודה, מי שהחל את קריאת המגילה בפסוק זה, יצא ידי חובת המצווה (מגילה פ"ב מ"ג).
הגמרא במסכת מגילה מקשה: "קרי ליה יְהוּדִי - אלמא מיהודה קאתי, וקרי ליה יְמִינִי - אלמא מבנימין קאתי!" ומתרצת: "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי: אביו מבנימין ואמו מיהודה" (דף יב ע"ב).
ושוב, להציל את עם ישראל ולקרב את גאולתו, אנו זקוקים לשותפות בין בניה של רחל לבניה של לאה. מרדכי הוא הביטוי המעשי, בדרגה הגבוהה ביותר של שותפות זו. מרדכי מייצג את שתי האימהות, באמצעות אימו ואביו. ולכך כמובן מצטרפת קריאתה של אסתר שותפתו: "לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים", כתנאי להצלת עם ישראל מיד עמלק של דורם.
ונחזור לתקופת דוד. שאול המלך בוודאי מייצג את בניה של רחל, וכך גם בתו מיכל. הזכרנו כי בחתונתם של דוד ומיכל מצוי פוטנציאל של אחדות. הבן שייוולד מקשר זה, ייצג את שתי האימהות. אחת הבעיות של שאול הייתה טענתו של אבנר בן נר - בן דודו, ושל אביו נר - דודו, שהמועמד הטוב ביותר למלכות הוא אבנר, ולא שאול (בספרי צפנת שמואל - מלכות דוד, נעסוק בסוגיה זו באריכות).
לאחר מותו של שאול בקרב, אבנר בן נר המליך את בנו של שאול - איש בושת רפה הידיים (שמו"ב ד, א), כמלך על עשרת השבטים (שם, ב, ח-ט). איש בושת היה אומנם המלך בתואר, אבל בפועל אבנר שלט בו כמפעיל מריונטה. באחד הימים החליט אבנר בן נר להכריז על עצמו כמלך גם בתואר, הוא עשה זאת על ידי לקיחת פילגשו של שאול, רצפה בת איה. איש בושת הבין שמדובר בעצם בהתעוררותה של תביעת המלכות מהעבר, והכרזה על אבנר כמנהיג הבא. הוא משתמש בלשונו של ספר בראשית במעשה ראובן ומתריס כלפי אבנר: "מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי" (שם ג, ז). ברגע זה גמלה בליבו של אבנר ההחלטה: 'עדיף להיות סגנו של דוד מאשר להיות מפעילו של איש בושת'. הוא 'שובר את הכלים' עם איש בושת ומודיע לו על כך. אבנר, שכיהן כראש שירותי הביטחון של שאול - ראש השב"ק (שאול בן קיש), פתח מיד בצעדים מעשיים ושלח משלחת למשא ומתן עם דוד, שכיהן אז כמלך יהודה. הצעתו של אבנר הייתה: איחוד כל עם ישראל, הבנים של רחל והבנים של לאה תחת הנהגת דוד כמלך, ומינוי אבנר כסגנו. דוד ייצג את לאה ואבנר את רחל. תשובתו של דוד הייתה 'כן אבל'. היא כללה גם תנאי בעל משמעות כפולה: "וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי" (שם ג, יג). דוד חוזר פעמיים על הביטוי "תִרְאֶה אֶת פָּנַי", וצריך להבין את משמעותו וחשיבותו של הביטוי. עוד צריך להבין את משמעות בקשתו של דוד, שאבנר הוא זה שישיב לו את מיכל אשתו.
נפרש את הדברים בזה אחר זה. את הביטוי "תִרְאֶה אֶת פָּנַי", נפרש באמצעות הביטוי המקביל, המופיע גם במגילת אסתר: "שִׁבְעַת שָׂרֵי פָּרַס וּמָדַי רֹאֵי פְּנֵי הַמֶּלֶךְ הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת" (א, יד). שבעת שרים אלה הם חברי הקבינט של אחשורוש, הם הַיֹּשְׁבִים רִאשֹׁנָה בַּמַּלְכוּת, להם ורק להם יש את הזכות והרשות לִרְאוֹת אֶת פּני המלך. כל השאר הם בבחינת 'כי לא יראני האדם וחי'. מי שאיננו במדרגה זו ומנסה לראות את המלך, אחת דתו להמית.
הדרישה מאבנר להביא את מיכל חזרה אל דוד, משמעותה הכרה מצד אבנר, כי דוד באמצעות אשתו מיכל, מייצג גם את בניה של רחל. הוא איננו זקוק לשותפות שמציע לו אבנר. אף על פי כן, דוד מציע לאבנר מעמד של חבר ב'קבינט', תמורת תמיכתו. אבנר, שכבר איבד את היכולת להישאר עם משפחת שאול, מוכן לעיסקא, אבל לא מוכן להביא את מיכל. דוד הוא זה שדואג להחזרת מיכל, באמצעות איש בושת - מתחרהו של אבנר.
לצערנו, בסופו של יום, האיחוד באמצעות אבנר לא צלח, וכך גם האיחוד באמצעות מיכל.
נמשיך לעשות הכל למען האחדות, כדי להציל את עם ישראל משונאיו, גם בדורנו.
נתפלל להחזרת כל החטופים והמשך השמדת אויבנו בקרוב,
נייחל לנס פורים ולמלחמה בעמלק של דורנו.
נאחל רפואה שלמה לכל הפצועים ונחמה משמים לכל המשפחות השכולות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
