עסקת החטופים וגבורת החיילים | הרב אליעזר מלמד | בית המדרש

מדורים
רביבים

קטגוריה משנית

משפחה חברה ומדינה
מלחמת "חרבות הברזל"

5 דק' קריאה

לאחר העסקה
רבים חשים אכזבה מהעסקה המשפילה. קיווינו שבזכות גבורתם ומסירותם של חיילינו, המנהיגות הצבאית והמנהיגות המדינית יגשימו את מטרות המלחמה, ימגרו את חמאס ואת שלטונו באופן מוחלט ויחזירו את החטופים. ואולם בפועל המנהיגות הצבאית לא הכינה תוכנית להכרעת חמאס, וארגון הרשע נותר על רגליו, והוא סוחט את מדינת ישראל לשחרר מחבלים מתועבים.
עדיין לא סיימנו את המלחמה, ולכן עוד לא הגיע זמן הסיכומים שלה. אבל בינתיים חובה להעלות על נס את גבורת חיילי הסדיר והמילואים שלחמו במשך חודשים רבים; את ההורים שחינכו אותם והתפללו עליהם; את גבורת הנשים ששלחו את בעליהן לקרב, ונשאו לבדן בעול הבית. חובה קדושה לזכור את הקדושים שחירפו נפשם על הגנת העם והארץ, ואת גבורת הפצועים שהתייסרו ומתייסרים בבתי החולים.
בזכות מסירותם, עם ישראל חי וקיים וימשיך להתקדם. גם אם בינתיים לא זכינו לניצחון, זכינו לראות שגדל כאן דור שמסוגל לנצח ורוצה לנצח, והוא זה שמקדם את מדינת ישראל למרות הכשלים של המנהיגות. אין לשער את גודל מעלתם ושכרם של החיילים ובני משפחותיהם שמסרו את נפשם למען ישראל במלחמה. הם זכו לקיים שתי מצוות, שכל אחת מהן שקולה כנגד כל המצוות שבתורה: יישוב הארץ והצלת ישראל, ושכרם על כך בעולם הבא, עולם האמת והנצח, הוא אין־סופי.

בעולם הזה

רביבים (753)

הרב אליעזר מלמד

779 - פרו ורבו ומילאו את הארץ

780 - עסקת החטופים וגבורת החיילים

781 - יציאת מצרים וגאולה בדרך הטבע

טען עוד

גם בעולם הזה, מתוך מסירות נפשם ניתנת לגיבורינו האהובים הזדמנות לפתוח את ליבם ולזכות לברכה שאין לה שיעור. מי שעמד ונלחם במסירות נפש במשך ימים רבים, הוא כבר לא אותו אדם שהיה. נפשו התרוממה למדרגה כלל־ישראלית, ואם יזכה להמשיך אפילו מעט מזה לחייו, יזכה לברכה גדולה.
ואין הכוונה לברכה שתתבטא במעשים גדולים ורועשים, אלא ביכולת להגיע לרובד עמוק יותר בנפש, שמאפשר לחוות את החיים באופן נכון ומדויק יותר. כך ביחס של האיש שחזר מהקרבות אל אשתו, כך ביחס של האישה שבמשך חודשים דאגה וקיימה את משפחתם אל בעלה, הם יכולים לזכות להעמיק את האהבה שביניהם, ולזכות להעניק לילדיהם חינוך איכותי יותר. כך ביחס להורים ולאחים. כך ביחס לחברים ולמשפחות השכולות, שמצווה לתמוך בהן ולהוסיף בלימוד תורה לעילוי נשמת הקדושים.
אם מתוך מסירות הנפש יזכו להתרומם מעט בלימוד תורת ארץ ישראל והבנתה, בעשיית חסד, בחריצות בעבודה, בדבקות במצוות - יזכו לברכה שאין לשער. כי תוספת מעטה שבאה ממעמקי הנפש, שקולה יותר ממעשים גדולים שנותרים על פני השטח, ותוספת זו מניבה פירות טובים למשך זמן ארוך.

דוגמה מחנניה, מישאל ועזריה
ראוי להיזכר בחנניה, מישאל ועזריה, שבעודם ילדים הוגלו מירושלים, ושימשו פקידים בחצר מלך בבל. כאשר הגיעה הפקודה על כולם להשתחוות לצלם הגדול שהעמיד נבוכדנצר, רבים מישראל שכחו את מולדתם ואמונתם, והשתחוו. ואולם חנניה, מישאל ועזריה בחרו למסור את נפשם, וגם כשאיימו עליהם להפילם לכבשן האש, דבקו באמונתם ולא השתחוו. היה ברור להם שהם עומדים להישרף, אולם עשה להם ה' נס והצילם (דניאל ג; מגילה יב, א).
במסירות נפשם הם חיזקו את כל הדור לדבוק באמונת ישראל. על אותה תקופה חשוכה אמרו חכמים: "ביקש הקב"ה להפוך את העולם כולו ללילה... ולדם... כיוון שנסתכל בחנניה, מישאל ועזריה - נתקררה דעתו" (סנהדרין צג, א). מכיוון שבזכותם זכר עם ישראל את בריתו עם ה' אלוהיו, חזר לארצו ובנה את בית המקדש ואת חומות ירושלים. ואף לדורות, מסירות נפשם שימשה מופת ודוגמה לקדושי ישראל שמסרו את נפשם על קדושת השם.
השאלה הגדולה היא איך ניתן אחר מעשה נשגב שכזה לחזור לשגרה. שאלו חכמים (סנהדרין צג, א), להיכן הלכו? "אמר רב: בעין הרע מתו", כלומר הם ניסו להמשיך לחיות באותה מדרגה עליונה, גם הציבור ציפה מהם לכך, אולם חיים ברמה עילאית שכזו הם מעבר ליכולתו של האדם, ועל כן מתו בעין הרע. "שמואל אמר ברוק טבעו", שהיו אומות העולם מבזים את ישראל: ה' עושה לכם ניסים גדולים כאלה, ואתם מורדים בו ומשתחווים לצלם. כלומר הנס הגדול שאירע להם עורר עליהם בוז שמתו בו. "רבי יוחנן אמר: עלו לארץ ישראל, ונשאו נשים והולידו בנים ובנות". כלומר התעטפו בענווה, ויתרו על מעמדם המכובד בארמון המלך, קיימו את מצוות העלייה לארץ, ובמסירות נפש התיישבו בארץ שבאותם ימים חרבה, וזכו להקים משפחות יפות.
אפשר אולי לומר שבתחילה ניסו לפעול גדולות וכמעט מתו בעין הרע וברוק, עד שהבינו שלא זו הדרך, כי מה שצריך הוא לקיים את דבר ה' ולעלות לארץ, ונחשבו בעיני העולם כמתים, ושם בארץ החיים זכו לחיים פשוטים מלאי ברכה.

בשקט ובענווה
תחושה דומה יכולים לחוות חיילינו הגיבורים. אחר שהתעלו לפסגות הגבוהות של מסירות הנפש, ירצו לפעול גדולות, להפוך בסערת נפש את העולם לטובה. גם הנשים שתמכו בבעליהן שבחזית תוך שהן מקיימות את משפחתן בגבורה, עלולות לצפות שמעתה הכול יהיה מושלם. אולם כגודל הציפיות, כך עלולה האכזבה לגדול, והם עלולים ליפול ולהישבר במפח נפש.
לכן צריך לחזור אל שגרת קדושת החיים בשקט ובענווה, ולדעת כי הברכה השמורה לגיבורי האומה האהובים שרויה בעומק נפשם, ועליהם לפתוח את ליבם במתינות, ולזכות לקבל אותה בנחת.

הטועים לבקש ניסים
יש הטוענים מתוך האכזבה: רק נס יעזור! אולם עלינו לדעת שלא לכך נועדו הניסים. הניסים נועדו בעיקר כדי לגלות את כוחו של ה' והנהגתו בעולם. כמו ניסי יציאת מצרים, שעל ידם נודע בעולם כי ה' בחר בישראל להיות לו לעם סגולה. כמו ניסי מתן תורה, כדי שידעו הכול את מעלת התורה שה' נתן לישראל. וכן הניסים שעשה ה' לנו בכניסתנו לארץ בימי יהושע, קריעת הירדן, הפלת חומות יריחו והעמדת השמש בגבעון עד סיום המלחמה, נעשו כדי לגלות ולהודיע לישראל ולכל באי עולם כי במצוות ה' ישראל נכנסים לארץ וכובשים אותה. אולם לאחר מכן הוצרכו ישראל להתחזק במצווה ולכבוש את הארץ וליישבה בדרך הטבע.

הסכנה שבנס
כאשר ישראל נזקקים לנס לצורך הצלתם, מתרחשים אחר כך משברים, כי הדרך שקבע ה' להתקדמות האדם היא בדרך הטבע. באופן זה הוא מתרגל להתקדם בזכות חריצותו ותושייתו ולהינצל מהסכנות בזכות זהירותו. ואולם כאשר הוא זוכה לברכה או להצלה בדרך בנס, נוצר פער מסוכן בין מצבו מצד עצמו לבין מה שקיבל במתנה, וקיומו תלוי על בלימה, ומה שיש בידו עלול להיאבד במהרה. מכיוון שלא עבד בחריצות ובתושייה כדי לזכות לברכה, הוא אינו יודע כיצד לשמור על הטוב שקיבל ולהמשיך להתקדם. מכיוון שלא למד להתגונן מהסכנות, האיומים עליו יתגברו.
לדוגמה, אדם שהתעשר בהדרגה בזכות עבודתו וכישרונו, במשך תהליך העבודה וההתעשרות למד כיצד להתנהל עם כספו באופן אחראי, אבל מי שזכה פתאום בסכום עתק, אינו יודע כיצד לנהוג בו, ופעמים רבות שוגה ומאבדו תוך שהוא מסתכסך עם כל בני משפחתו וחבריו. מנהיג שצמח בהדרגה, יודע כיצד להנהיג אחרים ולהוביל תהליכים, אבל מי שפתאום נבחר למנהיג, פעמים רבות שוגה ונופל. עם שניצח במלחמה בדרך נס, מסתבר שבמלחמה הבאה יובס, כי אויביו יתכוננו היטב למלחמה נגדו, ואילו הוא אינו יודע כיצד מכינים צבא מנצח.
כדי לסגור את הפער שנוצר בעקבות הנס, צריך להתחזק מאוד בדרכי הטבע. אולם בפועל, אנשים שאירע להם נס, נוטים לטפח תקוות שווא להצלחות גדולות במאמצים קטנים, ומואסים בעבודה הקשה שיוצרת התקדמות איטית והדרגתית. יתרה מזו, הנס עלול להאפיל על הטבע, והזוכים לנס עלולים לטעות לחשוב שזו המדרגה הראויה בעיני ה', שבני האדם יתפללו אליו והוא ימלא את מבוקשם. כך במקום להתמסר ללימוד התורה על כל חלקיה, ילמדו על הניסים הגדולים. במקום להתמסר לקיום כל המצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, יהדרו במנהגי חסידות ויתרשלו בשאר המצוות. במקום להתפלל לה' שיעזור להם להיות חרוצים בעבודתם בדרכי הטבע, יתפללו לנס, בניגוד לאזהרת חכמים שלא לסמוך על הנס (תענית כ, ב; כוזרי ה, כג; רמב"ן דברים ו, טז; רמ"א יורה דעה קטז, ה).

סופו של דור יוצאי מצרים
כך אירע גם לדור יוצאי מצרים, שלא היה דור שראה ניסים ונפלאות יותר ממנו, אולם כיוון שלא התעלה בכוחות עצמו בדרכי האמונה - כשל בחטא העגל; והואיל ולא התרגל להגשים את דברי התורה בדרכי הטבע - כשל בחטא המרגלים, ונגזר על כולם למות במדבר. לא זו בלבד, אלא שלדעת רבי עקיבא אין להם חלק לעולם הבא. אומנם לדעת רבי אליעזר, למרות כישלונם יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין קי, ב). וכן מצינו בתנ"ך, שאחר נס מתרחשת נפילה, וככל שהנס גדול יותר, כך הנפילה קשה יותר.
לפיכך, לאחר שאדם זוכה לנס, עליו להתאמץ מאוד להכשיר את עצמו בלימוד, במידות טובות ובמעשים טובים, כדי שלא יזדקק יותר לנס, אלא יוכל לקבל את כל השפע הטוב בדרכי הטבע. אך אם לא יצליח בכך, ייפול, ורק הבאים אחריו יוכלו ללמוד לקח, שהנס נועד לעורר אותו להתאמץ בדרכי הטבע. לפיכך עלינו להתאזר בגבורה, להמשיך ללמוד את תורת ארץ ישראל, ולהתחזק מתוך כך במצוות יישוב הארץ והגנת ישראל מיד צר. וכדוד המלך שלא ביקש נס, אלא רק ביקש שיעזור לו ה' לבנות את צבאו ולהפיח בחייליו רוח גבורה, כדי שיוכל לנצח את אויביו ניצחון מוחץ.
מתוך העיתון 'בשבע'

מלחמת "חרבות הברזל"

רביבים