ישיבה
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- צבא ומלחמה
- מצוות השירות
מן המפורסמים ברשימת המקורות הוא ציטוט מדברי הרמב"ם בשלהי הלכות שמיטה ויובל הסוגר את הספר השביעי במשנה תורה, הלוא הוא ספר זרעים. שם מדבר הרמב"ם על מעמדו המיוחד של שבט לוי בתור "חיל ה'" המיועד לתפקיד הרוחני של הרבצת תורה בקרב העם. ואלו דבריו הטהורים: "ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו? מפני שהובדל לעבוד את ה', לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמר 'יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל'".
עקב אחריות כבדה זו זכאי שבט לוי לכמה הקלות בחיים, כפי שכתב הרמב"ם בהמשך דבריו: "לפיכך הובדלו מדרכי העולם, לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכוח גופן, אלא הם חיל ה' שנאמר 'בירך ה' חילו', והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר 'אני חלקך ונחלתך'".
הביטוי "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל" מתפרש על ידי הציבור החרדי בארץ כקביעה נורמטיבית ששבט לוי כלל לא השתתף במערכות הצבאיות בישראל. אולם פירוש כזה לגמרי אינו מוכרח. בהחלט יכול להיות שדעתו של הרמב"ם היא להתייחס לשבט לוי כדומה קצת לאלו שחוזרים מעורכי מלחמה (דברים כ, ה-ז) אבל חייבים, לפי הרמב"ם בהלכות מלכים (ז, ט), להצטרף למאמץ הלוגיסטי של הכנת מזון ותיקון הדרכים בעורף (וכן דעת הגרי"ז זצ"ל למסכת סוטה מג: "אין הכוונה שהם מופקעים כלל מיציאה למלחמה, דנראה דהיכא שצריכין להם בשעת המלחמה גם הם היו יוצאים").
יתר על כן, מאחר שהרמב"ם פוסק (שם ח, ד) שכהן – שהוא גם לוי – מותר ב"אשת יפת תואר", סימן שיש לשבט לוי זיקה כלשהי בשדה הקרב בעיצומה של המלחמה. נוסף לזה, לו הרמב"ם היה רוצה להציע פטור גורף ללומדי תורה משירות בצבא, מקומו הראוי היה לכתוב את הדברים מפורשות בכתובת המתאימה, דהיינו בהלכות מלכים פרקים ה'-ח', ולאו דווקא כמפטיר להלכות שמיטה ויובל (כלשון מו"ר הרב אהרן לכטנשטיין זצ"ל, "זאת תורת ההסדר" תחומין (ז), תשמ"ו).
מתעקשים לעוות את הרמב"ם
אבל הציבור החרדי בשלו, שהרמב"ם אכן פוטר לגמרי את שבט לוי מלשרת בצבא כמשתמע מלשונו, "לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". וממשיכים לצטט את דברי הרמב"ם בהמשך (בצורה מעוותת, לדעתי), שאומר: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה' והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם - הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוויים, הרי דוד ע"ה אומר 'ה' מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי'".
האופן שבו מבין הציבור החרדי את הקטע הזה הוא שלמעשה, כל אחד ואחד יכול להתנדב להיות חלק משבט לוי כמי "שהובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים", ואזי גם הוא יהיה זכאי למה שנאמר על שבט לוי, ש"לא עורכין מלחמה כשאר ישראל". וכאן העיוות במלואו המביא לידי מגלה פנים בתורה שלא כהלכה, שעליו נאמר ש"אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא" (אבות ג ,יא).
כפי שהוכחתי בספרי ('על כנפי נשרים – מחקרים בספרות ההלכתית של הרמב"ם', מכללת הרצוג, תשפ"ג, פרק שמיני: אוניברסליות במשנה תורה), דרכו של הרמב"ם לאורך ספר משנה תורה כולו היא להשתמש בביטוי החז"לי "כל באי עולם" כאינדיקציה לאוניברסליות של הרעיונות התורניים השייכים גם לאומות העולם. במוצהר קבע הרמב"ם שספר משנה תורה יהיה כתוב בעברית. וכך לשונו בהקדמה ל'ספר המצוות': "אבל אחברהו בלשון המשנה כדי שיקל זה לרוב האנשים".
הביטוי "כל באי העולם" נשלף ממסכת ראש השנה פרק א', משנה ב', ששם לומדים כי "בראש השנה כל באי העולם עוברין לפניו כבני מרון". ועל האוניברסליות של ראש השנה בתור יום הדין כתב הרמב"ם בהלכות תשובה בזה הלשון: "וכשם ששוקלין זכויות אדם ועוונותיו בשעת מיתתו, כך בכל שנה ושנה שוקלין עוונות כל אחד ואחד מבאי העולם עם זכויותיו ביום טוב של ראש השנה" (הלכות תשובה ג, ג).
הרמב"ם לא התכוון לפוניבז'
אשר לנכון, לדעתי, בהבנת דברי הרמב"ם מסוף הלכות שמיטה ויובל, פרסמתי בספרי 'על כנפי נשרים': "זכורני כאשר ישבתי כתלמיד בין ספסלי בית המדרש בישיבת הר עציון באלון שבות, לפני כחמישים שנה, פנה אליי באחד הימים ראש הישיבה הדגול, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, וביקש ממני לחוות דעתי על משמעות הביטוי 'כל איש ואיש מכל באי העולם' בדברי הרמב"ם הנזכרים. תשובתי הייתה שכנראה, הרמב"ם לא התכוון לתלמידי ישיבת פוניבז' בבני ברק אלא לגויים דווקא
"הרמב"ם ידע היטב שהיהדות מבוססת על ההבנה שקירבה לקדוש ברוך הוא היא פועל יוצא של מעשי האדם ולא תוצאה של ייחוס משפחתי, מפואר ככל שיהיה. אולם לכל אורך ספר זרעים נפגשים בכהנים ולוויים בהקשרים שונים של תרומות ומעשרות ומתנות כהונה למיניהן. לכהנים – קדושה מיוחדת, וללוויים מעמד של שבט נבחר; והם מקבלים את זכויותיהם באופן אוטומטי כתוצאה מייחוסם. הדבר עשוי להיראות לא הוגן במידה מסוימת – על אף גזירות הכתוב בנושאים אלו".
לכן מוסיף הרמב"ם שכדי לזכות לקרבת השכינה אין צורך להיות כהן או לוי, וכדי לטפס מעלה בסולם הקדושה אפילו אין צורך להיות יהודי! "ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי עולם" – הקירבה אל בורא העולם אפשרית לכול, כמו בימי אברהם אבינו. בהתאם מובן המשך דברי הרמב"ם: "אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להיבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלוקים ופרק מעל צווארו עול החשבונות הרבים אשר ביקשו בני האדם". גוי החפץ בקרבת אלוקים עושה הכול בהתנדבות. הוא איננו מצווה על מצוות התורה, ובכל זאת הפוטנציאל קיים ואותו "איש מכל באי העולם" יכול להיות עובד ה' בדעה ובהליכה ישרה בחיים ו"הרי זה נתקדש קודש קודשים ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים". ביכולתו להגיע למדרגת הכהן הגדול ביום הכיפורים!
כל זה כמובן אינו רלוונטי כלל לשאלת שירותם הצבאי של בני הישיבות. במקום לסלף את דברי הרמב"ם ומשמעותם האותנטית, כדאי יהיה לבני תורה להקפיד הקפדת יתר בדברי חכמינו במסכת אבות, "חכמים היזהרו בדבריכם" (אבות א, יא).
הכותב הוא רב (בדימוס) קהילת 'אֹהל נחמה' בקטמון שבירושלים, וכן נשיא ישיבת בני עקיבא 'נר תמיד' בחשמונאים
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
