ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- קוממיות
- בימה תורנית
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- קיום מצוות
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
רחל בת חנה
--------------
הרב אברהם יצחק הלוי כלאב שליט"א חבר בית הדין¬¬¬¬ הרבני בירושלים וראש הכולל בפסגות
יש לדעת, שבדרך כלל לא ראוי להחמיר יותר מהדין וגם כאשר ישנה מחלוקת בין הפוסקים, ישנם כללי פסיקה על פיהן נקבעים כללי ההלכה, וכך יש לנהוג. והלוואי שיקיים אדם את מצוות התורה כמו שהן לא יוסיף ולא יגרע. אכן, לפעמים אדם מרגיש שהוא רוצה לדקדק במצווה מסוימת יותר מאשר במצוות אחרות ולפי הנאמר בכמה ספרים, מראה הדבר שאותו אדם צריך לתקן את נפשו במצווה זו באופן מיוחד, ולכן ראוי באמת לדקדק באותה מצווה.
ברם, כל האמור לעיל הוא בדרך כלל, אולם יש אנשים שכל התנהגותם בחסידות (שהיא יותר מהדין בכל מהלך חייהם), בכל המצוות הם מדקדקים ביותר לעשות לפנים משורת הדין הן במצוות שבין אדם למקום והן במצוות שבין אדם לחברו, אינם מבזבזים זמנם לריק ותמיד עוסקים בעבודת ה' באמת, להם ראוי להחמיר ולהתרחק מכל דבר שיש בו נדנוד עבירה, או פגיעה באחר, וכד' .
לסיכום - צריך שהנהגת בן ישראל תהיה שווה בכל אישיותו, ולא שבדבר אחד יגלה חומרות יתרות, ויזלזל בדברים אחרים. וכל ההולך בתמימות עם הקב"ה, ינחו אותו מהשמים לנהוג כראוי לפי מצבו הרוחני הכללי. אמנם כדי לדעת מה הדין דורש מאיתנו, יש ללמוד תורה ולהקדיש חלק מהלימוד להלכה המעשית, כדי שיידע מה מותר ומה אסור, מה צריך לעשות וממה להימנע. וכל זמן שיש ספק אם הדבר אסור אין להקל בו עד שיידע הדין לאשורו.
--------------
הרב דוד גרינוולד שליט"א - רב המושב נחלים
וודאי שטוב להחמיר, שהרי כולנו נצטווינו על כך בתורה: "דבר אל כל עדת בנ"י ואמרת אליהם קדושים תהיו" - שנהיה פרושים מן המותרות, "ועשית הישר והטוב" - עשה לפנים משורת הדין, וזו חובה היא. ו"לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה", ולא עשו לפנים משורת הדין. טעם הדבר - כיוון שבמלחמה חזיתית מול היצר הרע סיכויי הניצחון של האדם הם אפסיים, לכן מדריכה התורה את האדם להוסיף סייגים ולהימנע מהתנגשות זו, ועל כך אנו מתפללים "אל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון".
לא רק כשמדובר בעבירה, גם כשעומד האדם מול מעשה מצווה, אם יש בו יראת שמים לעיתים הוא חרד שמא לא יעלה בידו לקיים את המצווה בשלמותה, והוא מחמיר על עצמו כדי שהמצווה לא תהיה חסרה. ואם הוא בעל דרגה גבוהה יותר באהבת ה', אף אם הוא בטוח שלא יחסר שום דבר במעשה המצווה, חפץ הוא להוסיף משלו דקדוקים לעיטור מעשה המצווה - לעשות נחת רוח ליוצרו, ויאמר כיוון שכבר מצאתי שחפץ ה' נוטה לזה, ארחיב אותו בכל הצדדים שאוכל לדון שרצונו יתברך חפץ בו.
ואולם מצאנו מצד שני, שהתורה קוראת לנזיר - חוטא, וגם המשנה קוראת לנודר - רשע. כלומר, יש ואדם יהיה לרשע דווקא בשל נדרו. מכאן עלינו להסיק, שכשם שהחומרה יכולה לתקן כך יכולה היא לקלקל. ואכן סכנות רבות בהחמרות: א. עלול יצר הרע להשתמש בחומרה כתחבולה להשֹביע את האדם בדקדוקי מצווה אחת, כדי להכשילו בעבירות רבות, לכן מהנכון להחמיר רק בעניינים עיקריים. ב. ישנו חשש שהמחמיר יביט על האחרים כעל מזלזלים במצווה. ג. מי שקופץ להתחסד במידה שאינה הולמת אותו, גורם לעצמו ערבוביא בדעותיו והליכות חייו. ד. אין לאדם להעמיס על עצמו למעלה מכוחותיו. ה. חומרה המקשה על אחרים, למשל - המחמיר שלא לסמוך על עירוב עירוני מהודר, כשאשתו נושאת בעול לבדה. וכן המתנזר מפירות שביעית אף אם החקלאי החמיר בכל ההידורים. ו. המחמיר ומבקש לכפות את חומרותיו על אחרים, אין ערך לדבר, ובודאי אם התוצאה תהיה מחלוקת. ז. חומרות שמניעיהן פסולים כגון יהירות, כבוד ועוד. לכן למסקנה, צריך האדם לאמוד את עצמו בכל פעם, אם אכן הגיע באמת למידה זו של החמרה.
-------------
הרב אהרון אייזנטל שליט"א - רב הישוב חיספין
א . הרמח"ל קובע, שיש להבדיל בין דין לחומרה. דין חייב כל אדם לשומרו בכל דקדוקיו, ואילו חומרה נתבעת רק ממי שהוא חסיד, והוא למעלה ממדרגת הצדיק המקיים את כל המצוות כהלכתן (מסילת ישרים י"ג). השאיפה להחמיר אינה סתם נטיה בנפש, אלא היא נובעת מדרגה רוחנית גבוהה, מאהבה אמיתית לה' יתברך ורצון "לעשות נחת רוח ליוצרו". הרמח"ל ממשיל זאת לאנשים שאוהבים זה את זה, שדי בגילוי מועט של רצון מצד הנאהב, על מנת שהאוהב יעשה גם מה שלא נאמר לו בפירוש (שם, י"ח). (מגדיר את המושג "חומרה" - "לחוש אפילו על דברי יחיד במחלוקות, אם טעמו נראה, אפילו שאין הלכה כמותו, ובתנאי שלא יהיה חומרו קולו. ולהחמיר בספיקות, אפילו במקום שאפשר להקל בהם" הרמ"חל מסילת ישרים, י"ד).
ב . לעיתים, חייב גם מי שאינו חסיד לעשות לפנים משורת הדין, וזאת כשיש חשש לחילול השם אם לא יחמיר על עצמו. המדד לכך הוא ציפיות הציבור וכדברי הרמב"ם (יסודי התורה ה' י"א) "הכל לפי גודלו של חכם צריך שידקדק על עצמו ויעשה לפנים משורת הדין". ודבר זה אין בו גדרים קבועים, אלא תלוי בנסיבות המקרה והאנשים המעורבים בו.
ג. עוד עולה מדברי רבותינו, שיש הבדל בין חומרה בצנעה, לחומרה בפרהסיה. שבזה יש לחשוש ליוהרה, שמא עושה כן על מנת שיחשיבוהו לחסיד (ברכות י"ז:), ולפיכך הוסיף רש"י (שם) שאם הוחזק כחסיד, מותר לו לנהוג בחסידות.
ד . וכן יש להיזהר כשהחומרה שנוהג בעצמו עלולה לפגוע באחרים, כגון כשמתארח אצל שומר מצוות המקפיד על כשרות, אך לא ברור אם המזון כשר למהדרין ואם יברר את טיב הכשרות עלול המארח להיפגע (יביע אומר ח"ה יו"ד, סי' ג, לעניין בשר חלק). וגם דבר זה תלוי בנסיבות.
ה. כל זה לעניין חומרה שמקבל אדם על עצמו, אך לעניין הוראה כללית לציבור יש להיצמד לעיקר הדין, וכפי שכתב מרן הרב זצ"ל (אורח משפט, עמ' קכג): "ועיקר הנטיה לחומרות יתירות, במה שיש דרך סלולה עפ"י דרכי התורה להקל, אין זה מילתא דחסידותא כלל... ובאמת דרכן של רבותי הגאונים הצדיקים שזכיתי לשמשם... היה שלא להיות נוטים להחמיר בכל מה שיש מקום להקל, ביחוד בדברים שאין היסוד חזק על זה בדברי חז"ל בתלמודים". ודברים אלו משתנים לפי הזמן והמקום, ומסורים לפוסקים מובהקים.
----------
מתוך המדור "בימה תורנית".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
