ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- וישב
"'ויתנכלו אותו להמיתו' – שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית, ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם, כדי שיקללם אביהם או יענישם הא־ל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים... ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם, והתורה אמרה: 'הבא להרגך השכם להרגו'".
הם שפטו אותו כ"רודף", אולי אפילו בעולם הזה, ולפי הנחת המוצא שלהם – צדקו בדינם. לכן, מסביר ספורנו, גם כשהצטערו על המכירה "לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו, אלא על אכזריותם בהתחננו".
האשם המיידי והשופט המקורב
מעתה הפך יוסף לעבד שלא באשמתו. כאן החלה פרשת ההתעללות. יופיו של יוסף היה נדיר ומיוחד. אשת פוטיפר, בעלת הכוח והשררה, התאמצה לשדל אותו לשכב עימה: "אמרה לו: חותכת אני פרנסה שלך! והיה אומר לה: נותן לחם לרעבים. כובלתך אני! והיה אומר לה: ה' מתיר אסורים. כופפת אני את קומתך! והיה אומר לה: ה' זוקף כפופים. מסמא אני את עיניך! והיה אומר לה: ה' פוקח עוורים. עד ששמה ברזל חד תחת צוארו, כדי שלא יוכל לכפוף ראשו מלהביט בה – ללא הועיל" (ע"פ מדרש תנחומא, בראשית, פר' לט).
כשלא הצליחה, ניצלה הזדמנות שאיש לא היה בבית, וניסתה לאנוס אותו. כשברח והשאיר את בגדו אצלה, העלילה עליו שאנס אותה. הוא הכחיש וסיפר את הגרסה שלו. מילה שלה מול מילה שלו, כאשר המילה שלה נתמכת במוצג משפטי מוצק: כותנתו של יוסף שהושארה אצלה.
אלא שהמילה שלה נתפסת כאמת בדעת הקהל. מעתה הכול "ידעו" שיוסף אשם, והוא הפך מטרה לחיצי־האשמה שהופנו כלפיו.
פוטיפר היה השופט בין יוסף לאשתו. עצם המינוי שלו כשהקרבה לצד אחד ברורה – היה בו עוול בולט. אבל במצרים זה עבר. ביושבו לשפוט את יוסף, שבה אשת פוטיפר על הסיפור, תוך שהיא כמעט מטיחה בו את האשמה למה שקרה "בא אלי העבד העברי אשר הבאת לנו לצחק בי".
לא נותר לו אלא להוסיף את חתימתו למה שכבר הוחלט טרם משפט. ברקע עמדה כמובן המוסכמה שהאישה חלשה, והגבר הוא שתוקף אותה.
לפי גרסה אחרת, פוטיפר לא האמין לאשתו, כיוון שרחש אמון בלתי מסויג ליוסף. טרם השליך את יוסף לבור, קרא לו ואמר בשיחה בארבע עיניים כי הוא מצטער, אך נאלץ לעשות כן כדי שלא ילעיזו על בניו שהם ממזרים (ע"פ מדרש רבה, בראשית, סימן פז). כך הושלך יוסף לבית הכלא בתור מועמד לתלייה, לפי החלטת פרעה בבוא העת.
יהיו כרשעים בעיניך
המשפט הקצר של יוסף הכלוא "וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אתי בבור", מהדהד מאז ועד היום.
אחי יוסף היו אנשים טובים וישרים, אלו השבטים שעם ישראל נבנה מהם. למרות זאת, טעו טעות חמורה ומכרו את אחיהם לעבד. זו התבררה להם רק מאוחר יותר. אלמלא נתבררה – היה יוסף נשאר עבד במצרים עד יומו האחרון. יעקב היה יורד ביגון שאולה, כדבריו, ושני שבטים מרכזיים – אפרים ומנשה היו חסרים בתשתית הלאומית שלנו.
יש להניח כי במצרים, שהייתה אחת התרבויות המפותחות בעולם באותה עת, שררו חוק וסדר. מערכת המשפט שאפה לעשות צדק. אך בכל מערכת ייתכנו ליקויים, לעיתים אפילו חמורים במיוחד. כאז, כן היום, תלונות של נשים נגד גברים מציבות אותם אוטומטית במשבצת של האשם המיידי, זוכות מיד לגיבוי תקשרתי, והגבר מואשם עוד בטרם משפט. גם ללא ראיות של ממש נגדו.
גם מינוי בעלה של התובעת לשופט – אמנם לא באופן כה בוטה אך בדומה – עלול לקרות כשיש קשרים חבריים בין השופט לאחד הצדדים. הצד השני דורש מהשופט לפסול את עצמו, אך הוא מתעלם. תוצאות המשפט במקרה זה כמובן ידועות מראש. לגזר הדין מתלווה גם נימוק כלשהו. במקרה של פוטיפר – נימוק אישי הנאמר בחשאי לנאשם המסכן.
תורת אמת מצווה את הדיין "ודל לא תהדר בריבו", וכבר ניסחו חכמים בתמצית את היחס הבסיסי שעל הדיין להראות כלפי הנידונים "וכשיהיו בעלי דינין עומדים לפניך, יהיו בעיניך כרשעים" (אבות א, ח). גברים ונשים כאחד משמשים כתוקף ונתקף, מפתה ונכנע. על המשפט והצדק להיעשות ללא משוא פנים.
כאז, כן היום, לעיתים הערכות הופכות לכתב אישום וגזר דין, לעיתים ישנם נושאים שהאשם "ידוע מראש". הדוגמה הבולטת היא המוסכמה לפיה הגבר תמיד תוקפן והאישה תמיד חלשה.
זעקתו של יוסף מהדהדת מאז ועד היום, והיא זעקת הנענשים על לא עוול בכפם. עלינו להיות קשובים לה ולתקן עוולות. מצד אחד – לא להתעלם משום תלונה ומצד שני – לא להרשיע בלי ראיות מכריעות.
בשבת הבאה, פרשת וישב, המלים הנצחיות של יוסף "כי גנב גנבתי מארץ העברים וגם פה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בבור" ישובו לצבוט את הלב.
כשאנו יודעים כי בכל רגע נתון יש מי שהמילים הללו מתאימות למצבו, וזעקתו איננה נשמעת – ראוי שנעסוק בדרשותינו בבתי הכנסת בנושא כאוב זה.
בכך, לפעול ליצירת דעת קהל שתקרא לנבחרי הציבור מכל המפלגות, לתקן את המצב בהקדם.
לדרוש את הפסקת הנוהג הפסול של פרסום עיתונאי ש"תולה בכיכר העיר", מי שהוגש נגדו כתב אישום, מה שמזהם את המשפט ומטה אותו לכיוון אחד. לקרוא למחוקק לקבוע כי לא מפרסמים נאשם עד שיורשע בפועל!
לפעול להפסיק את הפניית האצבע המאשימה לפי אג'נדה כלשהי. להפסיק את הלחץ הפסול והאגרסיבי על נחקרים, בגלל הרצון של המערכת "לפתור תעלומה".
לבטל את הנוהל הקיים, בו בית המשפט לוחץ על עסקת טיעון כדי "לחסוך בזמן" או מסיבה לא עניינית אחרת. "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
מתוך העיתון ב'שבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
