ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ארץ אגדה
- מאמרים נוספים בארץ אגדה
" אף הוא ראה גולגלת אחת שצפה על פני המים אמר לה עַל דַּאֲטֵפְתְּ – אַטְפוּךְ, וְסוֹף מְטַיְּפַיִךְ – יְטוּפוּן"
דברי הילל על הגולגולת נאמרו בארמית ובתרגום לעברית משמעותן: "על שהצפת – הציפו אותך, וסוף מציפיך – שיציפו אותם". לפי פשוטם של דברים גולגולת שצפה על פני המים היא גולגולת של אדם מת, וכוונת הילל ללמדנו על מידת שכר ועונש שבה מנהיג ה' את עולמו, ולפיה מי שהרג - סופו להיות נהרג. אלא שהדוגמא שהלל דיבר עליה טעונה בירור. לאחר מוות בטביעה האוויר יוצא מהריאות ומוחלף במים והגוף שוקע. במהלך שהות הגופה מתחת למים חיידקי ריקבון פועלים בתוך הגוף בעיקר במעיים ובריאות, וכתוצר לוואי הם יוצרים גזים שונים (בעיקר מתאן ופחמן דו חמצני). לבסוף (כעבור כמה ימים) כאשר המשקל הסגולי הכולל של כל הגוף קטן ממשקל המים הגופה צפה. מכיוון שהגז מתרכז בבטן ובחזה החלקים האלו נדחפים מחוץ למים, ואילו הרגלים והידיים והראש נשארים מתחת למים 1 . ואם כן קשה שהרי הגופה צפה על פני המים כאשר הראש שקוע בתוך המים, וכיצד יתכן שהילל ראה גולגולת שצפה על פני המים. ובכלל קשה שכן פעולת הציפה מתרחשת מעצמה על ידי הטבע כעבור כמה ימים, ואם הלל רצה ללמדנו על מידת שכר ועונש הוא היה צריך להתייחס לפעולת ההריגה שעשה האדם ולומר: "על שהטבעת - הטביעו אותך...".
כמו כן צריך להבין מדוע הלל שוחח עם הגולגולת ואמר לה את מוסר ההשכל הזה, והרי לכאורה מדובר באדם שכבר מת ואיננו שומע.
הסברים לציפת הגולגולת
מאמרים נוספים בארץ אגדה (81)
הרב מרדכי הוכמן
47 - במה ניגנו במקדש ומתי
48 - הלל והגולגולת הצפה
49 - רבי יוסי דמן יוקרת וילדיו
טען עוד
בפרוש 'שושנים לדוד' לר' דויד פארדו ביאר שדברי הלל נאמרו בדרך רמז, והלל לא ראה גולגולת ממש שצפה על פני המים, אלא שראה נפש אחת של רוצח שהיתה מגולגלת במים, וז"ל:
"ולעד"ן דמעיקרא כל דברי הלל בזה הם דרך רמז, וזה ע"ד מה שזכינו שנגלה ע"י רבינו האור המופלא האר"י זלה"ה בספר הגלגולים 2 , שעונש הרוצח שמתגלגל בשקתות המים, ולפיכך אמר 'אף הוא ראה', כלומר ראה בחכמתו והציץ בעין שכלו וברוח הקדש שעליו, 'גולגולת אחת' דייקא וכו', כלומר איש אחד שהיה מגולגל ע"פ המים..."
לפי שיטת 'שושנים לדוד' המים שמוזכרים במשנתנו הם אכן מים כפשוטם, אך ה'גולגולת' אינה כפשוטה, והכוונה לנפש של רוצח ש'מגולגלת' במים. פירוש שכזה, שמשנתנו מתייחסת לקיום מידת שכר-ועונש באמצעות 'גלגול', יסודו בספר 'מדרש שמואל' לר' שמואל די אוזידא תלמיד האר"י. אלא ש'שושנים לדויד' פיתח אותו וביאר שבדרך כלל 'גלגול' של נפש רוצח מתבצע במקום מים. ואמנם ר' יום טוב ליפמן הלר בפרוש 'תוספות יום טוב' דחה את דברי 'מדרש שמואל', וכתב שלא מסתבר לו שהמשנה אינה כפשוטה. אלא שכבר רבו של ה'תוספות יום טוב', המהר"ל מפראג בפרושו 'דרך חיים' למסכת אבות, כתב שאין להבין את המשנה כפשוטה, וז"ל:
"אבל פירוש המאמר הזה, כי מה שאמר שראה גלגולת אחת צפה על פני המים, אין הכוונה על פני המים ממש וכן מה שאמר שראה גלגולת אחת, אין ר"ל גלגולת ממש אבל שראה נשטף אחד שעקרו אותו מן שרשו עד שלא היה נשאר לו שם וזכר בעולם..."
וביאר המהר"ל לפי דרכו שהיה אדם שחטא ונאבד ברשעו מן העולם ונשאר לו מעט זכר, ונחשב לו זכר קטן זה כאילו נשטף מן העולם. אך אותו אחד ששטף אותו (וכפי הנראה הכוונה שגרם לו לחטוא) הוא הגולגולת שנשטפה ואבדה לגמרי מן העולם. ונמצא שלדעת המהר"ל מפראג ה'גולגולת' אינה כפשוטה ואף ה'מים' אינם כפשוטם.
ונראה לענ"ד, שאפשר להמשיך בקו של המהר"ל, שהן הגולגולת והן המים אינם כפשוטם, אך בכיוון שונה ממנו ולבאר שדברי הלל שנאמרו בארמית הן חלק ממכלול הדרכות של הלל שנאמרו בארמית, וכדלקמן.
הדרכות הלל בארמית
גם בפרק הקודם במסכת אבות מובאים דברי הדרכה של הלל וביניהם משולבת הדרכה בלשון ארמית, וז"ל המשנה (א יב-יד):
"הוא היה אומר נְגַד שְׁמָא - אֲבַד שְׁמֵהּ. וּדְלָא מוֹסִיף - יָסֵיף. וּדְלָא יָלֵיף - קְטָלָא חַיָּב. וּדְאִשְׁתַּמֵּשׁ בְּתַגָּא – חֳלָף"
דברי ההדרכה והביקורת בארמית מופנים ברובם כלפי מי שמרגיש שכבר זכה לכתר תורה והוא עלול לחוש שהוא נמצא מעל כולם. וכן ביאר אותם ר' עובדיה מברטנורא (מובא בהערת השוליים 3 ).
לכאורה לא מובן מדוע בחר הלל לומר את דברי המוסר והביקורת האלו בארמית. ונראה שהלל עשה זאת כדי שלא לפתוח פיו למקטרגים, וכפי שהסביר 'שושנים לדוד' (בענין הדבור לגולגלת בארמית), וז"ל:
"ואמרו בלשון תרגום... שלא להיות פותח פיו לשטן, דסוף סוף אינו מוכרח שע"י התשובה אפשר לינצל מן העונש, ולפיכך אמרו בלשון ארמי שלא יבינו המקטרגים".
ובדומה אף כאן, עיקר דברי המוסר בהדרכות של הלל שנאמרו בארמית, נאמרו כלפי תלמידי חכמים שעלולים להרגיש שהגיעו למעלה עליונה והם נמצאים למעלה מן האחרים. ונראה שהלל הפנה אותם גם כלפי עצמו, ולכן הם נאמרו בארמית כדי שהמקטרגים לא יקטרגו בשמים עליו ועל שאר החכמים. ונראה שגם דברי הלל בענין הגולגולת שצפה נאמרו כדברי ביקורת עצמית.
גולגולת שהיא למעלה
כאמור לעיל, גולגולת שצפה על פני המים, אינה מציאות שתתכן לפי פשוטה. הביטוי "על פני המים" מוזכר לראשונה בבריאת העולם (בראשית א,ב): "וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם".הכתוב מתאר כאן את מצב העולם לפני בריאתו, אך ניתן לראות את הכתוב כמסמל את העולם כפי שיראה גם לאחר בריאתו. גם לאחר הבריאה העולם נראה גשמי מאוד וחשוך, והאדם נאלץ להתחבר לגשמיות שבעולם כדי לאכול ולהתפרנס וכדו'. והרוחניות שבעולם ("רוח אלקים") מרחפת מלמעלה על פני הגשמיות. אולם גם כשהאדם נאלץ להיות שקוע בגשמיות ובחשיכה של העולם יש לו אפשרות להוציא את ראשו ("גולגולתו") מחוץ למים. רבנו בחיי ביאר ש"רוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם" היא התורה. ואם נמשיך בכיוון זה נוכל לומר, שכאשר מחשבתו של האדם ודיבורי פיו עוסקים בתורה גולגולתו צפה כביכול על פני המים. ורעיון דומה בענין תיבת נוח שצפה על פני המים מובא בשפת אמת (נח שנה תרלב): "אא"ז מו"ר זצלל"ה הגיד בשם רבותינו נ"ע כי תיבת נח הוא תיבת התורה ותפלה".
הלל זכה לכך שהתפנה לו זמן לעמול בתורה ולבוא לבית המדרש, ולהוציא את גולגלתו מעל פני המים ו'לנשום תורה'. אך הוא לא תלה זאת בכישרונותיו או בהתמדתו בתורה. אלא תלה זאת בכך שהוא טרח לאפשר לאנשים אחרים להציף את גולגלותם מעל פני המים ו'לנשום תורה'. ובכך רמז הילל לאנשים אחרים שהם יכולים להידמות לו. גם מי שנאלץ לעמול בוקר וערב לפרנסתו ולא נותר לו זמן או מנוחת הנפש לעמול בתורה, יכול לתמוך בכספו בבניית בית מדרש כדי שאנשים אחרים יבואו לשם ויוציאו את 'גולגולתם' מעל פני המים ו'ינשמו תורה'. או לתמוך בכספו באנשים אחרים כדי שיתאפשר להם להוציא 'גולגולתם' על פני המים וללמוד תורה. ומי ש'מציף' אחרים 'על פני המים', סופו שהקב"ה יזכה אותו ויבואו אחרים ו'יציפו' אותו על פני המים. וגם הוא יזכה להוציא 'גולגלתו' על פני המים, וימצא זמן ומנוחת הנפש כדי להיכנס לבית המדרש ולנשום תורה.
הבנה זו שדברי הלל בענין ראיית הגולגולת שצפה על פני המים, הם דיבורים שמופנים להלל עצמו שזכה להרים את ראשו מעל פני המים של ענייני העולם הזה ולעסוק בתורה. מסבירים גם מדוע מובאת האמרה שלו בעניין הגולגולת שצפה בסוגית התלמוד במסכת סוכה (דף נג,א):
"הוא היה אומר כן: למקום שאני אוהב שם רגלי מוליכות אותי, אם תבא אל ביתי - אני אבא אל ביתך, אם אתה לא תבא אל ביתי - אני לא אבא אל ביתך, שנאמר 'בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַזְכִּיר אֶת שְׁמִי אָבוֹא אֵלֶיךָ וּבֵרַכְתִּיךָ'. אף הוא ראה גלגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה: על דאטפת אטפוך, ומטיפיך יטופון".
לכאורה לא מובן מה הקשר בין הספור על הגולגולת לדברי הלל לפני כן. אולם לפי מה שהתבאר כאן הדברים מובנים. במאמר הראשון משבח הלל את מי שבא לבית המקדש וכן את מי שבא לבית המדרש ומזכיר שם את התורה שהיא שמותיו של הקב"ה. ומייד בסמוך מרמז הלל בספור על הגולגולת, שהוא עצמו זכה להיות מחובשי בית המדרש לא בזכות כשרונותיו, אלא משום שהשתדל 'להציף' אנשים אחרים ולהוציא את ראשם מעל פני המים כדי ש'ינשמו תורה'. ובדבר זה כל אחד יכול להידמות להלל. וגם מי שנאלץ לעמול בוקר וערב לפרנסתו ולא נותר לו זמן או מנוחת הנפש לעמול בתורה, יכול לשכנע אנשים אחרים, או לתמוך בכספו באנשים אחרים כדי שהם יוציאו את גולגלותם מעל פני המים ו'ינשמו תורה'. ומי ש'מציף' אחרים 'על פני המים', סופו שהקב"ה יזכה אותו ויבואו אחרים ו'יציפו' אותו על פני המים. וגם הוא יזכה להוציא 'גולגלתו' על פני המים, וימצא זמן ומנוחת הנפש כדי להיכנס לבית המדרש ולנשום תורה.
^ 1.ראו עוד בקישור הבא: https://www.net-sah.org/index.php/faq/36831
^ 2.וז"ל האר"י בשער הגלגולים (הקדמה כב): "מי ששופך דמים בעה"ז, מתגלגל במים, וסימניך 'על הארץ תשפכנו כמים', ונאמר 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', וענשו הוא שעומד בקלוח המים, ושם המים נקלחים עליו תמיד, והוא רוצה לקום ולעמוד, והמים מפילים אותו בכל רגע, ואין לו מנוחה כלל, ותמיד הוא מתגלגל סביב במקום קלוח המים ההם. גם נרמז זה בפסוק (שמואל ב' י"ד) 'כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה' ".
^ 3.פירוש ר' עובדיה מבטנורא: "נגד שמא אבד שמיה - מי שנמשך שמו למרחוק מתוך שררה ורבנות, מהרה יאבד שמו, שהרבנות מקברת את בעליה. נגד לשון משיכה. תרגום משכו, נגידו: ודלא מוסיף - מי שאינו מוסיף על לימודו: יסיף - יסוף מפיו מה שכבר למד וישכח תלמודו. ויש שגורסין יאסף, כלומר יאסף אל עמיו וימות בלא עתו: ודלא יליף - קשה מדלא מוסיף, הלכך קטלא חייב, כלומר ראוי הוא שיהרגוהו, כמו שאמרו 'עם הארץ מותר לקרעו כדג, ומגבו': ודישתמש בתגא - המשתמש בכתרה של תורה כאדם המשתמש בכליו, חלף ועבר מן העולם. תגא בלשון ישמעאל כתר...".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
