ישיבה
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש בראשית
- נח
וחוץ מזה – היא שקטה כזאת. אם אני לא ידבר, תהיה אצלנו בבית דממה. אני כל הזמן חייב ליזום וליצור נושאי שיחה.
די, נמאס לי!
וכך, המשיך לדבר ולהתלונן אותו אדם באריכות מופלגת, ופסק מדיבוריו רק אחרי שעה ארוכה...
היועץ, הבליע חיוך קטן מתחת לשפמו, ופנה אל הבעל בבקשה – עצום למספר דקות את עיניך, תתרכז, ותנסה להיזכר בתקופה שנפגשת עם אשתך לקראת החתונה. לאחר ש'תחייה' את אותה תקופה, אמור לי בבקשה - מהי הנקודה המצוייה אצל אשתך, שהכי מצאה חן בעיניך, והביאה לכך שהתחתנת איתה?
מיודענו עצם את עיניו, התרכז, ובקושי הצליח להתאפק שתי דקות. הוא זקר את ראשו, ואמר בהחלטיות – כשנפגשתי עם אשתי, הרגשתי שהיא מעצימה את כוחות החיים שלי. היא נתנה לי כל כך הרבה מקום וחיזקה אותי. תבין, אני אדם דומיננטי מטבעי, ולאשתי יש יכולת הקשבה מופלאה, התאמנו ממש כמו מכסה לסיר...
היועץ חייך, וכמו שכולכם מבינים אמר – אם כך, בשבילך אשתך היא מצויינת. אתה חייב לידך אדם פסיבי שיקשיב לך. תגיד, אתה אוהב לבשל? כדאי שתבדוק את זה...
משל זה, (שאינו סיפור אמיתי, אבל קרה כל כך הרבה פעמים אצל כל כך הרבה יועצים זוגיים, ולמעשה קורה בבתים של כולנו...), יתרץ לנו קושיא גדולה על דבריו של אחד מגדולי חכמינו.
ידועה ומפורסמת מחלוקתם של רבי יוחנן וריש לקיש בקשר לתחילת פרשת נח (סנהדרין קח, א) - "נח איש צדיק תמים היה בדורותיו, אמר רבי יוחנן: בדורותיו, ולא בדורות אחרים, וריש לקיש אמר: בדורותיו, כל שכן בדורות אחרים. אמר רבי חנינא, משל דרבי יוחנן למה הדבר דומה - לחבית של יין שהיתה מונחת במרתף של חומץ, במקומה - ריחה נודף, שלא במקומה - אין ריחה נודף".
אם כן, כדברי רש"י בפרשתנו, רבי יוחנן דרש את נח לגנאי, שרק בדורו היה צדיק, כי רק בדור של רשעים נח נחשב צדיק, אבל בדור אחר של צדיקים לא היה נחשב צדיק.
וכבר נשתברו תילי תילים של קולמוסים, מהו הגנאי של נח, ובדרך כלל נסובו ההסברים סביב מדרש נוסף (דברים רבה פי"א) ששם מובא שמשה רבינו אומר לנח – "אתה הצלת את עצמך, ולא היה בך כוח להציל את בני דורך". כלומר, החסרון של נוח שדאג רק להצלתו שלו מהמבול, ולא הציל את בני דורו. וכפי שמופיע בלשון החסידית – נח היה 'צדיק בפרווה', כבעל פרווה שמחמם רק את עצמו, ולא היה כאברהם ומשה שהיו 'צדיק בתנור', וחיממו וקירבו את בני דורם.
וכדקדוקו של בעל 'אור החיים' הקדוש, "אלה תולדות נח, נח", שהציל בזכויותיו רק את נח, ולא את בני דורו.
האמת היא, שתופעה זו, של פגם מסויים שמוצאים באדם גדול, גורמת לכך שהדרשות סביב דמותו חופרות ומעמיקות כל העת בפגם שלו. תופעה זו קיימת גם בדמויות נוספות. אך עניין זה מעורר גם תמיהה - הרי, בסופו של דבר, נח היה אדם גדול שעמד לבדו בצדקתו מול כל בני דורו, ונבחר משמיים להמשיך את העולם, ומה ראה רבי יוחנן ללכת בדרך שונה מריש לקיש, ולפשפש ולמצוא את פגמיו?
אולי תתורץ התמיהה במשל בו פתחנו. רבי יוחנן בא ללמדנו שהגנאי של נוח הוא גם השבח שלו. דווקא נקודת החיסרון שלו הייתה קריטית לדורו. הרי אצל ה' הכל מדוייק, ולתהליך התיקון הרוחני של דור המבול, דרוש היה דווקא 'צדיק בפרווה'.
הכיצד?
נבאר את הדברים בקצירת האומר. תכונתם המרכזית של אנשי דור קדם המבול הייתה כוחותיהם האדירים, שהתפשטו כל העת לכל עבר, ללא שום מגבלה. הם היו ענקים, חיו הרבה שנים, ולא נתנו גבול לכוחותיהם. לכן, חטאו בגזל ועריות, כי רצו לנכס לעצמם את ממון חבריהם, נשות חבריהם, ואפילו נזקקו מין לשאינו מינו, כי רצו את הכל בלי גבול.
ה' העניש אותם מידה כנגד מידה. הביא להם מבול, שזה גשם – מים, כוחות חיים חיוביים, אך כשהם בלי גבול, הם מתפשטים לכל עבר, והורסים את הכל. וכפי ש"אמר רבי יוחנן: דור המבול ברבה קלקלו, וברבה נידונו. ברבה קלקלו - שנאמר וירא ה' כי רבה רעת האדם, וברבה נידונו שנאמר כל מעינות תהום רבה" ((סנהדרין שם). כלומר, הכל היה צלם הרבה, בגדול, ובלי גבול, וכך גם נענשו.
האדם, שתפקידו להחזיר את העולם לאיזון הוא דווקא נח, כי הוא בעל תכונה הפוכה. הוא מצומצם, ומסתגר בתוך תיבה, 'צדיק בפרווה', מציל רק את עצמו ואת משפחתו, אבל זו התכונה החשובה לאיזון העולם.
נמצא, שהגנאי הוא השבח.
ויהי רצון, שנביט כך על עצמנו, איש על אשתו ואישה על בעלה, וכל הסובבים אותנו, ונגלה תמיד שהגנאי הוא השבח! ובזה יהפוך הגנאי לשבח!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
