ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- הלכה מחשבה ומוסר
- מידות ובין אדם לחברו
- שיעורים נוספים
כיוון שרצינו לעסוק במצוות שבין אדם לחברו, אנחנו עכשיו לומדות את הספר ליקוטים ב'. אני כותבת כי משהו היה לי קצת קשה היום בלימוד, ורציתי לשתף אותך במחשבות ובתחושות שלי לגבי זה. למדנו היום בפרק א' סימן י' על המצווה לדון לכף זכות, ובתוך כך הרב כתב שם:
"כדי שהדברים יובנו, אביא דוגמה מהחיים הפוליטיים שלנו כאן בארץ: אפשר לומר שכל מה שאנשי השמאל רוצים זה לעקור יישובים ולתת חלקים מארץ ישראל לערבים, בקיצור - הם בעד הערבים ונגד היהודים. אך אפשר גם לומר, שהם מעוניינים בשלום ובביטחון, ומתוך דאגה אמיתית למדינת ישראל הם הגיעו למסקנה שבלית ברירה חייבים לוותר על חלקים מארץ ישראל. או שלפי הבנתם, אין ליהודים לשלוט על בני עם אחר כנגד רצונם. כמובן שאפשר לחלוק על דבריהם, אך כיוון שמדובר באנשים הגונים, אין לדון אותם לכף חובה ולתת פירוש שלילי לכוונותיהם".
הדוגמה של "אנשי שמאל" צבטה לי את הלב, כי אני עצמי יחסית שמאלנית בדעותיי הפוליטיות, וכאב לי כשהרגשתי שהרב יוצא מנקודת הנחה שהקוראים שלו הם כולם אנשי ימין שייתכן שישפטו אנשי שמאל לכף חובה. אכן לצערנו, פעמים רבות ימנים שופטים שמאלנים לכף חובה, ושמאלנים שופטים ימנים לכף חובה, והלוואי שבעזרת ה' נלמד כולנו ללמד זכות על כל אדם מישראל. אבל שמאל וימין לא תמיד מתקשר יחד עם דתי וחילוני, ומי שיכול לרצות לקרוא ספר הלכה הוא לא בהכרח ימני. הרגשתי איזו דחייה, כאילו ח"ו אם יש לי דעות פוליטיות מסוימות, לדעת הרב המצוות שלי והאמונה שלי אינם רצויים או נכונים בעיני ה', ושלא עלה על דעתך שאולי יש לומדי הלכה שמאלניים.
אני מרגישה שזו נקודה מאוד קטנה, ובוודאי יש לרב עניינים יותר דחופים וחשובים, אבל אני בכל זאת נפגעתי, ובדיוק למדנו כמה הלכות לפני כן על כך שטוב להגיד לאדם שנפגענו ממנו במקום לשמור טינה בלב. בנוסף לכך, אני חושבת שהתחושה שההלכה היא רק בשביל ימניים יכולה חלילה להרחיק אנשים מהדת או לחזק את הפילוגים בעם ישראל, לכן הרגשתי שזה כן חשוב לשתף את הרב בחוויה הזאת, כדי שהרב יידע שיש גם שמאלנים בציבור הקוראים שלו ואני מקווה שתרצה לקרב אותנו ולא להרחיק אותנו חלילה.
רביבים (823)
הרב אליעזר מלמד
641 - לדון את היריב לכף זכות
642 - סגולת עם ישראל
643 - המאבק בלאומנות הערבית
טען עוד
לשאלתה של הפונה השבתי בשאלה חזרה: האם תוכלי לדון לכף זכות ולהסביר מדוע כתבתי כך? עוד אשאל, האם אדם שנוטה לדעות שמאל היה מרגיש יותר טוב אם הייתי נותן דוגמה הפוכה, שאנשי השמאל צריכים לדון לכף זכות את אנשי הימין?
וזו הייתה תשובתה: תודה על ההתייחסות! אני מניחה שכתבת כך מכיוון שרוב (או כל) התלמידים שלך בישיבה ובקהל שאתה רגיל לדבר איתו הם באמת ימנים, ולפעמים יש בקהילה שנאה לשמאל ובאמת חשוב למגר אותה ולהזכיר לדון לכף זכות. ואני בטוחה שהכוונה שלך הייתה להוריד מהפילוג ולהרבות באהבת ישראל. ואני חושבת שמתאים וחשוב ונכון לדבר כך כאשר פונים לקהילה מאוד ספציפית, כמו בישיבה או אנשים ביישוב הר ברכה. אבל בספר שיוצא לכל עם ישראל, ושיש לו פוטנציאל לקרב המון אנשים להלכה, אני מרגישה שנדרש משהו אחר, כדי שיהיה רלוונטי לכל הקוראים ולא ירחיק על בסיס פוליטי.
אדם שנוטה לדעות שמאל היה מעדיף שתיתן דוגמאות לשני הצדדים כיצד הם צריכים לדון לכף זכות את הצד השני, שזה באמת חשוב מאוד, או שתימנע מלתת דוגמאות על קבוצות פוליטיות. אבל בעיקר שתכתוב בצורה שמתייחסת לכך שלומדי הספר יכולים להיות אנשים מכל הסוגים, וספר ההלכה מיועד לכל עם ישראל ולא לקבוצה ספציפית כמו מתנחלים או ימניים. (אני כמובן מודעת לכך שרוב הציבור הדתי־לאומי או אפילו הציבור המסורתי הוא באמת ימני, ובכל זאת רוב זה לא כול. וקיום הלכה לא מותנה בדעות פוליטיות).
אני מאוד אשמח לשמוע מהרב מה באמת היו השיקולים שלך ואיך אתה רואה את הנושא. תודה שוב על ההתייחסות.
בעתיד הסגנון יותאם
תשובה: הסברת יפה את כוונתי.
לגבי שאלתך הנוספת: את ההלכות הללו כתבתי לפני כשלושים שנה, במסגרת פינת ההלכה בערוץ 7, ועד היום לא זכיתי לחזור ולכתוב אותן באופן שלם ומפורט. לכן הן נקראות ליקוטים. אכן, אז כמעט כל קהל השומעים והקוראים שלי היה ימני. בינתיים בעזרת ה' קהל הלומדים התרחב, ולא כל מה שהיה מתאים לקהל המצומצם של אז מתאים לקהל הרחב כיום. אני מקווה בשנים הקרובות להתמסר לכתיבת כל ההלכות שבין אדם לחברו באופן שלם. ייתכן שאקדיש לכך שני כרכים, ואזי אקווה שהדוגמאות יהיו מגוונות יותר גם בתחום זה.
שאלה משוטר
במשך כשלושה שבועות הופקדתי לשמור על הסדר הציבורי בהפגנות שהתקיימו נגד ראש הממשלה ברחוב בלפור. זה היה אחד מתפקידיי הקשים במשטרה. היו שם אנרכיסטים. חטפנו עלבונות וגידופים. המפגינים הפרו את הכללים ולא תיאמו את ההפגנה עם המשטרה כנדרש וכל הזמן חיפשו את השוטרים שימעדו. כשלא היו מפגינים טיפלנו באכיפת חוקי הקורונה. המשמרות היו ארוכות. 12 שעות ביממה, כשכל הזמן מסכה על הפנים. חזרתי הביתה בשעה שתיים או שלוש בלילה, לאחר שאשתי וילדיי כבר ישנו. לאחר כשלושה שבועות נשלחתי לאחת השכונות החרדיות. זרקו עליי טיטולים מלוכלכים, בקבוקים, פחיות ושקיות אשפה, קיללו אותי וקראו לי רשע, עוכר ישראל ובעיקר נאצי. הרגשתי שביום אחד ספגתי יותר אלימות וגידופים ממה שספגתי במשך שלושה שבועות בבלפור.
איך אתם הרבנים מסבירים את זה?! הרי יהודים שעוסקים בתורה ושומרים מצוות אמורים להתנהג בדרך ארץ, להבין שהשוטרים באו לשמור על הסדר והחוק למען האזרחים. גם אם חושבים שאנחנו לא בסדר, האם כך ראוי לנהוג?! אישים מהחברה החרדית מצלמים ומראים שוטרים שמאבדים את סבלנותם ויוצאים מכליהם ומכים בניגוד לחוק. זה אכן לא בסדר. אבל גם כאשר חרדים חושבים שהם צודקים, האם אין גבול להתנהגות המותרת!? האם מותר לקרוא לשוטרים נאצים?! האם על פי ההלכה מותר להתנהג כך?!
האחריות על מנהיגי הציבור
תשובה: ההתנהגות שתיארת פסולה לחלוטין וכרוכה בעבירות רבות מהתורה, ובכללן הלבנת פנים ברבים, הוצאת דיבה בשימוש בכינוי נאצים, איסור לצער את הזולת ונזק לציבור וליחידים בהפרת החובה לשמור על תקנות הציבור ("דינא דמלכותא דינא").
אומנם חובה להדגיש כי רובו הגדול של הציבור החרדי אינו נוהג כך, ואף סולד וסובל מההתנהגות המרושעת הזאת. עם זאת, ראשי הציבור החרדי ורבניו אינם יכולים להסיר מעצמם את האחריות, הואיל ואינם מוחים בתוקף ובפומבי נגד ההתנהגות הזאת.
תפקיד המשטרה
זאת ההזדמנות להדגיש את תפקידה החשוב של המשטרה. אמרו חכמים: "הווי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו" (אבות ג, ב). כך אמרו אפילו על רומא, מלכות הרשעה, שבכך שהיא קובעת חוקים ואוכפת אותם הציבור חי בשלום ובביטחון. שכן גם בחברה מתוקנת, מדרך הטבע ישנם גנבים ושודדים, ובלא משטרה הם יטילו את חתתם על כל שומרי החוק, עד שכל אדם שירצה לשמור על רכושו יצטרך להצטרף לאחת הכנופיות ולשלם להם דמי חסות, ובכך המלחמות בין הכנופיות יגברו, אנשים רבים ייהרגו והכלכלה תיהרס עד חורבן החברה. בנוסף לכך, למרות רצונם הבסיסי הטוב של בני האדם, בפועל, במקרה של התנגשות בין שכנים ובין קבוצות, בלא חוק המחלוקות עלולות להגיע לאלימות, שוד ורצח.
לכן גם במצב מתוקן של ישראל על אדמתם, ובית המקדש על מכונו, יש מצווה להעמיד שופטים ושוטרים, ובלא שוטרים אין משמעות לשופטים.
דוגמה מההתמודדות עם הקורונה
המשטרה לא רק מועילה למניעת תוהו ובוהו, אלא בעזרתה הציבור יכול להתמודד עם אתגרים שונים, כמו למשל מחלת הקורונה. הנה דוגמה. מספר תושבי מדינת ישראל דומה למספר תושבי העיר הגדולה ניו־יורק, אולם מספר המתים מקורונה בניו־יורק גבוה פי חמישה מאשר בישראל. אפילו מספר המתים היהודים מקורונה בניו־יורק גבוה ממספר המתים במדינת ישראל. הסיבה העיקרית למצבה הטוב יחסית של מדינה ישראל היא שהמשטרה אוכפת את החוק, שוטרים בודקים אם חולי קורונה או אף חייבי בידוד מסתובבים ברחוב, ובשעת הצורך מענישים וקונסים את העבריינים.
עזרת הציבור
צריך לדעת שיכולתה של המשטרה לאכוף את החוק ביעילות תלויה בתמיכה הציבורית. במקום שבו אנשים מתקשרים להתלונן על שכן שעובר על החוק, המשטרה תגיע ותאכוף את החוק והחיים שם יתנהלו על מי מנוחות. אולם במקום שבו מזלזלים בחוק, אם שכן אחד יעז להתקשר, המשטרה תדע שכדי לאכוף את החוק היא תצטרך לגייס פלוגת שוטרים, ומן הסתם כל זמן שלא מדובר בפשע חמור יהיו לה משימות קודמות. ובינתיים כל דאלים גבר.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
