ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- פיתוח האישיות ותיקון המידות
- שיעורים נוספים
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
מאידך, כשם שההחשבה העצמית פסולות היא, כך גם אי ידיעת האדם את מעלת ערכו - פגם יש בה.
פעמים רבות אין אדם מביט במעלותיו, מחשש צודק לנפילה בגאוה - "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז, ה). אלא שיש לידע שמצב זה אינו המצב השלם, אלא הרי הוא פגם קטן של המנעות ממעלה, על מנת שלא ליפול בפגם גדול של גובה לב הנתעב בעיני ה'.
"רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר: אסור לבצוע (לעשות פשרה בין בעלי הדין), וכל הבוצע - הרי זה חוטא, וכל המברך את הבוצע - הרי זה מנאץ, ועל זה נאמר (תהלים י): בצע ברך נאץ ה', אלא: יקוב הדין את ההר, שנאמר (דברים א): כי המשפט לאלוקים הוא. וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר (מלאכי ב): תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון" (סנהדרין דף ו ע"ב).
כאשר פנה ה' למשה בדרישה שיהיה הוא המנהיג להוציא את עם ישראל ממצרים, סירב משה ליטול את מלא ההנהגה לעצמו. הוא, משה, הרי הוא לוי - איש הדין (יקוב הדין את ההר), ורצה משה שתהיה ההנהגה בחסד ע"י אהרון ובכך ייטב לעם ישראל.
אלא ששורשה של הענוה היא התבטלות לרצון ה'. וכאשר ה' דורש ממשה במפגיע להיות שלוחו להנהיג את עם ישראל, זהו הטוב והנכון. אמנם אמת שמשה הוא מדת הדין, כנ"ל, אלא שמרוב עינותנותו טעה משה בכך, שלא העריך נכונה את עוצם מדרגתו (עד"ז לא ידע שקרן עור פניו - עי' זוה"ק ח"ג קלב/ב). משה איננו סתם דין נמוך המתלהט לחרוג ממסגרת האמת והטוב, אלא הרי הוא בשורש הדין, ההנהגה הישרה והאידאלית שאיננה מעגלת פינות כיון שהיא הנוסחה מדוייקת להפליא, שאינה צריכה להוסיף קבוע זה או אחר על מנת להתאים למציאות.
מכיון שמשה סירב לרצון ה', אכן שיתף הקב"ה את אהרון בהנהגת העם (עי' שמות ד, יב-טז, שבתחילה היה אמור פיו של משה להרפואת), והתיחס למשה כאילו אין הוא הדין המתוקן בשורשו, אלא בחינה נמוכה של דין, ונסבבו מכך שני עונשים למשה:
א. עם הכניסה לארץ השתנתה ההנהגה, אינה דומת הנהגת חו"ל ומנהיגיה, לזו של א"י. ע"כ בד בבד עם הכניסה לארץ התחלפו גם מנהיגי העם למנהיגים מסוג אחר. עקרונית, משה, לרום מעלתו, יכל להנהיג את העם בכל סוג הנהגה הנכונה לאותה העת - משה הוא האמת בשורשה, ותופיע אמת זו כפי המתאים לכל זמן וזמן. אלא שכיון שמשה לא הכיר במעלתו זו, על אף היותו ראוי עקרונית להנהיג את העם גם כפי הנהגת א"י - לא זכה משה לכך (לפ"ז אפשר להבין מדוע השתדל כ"כ משה בתפילה - כי הרגיש שהוא אכן מתאים לזה)
ב. המשמש לפני ה', צריך שיהיה נקי וזך - לא יגורך רע. ומכיון שאחיזת החטא והטומאה ביותר היא באנשי הדין (עי' שעה"ג הקדמה כו), לא הם המשמשים בכהונה, אלא בני אהרון איש החסד. אמנם משה שהוא שורש הדין, אדרבה מעולה ומוכשר הוא להיות כהן גדול (וכפי שלעתיד לבוא יהיו הלויים כהנים - עיין שעה"ג הקדמה לה). אלא שכיון שלא הכיר משה את מדרגתו שוב לא ניתן לו להיות כהן גדול, אע"פ שמצד עצמו היה מוכשר לזה.
דברינו אלה גנוזים הם בדברי המדרש (ויק"ר יא):
" ר' יודן בשם רבי יוסי בר יהודה ור' ברכיה בשם ר' יהושע בן קרחה כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא נמנע משה מלשמש בכהונה גדולה...ר' תנחום בשם ר' יודן תני כל שבעת ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה ולא שרתה שכינה על ידו...אמר רב שמואל בר נחמן כל שבעת ימי הסנה היה הקב"ה מפתה את משה שילך בשליחותו למצרים... ובשביעי אמר לו (משה): שלח נא ביד תשלח אמר לו הקב"ה: משה את אומר שלח נא ביד תשלח חייך שאני צורכה לך בכנפיך. אימתי פרע לו (הקב"ה למשה)? רבי ברכיה אמר (בשם) ר' לוי ו(בשם )ר' חלבו: ר' לוי אמר: כל ז' ימי אדר היה משה מבקש תפלה ותחנונים שיכנס לא"י ובשביעי אמר לו (דברים ג) כי לא תעבור את הירדן הזה. ר' חלבו אמר: כל ז' ימי המילואים היה משמש בכהונה גדולה וכסבור שלו היא, בז' אמר לו לא שלך היא אלא של אהרן אחיך היא הה"ד ויהי ביום השמיני".
נמצאנו למדים לאחוז במידת הענוה, אך יחד עם זאת לא להתכחש לכוחנו ומדרגתנו, להכיר במעלת נשמתנו, ומכוחה, בעזה"י, לעלות מעלה מעלה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
