ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- לאורו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש שמות
- תצוה
הדלקת המנורה אינה נעשית בשביל להאיר - "וכי לאורה הוא צריך?! אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל" (שבת כב ע"ב). הקב"ה הבטיח "ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח), בתוך כל יהודי ויהודי.
אבל התורה מדגישה שהשכינה שורה גם בדברים שהם לכאורה חיצוניים – כמו בגדי כהונה. לא רק בקודש הקודשים, במשכן או במזבח - אלא גם בדברים שהם כביכול חיצוניים. גם להם יש תפקיד, כי אחרי המעשים יימשכו הלבבות' (ספר החינוך מצווה טז).
ובאמת זהו תפקידו של הכהן. הרב מסביר (אורות התחיה ד) שתפקידה של הכהונה הוא להיות "מתוך בני ישראל" - להאציל מן הקדושה, כך שהיא תרומם את המציאות לדרגות יותר עילאיות מחיי החולין היומיומיים, שוודאי אין לזלזל בהם. וזהו גם התפקיד של "ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמות יט, ו) ביחס לכל אומות העולם. את אותו הרעיון כותב הרב זצ"ל (עולת ראיה על הגדה של פסח, ד"ה ורחץ) לגבי ליל הסדר: - מסיבה זו אוכלים בלילה קדוש זה ירק, כרפס, שתפקידו לעורר את התיאבון. מפני שבפסח, בליל הסדר, אין לנו לחשוש משקיעה בתאווה, מפני שהקדושה משפיעה.
הגמרא אומרת (חולין קלט ע"ב): "המן מן התורה מניין, שנאמר 'המן העץ אשר צויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת'". כוונת הדברים: הכישלון הראשון בחטא אדם הראשון. היה במילוי התאווה כשלעצמה, "טוב למראה" (בראשית ב, ט). וזו מידתו של עשו. "הלעיטני נא" (בראשית כה, ל). לעומתו, יעקב חמד וביקש את הבכורה, את העבודה בבכורות, עבודת הכהונה. גם בפורים נענשו על כך שנהנו מסעודתו של אותו רשע והלכו אחרי החיצוניות, והתיקון בא באותה מדה שקלקלו, בסעודת פורים, בדרך של אכילה לשם שמיים וקידוש החומר.
ריח בגדיו - ריח הקטורת
בזמירות שבת (פיוט 'מה ידידות') כתוב: "לבוש בגדי חמודות". על "בגדי עשיו... החמודות" שחמד מנמרוד (בראשית רבה סה, טז), שעמם נכנס יעקב ליצחק, אמר יצחק (בראשית כז, כז): "וירח את ריח בגדיו ויברכהו, ויאמר: ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ד'", יעקב ביקש שברכת יצחק תחול גם על החלשים שבישראל, "אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו" (סנהדרין לז ע"א), ואכן יצחק הריח בבגדיו של יעקב ריח גן עדן, שאפילו ריקנים שבישראל מלאים מצוות כרימון (סנהדרין שם). בתרגום יונתן בן עוזיאל פירש שהכוונה היא לריח הקטורת, והכוונה בזה, שהרי עשו הוא סבו של עמלק, ולא היה מי שהיה יודע לספר לשון הרע כהמן (מגילה יג ע"ב). וקטורת מכפרת על עוון לשון הרע, כי "יבוא דבר שבחשאי (הקטורת שמוקטרת בתוך קודש הקודשים) ויכפר על דבר שבחשאי" (זבחים פח ע"ב).
מרדכי מבטא את הקטורת, הוא "מור דרור". "מירא דכיא" (שמות ל, כג. עי' חולין קלט ע"ב) ועל ידי כך מתברר שמה שהשתחוו ישראל לצלם "לא עשו אלא לפנים" (מגילה יב ע"א). בפורים מתגלה החשאי האמתי הפנימי, "מי זאת עולה מן המדבר... מקוטרתי מור ולבונה" (שיר השירים ג, ו), שגם החלבנה שבקטורת מרכיבה את הקטורת, ופושעי ישראל מלאים מצוות.
שנזכה בעז"ה לראות שכל יהודי, אפילו מי שכלפי חוץ נראה פושע ישראל, מלא מצוות כרימון. ונזכה לקבל קדושת פורים באמת. שבת שלום ומבורך!
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
