ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- הדף היומי
בגמרא מוזכר שאנשים שהלכו במדבר צריכים להודות, האם אנשים שהולכים בדרך שאינה מדברית צריכים גם הם להודות? המאירי מביא שיש מי שאומר שבגמרא מדובר דווקא בהולכי מדבריות שתעו בדרכם, או יורדי הים שאירעה להם סכנה מיוחדת, וניצלו ממנה, אך אם לא נכנסו לסכנה מיוחדת - אינם צריכים לברך, הוא כותב שכך גם מוכח מהפסוקים המובאים בגמרא שמתואר בהם את הסכנות שעברו יורדי הים. המאירי כותב שלדעתו כל הולכי דרכים נכללים בסכנה, וכמו שכתבו בירושלמי ש"כל הדרכים בחזקת סכנה" ולכן גם אם לא אירעה סכנה מיוחדת הם צריכים לברך הגומל, הואיל "והדבר מצוי להסתכן", הוא כותב שיש חולקים וסוברים שאין חובה לברך הגומל אחרי דרך מדברית שלא אירעה בה סכנה מיוחדת. הוא מוסיף שבכל מקרה מותר לברך הגומל, גם אם אין זו חובה. תוספות הרא"ש (ד"ה ארבעה צריכים וברא"ש בפסקיו ט, ג) חולק על דברי המאירי ולדעתו מה שכתוב בירושלמי שכל הדרכים בחזקת סכנה זה נכון רק לגבי תפילת הדרך, אבל ברכת הגומל היא במקום קרבן תודה, ולכן אין לברך אלא אם כן נכנסים למקום סכנה ממש, וכתב שמהערוך משמע שגם בלי סכנה מברכים הגומל. המשנה ברורה (ביאור הלכה ריט ד"ה יורדי הים) כתב שמסתבר שאם אדם הלך במדבר גם אם לא אירעה לו כל סכנה בפועל, צריך לברך ברכת הגומל, ואע"פ שבפסוק נכתב שהאנשים היו בסכנה, הפסוק מתאר מצב שיכול לקרות, ולא אירוע שבהכרח התרחש.
רב האי גאון נשאל (אוצר הגאונים ברכות) מדוע סדר החייבים בהודאה בגמרא אינו לפי סדרם בפסוק, וענה שבפסוק חייבי ההודאה מסודרים לפי השכיחות והדבר הכי שכיח זה הולכי דרכים, ואילו בגמרא המקרים מסודרים לפי רמת הסכנה, ויורדי הים הם הכי קרובים לסכנה. הרב שילה רפאל (תחומין י' עמ' 110) הוכיח מדבריו שהולכי דרכים אינם אנשים שנכנסים לסכנה מיוחדת, אלא על עצם ההליכה מחויבים לברך הגומל, אחרת לא היה הדבר שכיח יותר ממציאויות אחרות. ניתן לדחות את ראייתו שכוונת רב היא שכיון שהולכי דרכים כל כך שכיחים, הרי שבפועל יש גם יותר מקרים של סכנה בהם ביחס למקרים שאינם שכיחים כל כך.
הטור (או"ח ריט) כתב שמשמע מהרמב"ם (ברכות, י, ח) שלא רק אדם שהלך במדבר חייב לברך, אלא שעל כל דרך שאדם יוצא מהישוב וחוזר מברך הגומל, וכלל לא הזכיר שצריך שייכנס למקום סכנה. ומסביר הבית יוסף שלמד זאת מזה שהרמב"ם שינה מלשון הגמרא וכתב "הולכי דרכים" ולא "הולכי מדבריות", ומשמע שגם בלי שנכנסו לסכנה מיוחדת. ר' אלעזר סגל (יד המלך ברכות י, ח) כותב שמזה שכתב הרמב"ם: "והולכי דרכים כשיגיעו לישוב", משמע שהברכה היא לא על עצם הדרך, אחרת לא היה צריך להוסיף שיגיעו לישוב, אלא הברכה היא רק במקרה שיש סכנה בפועל, (לדבריו הרמב"ם סובר כדברי המאירי).
הרא"ש (שם) כתב ש"נהגו באשכנז ובצרפת שאין מברכין ברכת הגומל כשהולכים מעיר לעיר דסבירא להו שלא הצריכו להודות אלא הולכי מדבריות דשכיחי ביה חיות ולסטים", ואילו הבית יוסף כתב בשם האבודרהם (ברכת הראייה והשבח) שנהגו לברך על כל דרך שאדם הולך מביתו לעיר אחרת, אם הדרך ארוכה מפרסה. (וכך נראה שעולה מהבנת הטור ברמב"ם), וכך כתב בשו"ע (ריט, ז) שהוא מנהג ספרד. ערוך השלחן הוסיף ש"בזמנינו לא שייך כלל ברכת הגומל אפילו בנסיעות רחוקות, אם לא דרך הים ומדבריות, אבל ביבשה ובישוב לא שייך ברכת הגומל בזמנינו, ומימינו לא שמענו מי שיברך ברכת הגומל בבא מן הדרך המורגלת, ורק תפלת הדרך יש חיוב לאומרה בכל מקום", כלומר, לדעת ערוך השולחן אין לומר ברכת הגומל בכלל בדרכים רגילות, כל מה שדובר בגמרא בירושלמי ובראשונים זה רק על זמנים שבה הדרך היתה בחזקת סכנה, ומרוחקת מאנשים ומהישוב, מה שאין כן בזמננו. גם לדעת האבודרהם יש מקום לומר שתחת שלטון ישראל אין צורך לברך הגומל, וכפי שכתב בספר הפרדס (שער הראייה, הודאות) שתמה על המנהג שנהגו לברך הגומל גם אחרי שחוזרים מדרך קצרה וכתב: "רבינו יעקב חסיד ז"ל שאל בחלום אם טוב המנהג שנהגו לברך הגומל אפילו לא הלכו בדרך כי אם פרסה. והשיבו... טוב לכם לברך בכל עת, לפי שאתם עומדים תחת משא מלך ושרים, והקב"ה מציל אתכם מידם ושומר אתכם, וחייבים אתם להודות לו ולברכו". מדבריו משמע שהסיבה שמברכים הגומל בדרך קרובה היא משום שהיהודים נמצאים בסכנה מתמדת בגלות, ולכן לא ברור שהדבר נכון גם בארץ ישראל, ואולי גם בחו"ל בימינו הדבר פחות שייך. הרב שילה רפאל (שם עמ' 113) כתב בזמן האינתיפאדה, שאפילו בכבישים שיש שכיחות מסוימת של סכנה בכך שזורקים בקבוקי תבערה או אבנים מדי פעם, אין צריכים לברך הגומל, אם לא שאדם ניצל מסכנה ממשית. בכל מקרה לדברי המאירי שהובא לעיל מותר לברך גם כשאין חובה.
סיכום: נחלקו הדעות לגבי ברכת הגומל, אם יש לברך אותה בכל מקרה שבה אדם הולך, או רק במקרה שאדם נכנס לסכנה בדרכו באופן מעשי בתוך הדרך, בפועל באשכנז נהגו לברך ברכת הגומל אך ורק בדרך מדברית שיש בה סכנה, ובספרד נהגו לברך גם לאחר דרך קצרה, ונסמכו על הבנת הטור ברמב"ם, יתכן שגם מנהג ספרד לא שייך בימינו בארץ ישראל.
הדף היומי (14)
הרב עקיבא כהנא
6 - מה מברכים על "שלוה" או על חיטה קלויה?
7 - ברכת הגומל לאחר נסיעה ברכב
8 - האם כל הזמן מלווים אותנו מלאכים?
טען עוד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
