ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת הדף היומי
- משפחה חברה ומדינה
- ציבור וחברה
- פדיון שבויים
המשנה עסקה כמובן במקרים שבהם כנופיות של שודדים או אנשי השלטון היו חוטפים אנשים על מנת לקבל בצע כסף. במקרה זה המשנה קובעת כי אין לשלם לחוטפים סכום גדול מהסכום שאותו שווה האדם למכירה בשוק העבדים.
הגמרא מסבירה מהו תיקון העולם בשני אופנים: א. שלא יישבו אנשים נוספים על מנת להגדיל את רווחיהם. ב. אין להפיל על הציבור סכום גדול כל כך, שהציבור לא יוכל לעמוד בו.
הגמרא מציינת שנפקא מינה בין שני הפירושים יהיה אם האדם משלם בעצמו עבור פדיית השבויים הקרובים לו. לדעה הראשונה עדיין אסור לפדות כיון שיש בכך קלקלה לציבור, ולדעה השנייה אין איסור לפדות, כיון שסכום הכסף איננו מגיע מהציבור אלא מאדם פרטי.
הדין הוא שהבעל חייב לפדות את אשתו אם היא נשבתה. בברייתא בכתובות (דף נב) הובאה מחלוקת תנאים האם לאדם מותר לפדות את אשתו בסכום העולה על שוויה להימכר בשוק כשפחה, ולדעת תנא קמא הבעל צריך לפדות עד פי עשרה מדמי האישה. תוספות שם (נב ע"א ד"ה והיו מבקשין) כתבו שאין להוכיח מהדין שם לכאן, וזאת מכיוון שגם לדעה האוסרת לפדות אדם אחר שנשבה עבור סכום גבוה, אם מדובר על האדם עצמו שנשבה ויש לו ממון רב, מותר לפדות את עצמו גם בממון רב, וזאת מכיוון ש'כל אשר לאיש יתן בעד נפשו', וכיון שאשתו כגופו, כלל זה חל גם לגבי אשתו, ולכן הדין הוא שלכל הדעות מותר לפדות את אשתו יותר מכדי דמיה.
אמנם ר"ן (על הרי"ף דף יט עמוד א ד"ה כנגד) ביאר שאין לומר שדין הברייתא שם תלוי בשתי הלישנות במסכת גיטין, כי לפי הדעה שאין פודים בגלל חשש שיבואו לשבות אנשים נוספים וודאי אסור לפדות, אך גם לפי הדעה שהחשש הוא משום 'דוחקא דציבורא', מותר אמנם לאדם פרטי לפדות את קרובו במחיר יקר, אך במקרה שהתקנה מחייבת את הבעל לפדות את אשתו, אם נחייב אותו לפדות את אשתו יותר מהשווי שלה, הרי שבסופו של דבר יצא מזה דוחק ציבור. זאת כנראה משום שאם הבעל חייב לפדות ולא יהיה לו כסף הוא יפנה לציבור על מנת לגייס את סכום הכסף.
ים של שלמה (ד, סו) כתב שבימיו נהגו לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם מכמה סיבות: א. מענים אותם. ב. יש חשש מיתה (כמו דברי התוספות נח, א ד"ה כל ממון), ורדב"ז (שו"ת א, מ) כתב גם שבזמנו נהגו לפדות את השבויים יותר מכדי דמיהם, גם מטעם שמענים אותם. וגם משום שאולי יש שם תלמיד חכם, וגם כי כנופיות השודדים אינם רוצות בדווקא יהודים, אלא שובות גם גוים, אלא שעל זה הוא כותב שאפשר לדחות את כל הטעמים, אבל בסופו של דבר בגלל שאנשים עושים כך בשמחה, יש להניח להם לעשות כך. כנסת יחזקאל (הובא בפתחי תשובה יורה דעה רנב, ד) כתב שחשש ההריגה שהעלו הוא סברא הפוכה לפי הטעם שהחשש הוא שהגויים ישבו עוד אנשים, שהרי החשש הוא חמור יותר כי יש חשש גדול יותר שיאיימו על השבויים במיתה על מנת שיפדו אותם במחיר גדול יותר.
הדין ש'אין פודים את השבויים יותר מכדי דמיהם' יושם הלכה למעשה על ידי המהר"ם מרוטנברג, שכשניסה לברוח מגרמניה לארץ ישראל, תפסו אותו השלטונות, ואסרו אותו במגדל, ודרשו על מנת לפדותו סכום גבוה מאוד. המהר"ם התנגד לשחרורו גם בסכום גדול מאוד. וים של שלמה (שם) תמה על כך שהרי כתבו התוספות (נח, א ד"ה כל ממון ונפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה רנב, ד) שאדם שהוא מופלג בחכמה מותר לפדותו גם יותר על דמיו. וקל וחומר שזמן רב מתוך כלאו לא ניתן לו לעסוק בתורה? על שאלה זו הוא משיב שכנראה חשש המהר"ם שבמקומות אחרים יאסרו גם את גדולי הדור וידרשו כופר מהנתינים היהודים, ולכן לא הסכים שיפדו אותו.
בימינו, בדרך כלל השאלה נשאלת לגבי מקרה שבו האויבים שובים אנשים מעם ישראל ודורשים עליהם דרישות מופרזות. היו שלמדו שהמדינה חייבת לחיילים כמו שהבעל חייב לפדות את אשתו, ולכן יש לחייב את המדינה להיענות לדרישות אם הם לא פוגעים במדינה, גם אם הם מופרזות ביחס לשבוי. כך גם כתב הרב ישראלי. גם הרב גורן (תורת המדינה 424-436) דן בסוגיה זו והעלה שאסור לשחרר מחבלים תמורת בני ערובה, אבל כותב שבנוגע לחיילי צהל אולי מותר, ובדומה לסברת הרב ישראלי.
אך הרב חיים דוד הלוי (עשה לך רב ז, נג) כתב שסוגיה זו אינה קשורה כלל לסוגיה שעומדת בימינו, כיון שהיא מדברת בצדדים הכספיים של השאלה, ואילו כיום השאלה נידונה בעיקר מצידה הערכי. לצורך כך הוא כותב שיש צורך בחכמי האומה שיחדשו לנו דינים מדעתם. כך גם כתב הרב ישראל רוזן (תחומין ל) שיש להפעיל שיקול דעת ביטחוני באופן זה, וההלכה עסקה רק בעניינים כספיים, ולכן מובאת בהלכות מתנות עניים ברמב"ם ובשולחן ערוך.
סיכום: המשנה כתבה שאין פודין את השבויים יותר מכדי דמיהם, ונאמרו לכך שתי סיבות בגמרא: או שהטעם הוא כדי שלא ישבו אנשים נוספים, או שהטעם הוא משום שלא להביא את הציבור לעניות. הנפקא מינה היא כאשר המימון בא מאדם פרטי. יש שלמדו מסוגיה זו דינים לגבי הענות לדרישת אויבים שחטפו יהודים, אך יש כאלו ששללו את הקשר בין הדיון בגמרא שהוא בעיקר בשבי עבור כופר כספי, לבין חטיפת יהודים בימינו שהפכה לכלי פוליטי.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
