ישיבה
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, כמו שכתוב בשחטתו, לזכר נסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו מומר מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בגמרא לפעמים: סברא הוא, כלומר ואין צריך ראיה אחרת (פ''ט מהלכות קרבן פסח)
ונוהגת בזכרים ונקבות בזמן הבית שיש שם פסח. ועובר עליה והאכיל ממנו לבן נכר עובר על לאו. ואין בו מלקות לפי שאין בו מעשה(רמב''ם שם ה''ז)
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
13 - שלא לאכל מכל דבר שיש בו חמץ.
14 - שלא נאכיל מן הפסח לישראל משמד.
15 - שלא נאכיל מן הפסל לגר ותושב.
טען עוד
המצוה הי''ג היא שלא להאכיל מן הפסח לישראל משומד שנאמר (שמות יב מ''ג) ''כל בן נכר לא יאכל בו'', ופירשו במכילתא (שם) דזהו בן ישראל שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים .
ויש לחקור במצוה זו, אם היא דין בקרבן שאסור שייאכל לישראל שנשתמד, או שהוא איסור על הגברא שלא יאכילנו למומר. דהנה מצינו שני סוגי ציוויים בקרבן פסח, דמצד אחד נצטוינו שלא לשבור בו עצם שהוא דין איך צריך לנהוג עם קרבן פסח, ואיסור זה אינו על הבעלים דוקא אלא על כל אדם מישראל, ומאידך נצטוינו באיסור נותר שאין עוברין עליו אלא המנויים הראויים לאוכלו. ומעתה יש לחקור אם איסור זה שלא להאכילו לישראל משומד הוא איסור בעצם דין הקרבן והוא דין מדין הקרבן שאסור שייאכל למומר [ובכלל האיסור שלא להאכילו למומר בידים וגם לדאוג שהוא לא ייאכל על ידי מומר] ודין זה מוטל על הבעלים של הקרבן, וכמו שמחובת הבעלים לדאוג שלא יוותר מבשר הקרבן עד בוקר כך גם אסור לו שמבשר פסחו ייאכל למומר, א''ד איסור זה רמי אקרקפתא דכל גברא וגברא היאך לנהוג עם קרבן הפסח, וכמו שאסור לכל אדם לשבור עצם בפסח כך גם אסור לו להאכילו לישראל שנשתמד.
והנה הרמב''ם (ספר המצוות לאוין קכ''ח ובהלכות קרבן פסח פ''ט ה''ז) כתב דאיסור זה אינו מוטל על המומר שלא יאכל מבשר הפסח (וכמו דמשמע מפשטות משמעי' דקרא ''כל בן נכר לא יאכל בו'') אלא האיסור הוא על הישראל שלא יאכילנו מבשר הפסח, וכן החינוך כשמנה איסור זה כתב ''שלא נאכיל מן הפסח לישראל משומד'' .
ותמה המנחת חינוך במצווה זו כמה וכמה פעמים מנ''ל להרמב''ם שאיסור זה הוא על המאכיל ולא על המומר האוכל כדמשמע מקרא .
ויש לבאר דהרמב"ם ס"ל דמצווה זו היא דין בבעלים של הקרבן ואיסורו הוא שבעל הקרבן לא יניח שקרבנו ייאכל למומר, וכן מוכח ממה שכתב הרמב''ם דאין לוקין על לאו זה , ואי נימא דאיסור זה רמי אקרקפתא דגברא אמאי אין בו מלקות, מאי שנא מלאו דכל ערל לא יאכל בו שכתבו הר''מ (סה"מ ל"ת קכז) והחינוך (מצוה יז) דיש בלאו זה מלקות אם הערל עצמו אכל, ומסתבר שגם המאכיל ערל בידיים לוקה, וע''כ דהאיסור שלא להאכיל מומר הוא דין בבעלים שהם צריכים לטפל בקרבן ועניינו שהבעלים לא יניחו למומר לאכול את בשרו.
ובזה יתבאר מדוע הר''מ והחינוך כתבו שהלאו הוא איסור האכלה למשומד ולא איסור אכילה למשומד, וא''ש תמיהת המנחת חינוך .
ועוד סמוכין לדבר ממה שכתב החינוך בלאו זה ''משרשי מצוה זו, כמו שכתוב בשחיטתו, לזכר נסי מצרים, ועל כן ראוי שלא יאכל בו משומד מאחר שאנו עושין אותו לאות ולזכרון שבאנו באותו הזמן לחסות תחת כנפי השכינה ונכנסנו בברית התורה והאמונה, אין ראוי שנאכיל ממנו למי שהוא הפך מזה שיצא מן הכלל וכפר באמונה. ועל כיוצא בזה נאמר בגמרא לפעמים: סברא הוא, כלומר ואין צריך ראיה אחרת'' וצריך עיון אמאי כתב החינוך שאין צריך לזה ראיה דוקא במצוה זו דבר שאין דרכו לכתוב בשאר המצוות, אלא כוונתו כנ''ל שהיסוד ההלכתי של מצווה זו הוא איסור על הבעלים של הקרבן להאכילו למומר, והוא גדר חדש של איסור שלא מצאנו בשאר איסורים ולכך הוצרך לכתוב שדבר זה הוא סברא.
ולפי מה שכתבנו בגדר המצוה יוצא חידוש גדול להלכה, והוא שאם אחד שאינו הבעלים על הקרבן נותן מקרבן פסח של אחר למומר יתכן לצדד שאינו עובר בלאו זה, כיון שהיא מצוה המוטלת על הבעלים של הקרבן ויש לדון בזה. עוד יתכן לצדד לפי זה במה שדנו האחרונים (עי' מנחת חינוך כאן אות ח, ועוד) במי שהאכיל כזית אחד לשני מומרים אי לוקה, דלפי הנ''ל אפשר דכיון דעיקר האיסור הוא על הבעלים של הקרבן אם כן כיון דסו"ס האכיל כזית מקרבנו עבר על האיסור ולוקה לא שנא האכילו למומר אחד לא שנא לשני מומרים, ויש לדון בזה עוד, והשי''ת יאיר עינינו בתורתו ויראנו נפלאות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
