ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
ז. עִקַּר כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה• הוּא בָּא מִמַּה שֶּׁהָרָצוֹן אֶל הַטּוֹב וְאֶל הַשְּׁלֵמוּת נֶחֱלָשׁ עַל יְדֵי פְּגָמֵי הַמִּדּוֹת וְהָעֲווֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר•*, הַמּוֹנֵע אֶת הָרָצוֹן מִלַּעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹתָיו, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁקֹל גַּם כֵּן אֶת הַכֹּחַ הָרוּחָנִי וְהַגּוּפָנִי• אִם הוּא מַסְכִּים לָזֶה. וּבְכָל אֹפֶן אֵין לְהִתְיָאֵשׁ מֵעֲלִיַּת הָרָצוֹן, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּשְׁאָרִים כַּמָּה פְּגָמִים שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ - בֵּין בַּמִדּוֹת, בֵּין בְּמַעֲשִׂים - צָרִיךְ לְצַפּוֹת לְחֶסֶד ד' וְלִתְשׁוּעָה עֶלְיוֹנָה, כִּי "טוֹב וְיָשָׁר ד' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ"•.
צעקת המוסר הפנימי ותוצאותיה
ח. הַמּוּסָר הַפְּנִימִי צוֹעֵק הוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם: בֶּן אָדָם, שׁוּבָה מֵעֲווֹנוֹתֶיךָ. לִפְעָמִים הַצְּעָקָה כָּל כָּךְ הוֹמָה• הִיא עַד שֶׁהִיא מְעַרְבֶּבֶת אֶת כָּל הַהַרְמוֹנְיָה• שֶׁל הַחַיִּים, וְהָאָדָם מֻכְרָח לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוּת הַגְּבוֹהָה מֵעֶרְכּוֹ•, עַד כְּדֵי לְבַסֵּס אֶת סֵדֶר עוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי. אֲבָל כָּאן הַגְּבוּרָה מֻכְרָחָה לָבֹא לְעֶזְרָה, גְּבוּרָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל הָאָדָם צְרִיכָה לַעֲמֹד לוֹ בְּעֵת כִּשְׁלוֹן הָרוּחַ הַיּוֹתֵר מָרוּר. מִפְּנֵי אֹמֶץ הַכֹּחַ• שֶׁל הַתְּבִיעָה הַמּוּסָרִית, לִפְעָמִים מְבֻלְבָּל הוּא הָאָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהֵחָלֵץ מִמַּסְגְּרוֹתָיו, מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת רָעוֹת, מַעֲשִׂים רָעִים, עוֹזְבֵי דֶּרֶךְ תּוֹרָה וּמוּסָר, מְעִיקִים עָלָיו; רוֹאֶה הוּא דַּרְכּוֹ סוּכָה בַּסִּירִים•, אֵין מוֹצָא לְתִקּוּן, חָבוּל• הוּא בִּידֵי אֲחֵרִים וְאֵין מָעֳמָד. אֲבָל מִכָּל אֵלֶּה - אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה יִזְרַח.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
99 - אורות התשובה פרק י"ג ה'-ו'
100 - אורות התשובה פרק י"ג ז'-ט'
101 - אורות התשובה פרק י"ג י'-י"ב
טען עוד
ט. אַל יִבָּהֵל אָדָם מִפְּנֵי הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַתְּשׁוּבָה קָשָׁה לוֹ, מִפְּנֵי דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ•, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּמִתּוֹךְ אֵיזוֹ רִפְיוֹנוֹת אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת הָעִנְיָנִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרָיו - אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ שׁוּם חֲלִישׁוּת דַּעַת הַגּוֹרֶמֶת לְהַקְטִין יִקְרַת עֶרְכָּהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה•. וְאֵין סָפֵק, שֶׁמִּתּוֹךְ הַהַשְׁלָמָה בְּכָל מַה שֶּׁאֵין לוֹ מְנִיעוֹת, יְזַכֵּהוּ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ לְתַקֵּן בְּכִי טוֹב גַּם אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְנַצְּחָן.
לא לעכב את התשובה מפני מניעות
ט1. אֵין לְעַכֵּב אֶת הַתְּשׁוּבָה מִכָּל מְנִיעָה רוּחָנִית וְקַל וָחֹמֶר גַּשְׁמִית, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁב מִכַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת•, מִכָּל–מָקוֹם יָשׁוּב בְּשִׂמְחָה מִכָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ לָשׁוּב מֵהֶם.
תקנת להבא לפני לשעבר
ט2. יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְעוֹלָם לִהְיוֹת מֻנָּח עַל הַתִּקּוּן שֶׁל לְהַבָּא. וּבַתְּחִלָּה לֹא יָשִׂים כָּל כָּךְ לְעִקָּר מְעַכֵּב עַל דְּבַר הֶעָבָר, כִּי אִם יָבֹא מִיָּד לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הֶעָבָר יִמְצָא מְנִיעוֹת רַבּוֹת וְיִהְיוּ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְקִרְבַת ד' קָשִׁים לְפָנָיו. אֲבָל בִּהְיוֹתוֹ עָסוּק בֶּאֱמֶת לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, הַדָּבָר מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם* גַּם כֵּן עַל תַּקָּנַת הֶעָבָר.
___________________________
כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה – הקושי להשיג תכנים רוחניים. לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר – את הכוח המושך של הגשמיות. צָרִיךְ לִשְׁקֹל וכו' – אדם צריך לבחון שהתענית לא תפגע בכוחו הרוחני או הגופני. יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ – יורה לחטאים את הדרך המתאימה לתשובה. הוֹמָה – מרעישה. הַהַרְמוֹנְיָה – סידור כוחות החיים בצורה מאוזנת. הָאָדָם מֻכְרָח וכו' – המצב הנוכחי מעורבב וכדי לסדרו צריך להתעלות ממדרגתו על מנת שיוכל לסדר את הערבוביה. אֹמֶץ הַכֹּחַ – הכוח החזק. בַּסִּירִים - בקוצים. חָבוּל – תפוס. דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – שלא מספיקה בהם חרטה, אלא תיקון מעשי, שיפייס לחברו. אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ וכו' – אל ישאיר בקרבו שום חלישות דעת הגורמת לו לזלזל בתשובה שעשה. הִתְנַצְּלוּת – יכולת לתרץ את עצמו.
ביאורים
הלימוד היום מרכז כמה וכמה פסקאות וננסה לעבור על העיקרון של כל אחת מהן בקצרה. כל עבֵרה מחלישה את הרצון הטוב. תחושת הכבדות, נובעת מן המצב החומרי שאליו 'נפלנו' בעקבות החטא וממנו אנו מבקשים להתנקות. במובן זה, תענית היא כלי להתנקות מן הנטייה החומרית. עם זאת, חשוב לבדוק האם אנו מסוגלים לצום תוך כדי תפקוד נורמטיבי – פיזית ונפשית. אם אין כוח כזה – נתפלל לה' שיסייע בידינו להשלים את מה שהחסרנו בדרכים אחרות. פסקה ח' עוסקת בתביעת התיקון שמולידה לפעמים רצון לקפוץ מיד לתיקון מוחלט. נטייה זו מאפיינת במיוחד בעלי תשובה. הרב קוק מבאר שלמרות הדחף העוצמתי הזה, חשוב להגביל את התהליך ולהניע את החיים בהדרגה, שתביא בסופו של דבר לתיקון אמיתי יותר. לסיום, פסקאות ט, ט1 וט2 עוסקות כולן במצבים שבהם האדם צריך להתמודד עם גורמים המונעים את תהליך התשובה ומחלישים אותה. פעמים זוהי תחושה שיש דבר מסוים שאין בכוחנו לתקן כעת ולכן 'אנו מרימים ידיים' מכל תהליך התיקון, פעמים אלה דברים שלא שבנו עליהם עדיין והם מחלישים את הרוח מלתקן דברים אחרים ופעמים אלה מחשבות מן העבר שמקרקעות אותנו ואינן נותנות לנו לנוע קדימה. התרופה לכל המניעות והמחסומים הללו אחת היא: פשוט להמשיך הלאה. לתקן את מה שבכוחנו לתקן ולהתפלל לה' שיסייע בידנו להמשיך את שהתחלנו. אין מתייאשים מהתיקון אך מתרכזים במה שיש בכוחנו לעשות כעת. אין שוקעים בעבר, אלא נושאים עיניים לעתיד ומנסים לראות מה בכוחנו לשנות כעת.
הרחבות
* היחס לתענית
וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר. הרמב"ם כותב שהצום אינו רצוי מצד עצמו, ויש להשתמש בו רק לשם תיקון המידות כמו נטיית האדם יתר על המידה אל החומריות, וכן עשו החסידים. אולם "כאשר ראו הסכלים (טיפשים) שאותם החסידים עשו אלו המעשים, ולא ידעו כוונתם - חשבום טובות (חשבו שהצום והסיגופים טובים מצד עצמם), וכוונו אליהם, בחושבם שיהיו כמותם (כמו החסידים), והתחילו לענות גופותיהם בכל מיני עינוי, וחשבו שהם קנו לעצמם מעלה... ושבזה יתקרב האדם לה'; כאילו ה' שונא את הגוף, ורוצה להמיתו ולאבדו. והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות, ושבהן תושג פחיתות מפחיתויות הנפש" [שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד]. ומחדש הרב קוק , שאף אם התענית יכולה להועיל לתיקון מידה מסוימת, עדיין יש לבחון את השפעתה על שאר כוחותיו של האדם. לכן נפסק להלכה שאם התענית שאדם עושה לכפרה פוגעת בלימוד התורה אסור לו להתענות [ביאור הלכה או"ח תקעא ד"ה ת"ח].
* הקב"ה מסייע לשבים
מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם. הקב"ה משתוקק לתשובתם של ישראל, לכן גם מסייעם. וכן דורשים חז"ל על הפסוק "...קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי..." [שיר השירים ה, ב] "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בנַי פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" [שיר השירים רבה ה, ב]. ומובא בשם הבעל שם טוב שאף "שהפתח יכול להיות דק כחודה של מחט" מכל מקום צריך שהרצון לשוב בתשובה ינבע מעומק הלב [פרי צדיק, לראש חודש אלול ד].
שאלות לדיון
א. מהו תפקידם של "המניעות"? מה הן בונות באדם?
ב. מה הפירוש לתקן את העבר? אם האדם מצליח לתקן את ההווה ולחיות נכון, מה עוד נשאר?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.
יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.
אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.
לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.
אורות התשובה - הרב הראל כהן צער החטא ומהלך הנפש
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, ג'
הרב מסביר, בדומה לפסקאות הקודמות, ממה נובע צער החטא, ומרחיב את ההסתכלות על מהלך הנפש של הפסימיות והעין הרעה שגורמת את החטא והצער.
רביבים מצוות תלמוד תורה – גם לנשים
נשים חייבות ללמוד תורה, והתורה שייכת לנשים כמו לגברים | ביסוד הקשר לתורה - נשים אף קודמות לגברים | להקיף את התורה כולה – רק גברים חייבים | נשים, כמו גברים, חייבות לברך בכל יום את ברכות התורה | ככל שעברו השנים, השתתפות האישה בכל תחומי העבודות והמדעים גדלה | נשים שחיות בחברה המודרנית, תוך שותפות בקידום המדע והחברה, חייבות ללמוד הרבה יותר תורה
לך לך פרשת לך לך – נפרדים לשלום
עם ישראל מתקשה לקבל את אלומות הצלחתו המדינית ומפקיר את המדינה לידי מורדים פנימיים מחוסר זהות יהודית לאומית
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת לך לך תשפז
מה הטעם שמכל חייבי כריתות מצות מילה ומצות קרבן פסח הם המצוות היחידות שחייבים עליהם כרת בביטול מצות עשה. לאיזה צורך הגביה הקב"ה את אברהם למעלה מן הכוכבים, ואפשר לראותם גם מלמטה. ועוד מהו דמיון הכוכבים לישראל. והרי כבר המשילום לעפר הארץ. למה שאל אברהם אות על הארץ בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה, ואילו על הבנים לא שאל אות. איך מל אברהם את עצמו ביום הכיפורים, ונפסק בשו"ע (יו"ד רסו ז) אדם שלא מל מעולם לא ימול בשבת שמא יקלקל ונמצא מחלל שבת.
שם משמואל על הפרשה היחס בין לוט לאברהם
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק א'
תרע"ט - יצר הרע נצרך בשביל היצר הטוב, לשמש בשבילו אבל לא כנגדו. ככה עשיו היה צריך להיות ליעקב ולוט לאברהם. וכמו שלוט נפרד מאברהם כך גם ישראל ייפרדו מהרע ביציאת מצרים.
שם משמואל על הפרשה יציאת אברהם ממצרים והקשר ללוט
שם משמואל על הפרשה - לך לך - חלק ב'
יציאת אברהם ממצרים הייתה פועל דמיוני ליציאת מצרים של עם ישראל כדי שעם ישראל יוכלו לצאת ממצרים. זה שלוט נפרד מאברהם הוא ירד מצדקותו. מלחמת ארבעת המלכים וגם המלחמה האחרונה ינוצחו בזכות שמירת הברית.
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
