ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- אורות התשובה
ד. כָּל חֵטְא, אֲפִלּוּ הַקַּל שֶׁבַּחֲטָאִים, מַטְבִּיעַ בְּקֶרֶב הָאָדָם שִׂנְאָה לְאֵיזוֹ בְּרִיאָה•, וְעַל יְדֵי הַתְּשׁוּבָה חוֹזֶרֶת הָאַהֲבָה לְהָאִיר.
עולם הפירוד ועולם האחדות
ה. בְּשָׁעָה שֶׁהָאָדָם חוֹטֵא הוּא בְּעָלְמָא דְּפֵרוּדָא•, וְאָז כָּל פְּרָט וּפְרָט עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהָרַע הוּא רַע בִּפְנֵי עַצְמוֹ•, וְיֵשׁ לוֹ עֵרֶךְ רַע וּמַזִּיק. וּכְשֶׁהוּא שָׁב• מֵאַהֲבָה מִיָּד מִתְנוֹצֵץ עָלָיו אוֹר הַהֲוָיָה שֶׁל עָלְמָא דְּיִחוּדָא•, שֶׁהַכֹּל מִתְאַרְגֵּן בּוֹ לַחֲטִיבָה אַחַת, וּבַקִּשּׁוּר הַכְּלָלִי אֵין שׁוּם רַע כְּלָל•, כִּי הָרַע מִצְטָרֵף• אֶל הַטּוֹב לְתַבְּלוֹ• וּלְהָרִים עוֹד יוֹתֵר אֶת יִקְרַת עֶרְכּוֹ•. וּבָזֶה נַעֲשִׂים הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ*.
אורות התשובה (128)
בשביל הנשמה
90 - אורות התשובה פרק י"ב א'-ג'
91 - אורות התשובה פרק י"ב ד'-ו'
92 - אורות התשובה פרק י"ב ז'-ח'
טען עוד
ו. אֵין לְשַעֵר אֶת הַנְּחִיצוּת שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הַמַּעֲשִׂית•, בְּתִקּוּן הַמַּעֲשִׂים עַל פִּי הַתּוֹרָה וְהַיֹּשֶׁר הַגָּמוּר, לְעִנְיַן כָּל הַמַּעֲלוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת שֶׁל עֲלִיַּת הַנְּשָׁמָה שֶׁל הַכְּלָל וְהַפְּרָט. הַתַּמְצִית הַמַּעֲשִׂית חוֹבֶקֶת הִיא בִּנְקֻדָּתָהּ הָאַחַת הַיּוֹתֵר קְטַנָּה הֲמוֹנֵי הֲמוֹנִים שֶׁל אִידֵאָלִים• וְהֶגְיוֹנוֹת רְחָבִים, הַמַּכְשִׁירִים אוֹתָהּ• בָּעוֹלָם וּבַחַיִּים. וּכְשֶׁהִיא נִפְגֶּמֶת• נִטָּל הַחֹסֶן שֶׁל כָּל הָאִידֵאָלִים הָרְחָבִים בִּמְלֹא עוֹלָם, שֶׁהֵם מְיֻחָשִׂים לָהּ אוֹתוֹ הַיַּחַשׂ שֶׁל הַמֶּרְחָב הָאֶתְרִי• בַּעַל מִילְיוֹנִים קֻבִּיקִים•, הַמִּתְלַחֲצִים בְּאָטוֹם גַּשְׁמִי אֶחָד לְחוֹלְלוֹ בְּצוּרָתוֹ הַגְּבִישִׁית.
ו*. כָּל הַחָכְמוֹת וְהַהַשָּׂגוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָן מַפְקִיעוֹת אֶת חוֹבַת הַתְּשׁוּבָה הַמַּעֲשִׂית, בְּמַמָּשׁ וּפֹעַל, אֶלָא שֶׁמְּאִירוֹת לְפָנֶיהָ אֶת הַדְּרָכִים. כָּל הַגַּדְלוּת שֶׁבָּעוֹלָם אֵינָהּ מְזִיזָה כָּל-דְּהוּ• מִתְּבִיעוֹת הַקַּטְנוּת, כְּמוֹ שֶׁאֵין שׁוּם גְּדֻלָּה שֶׁבָּעוֹלָם• פּוֹטֶרֶת וּמַפְקִיעָה שׁוּם תַּפְקִיד גּוּפָנִי, גַּם הַשָּׁפָל שֶׁבַּשְּׁפָלִים. אֶלָּא שֶׁהַגַּדְלוּת מַדְרִיכָה אֶת הָאָדָם, בִּהְיוֹתוֹ מְקַבֵּל אוֹתָהּ בְּטָהֳרָתָהּ, אֵיךְ לְהִתְנַהֵג בְּכָל הָעִנְיָנִים שֶׁבַּקַּטְנוּת, בְּאֹפֶן שֶׁגַּם הֵם יִתְעַלּוּ וְיִהְיוּ עִנְיָנִים גְּדוֹלִים.
___________________________
שִׂנְאָה לְאֵיזוֹ בְּרִיאָה - גורם פגיעה ופירוד בין האדם למציאות, ופירוד יוצר שנאה. בְּעָלְמָא דְּפֵרוּדָא - עולם הפירוד. כָּל פְּרָט וּפְרָט עוֹמֵד בִּפְנֵי עַצְמוֹ וכו' - המבט שגרם לחטא הוא מבט התופס את העולם כנתון במאבק והתגוששות בין הטוב לרע. שָׁב - עושה תשובה. אוֹר הַהֲוָיָה שֶׁל עָלְמָא דְּיִחוּדָא - הכוח האלוהי האחדותי שביסוד הבריאה. אֵין שׁוּם רַע כְּלָל - לאחר התשובה, הרע שנעשה מסייע לטוב. הָרַע מִצְטָרֵף וכו' - למשל: כתוצאה מהחטא מתגברת באדם הסלידה מהרע וההערכה לטוב. לְתַבְּלוֹ - תבלין לטוב. הַנְּחִיצוּת וכו' - הנחיצות של התשובה המעשית לעליית הנשמה למעלות העליונות. הַתַּמְצִית הַמַּעֲשִׂית חוֹבֶקֶת... הֲמוֹנִים שֶׁל אִידֵאָלִים - כל פרט מעשי של התורה ושל היושר המוסרי כולל בתוכו תמצית של המוני אידיאלים [הערת הרב צבי יהודה קוק]. הַמַּכְשִׁירִים אוֹתָהּ - האידיאלים יוצאים לפועל בעולם בנקודה המעשית. וּכְשֶׁהִיא נִפְגֶּמֶת - קיום המצווה המעשית. שֶׁהֵם מְיֻחָשִׂים לָהּ אוֹתוֹ הַיַּחַשׂ שֶׁל הַמֶּרְחָב הָאֶתְרִי וכו' - היחס בין המעשה לאידיאלים הוא כיחס שבין האטום לחלקיקים המזעריים, ששוררים ביניהם לחצים וכוחות פיזיים שונים, והם מרכיבים את האטום. הַמֶּרְחָב הָאֶתְרִי – החומר האווירי הדקיק הממלא מרחבו של עולם [הערת הרב צבי יהודה]. קֻבִּיקִים - מידת כמות מסוימת. כָּל דְּהוּ - כלשהו, אפילו מעט. שׁוּם גְּדֻלָּה שֶׁבָּעוֹלָם - תפקיד מכובד.
ביאורים
במקום אחר מבאר הרב קוק שהאהבה האמיתית היחידה, ראויה רק לה'. זאת מאחר שמשמעות האהבה הוא רצון להדבקות ולהזדהות. וראוי לרצות להדבק בדבר השלם ולא בחסר, וכמובן שהשלם היחיד הוא ה'. לאחר שמבינים זאת, אנו מבינים שהמציאות כולה היא הבריאה של ה' והגילוי שלו, ואז מתמלאים באהבה אליה. כמו כן, הרב קוק מבאר במספר מקומות שהתשובה היא מהלך אדיר של המציאות כולה. כמובן שביסודו של הסבר זה מונחת ההבנה שכל העולם ראוי לפעול בהרמוניה אחת שלמה, כי הרי מקור ההרמוניה הוא בקב"ה ואליו היא שואפת לשוב. באופן טבעי אדם קולט בקרבו את מהותה של ההרמוניה הזו, ושואף למצוא בה את מקומו. המודל הבסיסי לכך הוא עולם הטבע, על אף שהאדם בשונה מהטבע עושה את הבחירות שלו מתוך מודעות. העולם עדיין לא הגיע למקום שבו ישנה הרמוניה, משום שעדיין יש תחרות, חיכוכים ומלחמות, ובחירותיהם של בני אדם עדיין אינן מושלמות. לא לחִנם אמר רבי עקיבא ש"ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה". הסכנה בדימוי לעולם הטבע היא ששאיפותיו של האדם יסתכמו בחומריות. חומריות אצל האדם יכולה להביאו לדרגה נמוכה יותר מבהמה. לעומת זאת, התשובה מעלה את האדם למקום שלא יסתור את החומריות, אלא יציב אותה ברמתו של האדם בהרמוניה המושלמת השואפת כלפי השמים. אדם שחוטא נמצא במצב של ריחוק מההרמוניה גם מבחינה מעשית וגם מבחינה תודעתית. הוא נמצא בעולם של פירוד. התיקון צריך להיות תודעתי – שכלי, רגשי וגם מעשי. מבחינה תודעתית יש להחזיר את האהבה לכול, ומבחינה מעשית יש להבין שאם הרעיון הגדול הזה לא יתגלה בפועל, בפרטי מעשים קטנים על-פי הדרכת התורה, אזי אין לו שום ערך. המעשה הקטן הוא קצה החוט, מהגילוי השלם של כל השרשרת הגדולה של גילוי ה' במציאות ועד הבחירה לעשות את ציווי ה' של אותו אדם ברגע אחד בלבד.
הרחבות
* הפיכת הרע לטוב
הָרַע מִצְטָרֵף אֶל הַטּוֹב לְתַבְּלוֹ... וּבָזֶה נַעֲשִׂים הַזְּדוֹנוֹת לִזְכֻיּוֹת מַמָּשׁ. הגמרא אומרת שהתורה משמשת תבלין ליצר הרע: "כך הקב"ה אמר להם לישראל – בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו" [קידושין ל:]. כמה מגדולי ישראל העירו, שבדברי הגמרא הללו לא נאמר שהתורה היא דרך לנצח את יצר הרע - אלא 'תבלין' ליצר הרע, כלומר דרך הדבקות בתורה יוכל האדם להפוך את מרירותו של יצר הרע ולהשתמש בה לדברים טובים ולקדושה. וכפי שביאר רבי צדוק הכהן מלובלין את עניין התשובה מאהבה: "ואהבה הוא שמהפך המר שהוא היצר והחשק שבאדם למתוק שמושכו לבית המדרש ולדברי תורה שבזה היצר רע - טוב מאוד... וזהו התורה תבלין ליצר לתבלו להיות טוב" [צדקת הצדיק אות רמב].
בדרך הפשט ניתן להסביר כמו שהסביר הרב אליהו דסלר , שאמנם התיקון השלם של העבֵרה ניכר רק בעולם הבא, ומבחינת האדם - בעולם הזה - רגע העבֵרה נותר רע כפי שהיה. אך אם עשה תשובה אחר כך, העבֵרה נעשית כלי לתשובה, כי היא זו שגרמה בסופו של דבר להתעלוּת של האדם [מכתב מאליהו, ח"ד עמ' 83].
שאלות לדיון
א. מה הקשר בין חטא לשנאת הבריאה?
ב. איך נדע להשתמש ברע, כתבלין הנועד לרומם את הטוב?
לעילוי נשמת אביטל יהודית בת הרב אייל ואיריס לבית חיון
לעילוי נשמת שרה אסתר בת יוסף מרדכי הי"ד
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
נח משיב הרוח ומוריד הגשם -גבורות גשמים, האומנם?
הסברים מדוע מובא בתלמוד 'משיב הרוח ומוריד הגשם' בשם 'גבורות גשמים' שלושה הסברים. ומדוע מזכירים בברכת תחיית המתים.
רביבים חובת לימוד כל יסודות התורה
מצוות תלמוד תורה מוטלת על ההורים, ועליהם לדאוג שבניהם ילמדו יסודות אלו בעודם צעירים | מי שלא הספיק ללמוד בצעירותו, חובה שילמד בעצמו בבגרותו | במשך הדורות תוכן הלימוד התרחב, עד שהוצרך להתיר לכתוב את התורה שבעל פה | המיוחד בתלמוד, שהזוכה לרכוש את המיומנות המורכבת שבלימודו כביכול נכנס לעולמם של חכמים ומשתתף עימהם בדיון | עיקר תכלית הלימוד להכין את התלמידים ללמוד היטב ובדייקנות אליבא דהלכתא | צריך לתכנן תוכנית שבה עד סביבות גיל 20 יקיפו התלמידים את כל יסודות המצוות וההלכה עם עיקרי ההסברים שנתבארו בתלמוד ובמפרשיו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת נח תשפז
קֵץ כׇּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי - מהו לשון קֵץ שיש פה, ולא שייך קֵץ אלא בדבר הקצוב מתחלה. מִכׇּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל - לכאורה אֲשֶׁר יֵאָכֵל הוא מיותר. דאם הוא לְךָ מַאֲכָל הוא ראוי להיאכל. מה הטעם שנוהגים לאכול דגים בשבת קודש. ומה הקשר לפרשה. למה שלח שני עופות הללו דווקא עורב ויונה, והלא יש הרבה עופות שפורחים טוב יותר מהם.
תפילות, קידוש וסעודות הלכות סעודות שבת הלכה למעשה
שיעור מרתק ומעמיק מפי הרב משה בר ציון שליט"א העוסק בהלכות סעודות שבת. בשיעור מבאר הרב את יסודות שלוש הסעודות, השיטות השונות בזמני הסעודות (כולל סעודה שלישית אחרי השקיעה), השיעורים הנדרשים באכילת כזית וכביצה, דיני ברכה אחרונה, והאם מותר לעשות סעודת שבת חלבית. כמו כן, משולבים סיפורי מופת מרגשים על מרן הרב עובדיה יוסף זצ"ל והתמדתו בתורה.
בבא מציעא מבוא למסכת בבא מציעא ועמל תורה
שיעור פתיחת זמן חורף תשפ"ז
הצורך ביראת ה' בלימוד תורה | אדם צריך לפתח בעצמו אהבת תורה | המעלה והזכות שבלימוד תורת ארץ ישראל | יגיעה בתורה | הלכות בין אדם לחבירו במסכת בבא מציעא
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א גדלות עם ישראל
אורות התחיה - פסקה ה'
השיעור עוסק בפרק ה' מתוך "אורות התחיה" של הראי"ה קוק ומבאר את גדלותו הייחודית של עם ישראל, אשר נשמתו הכללית מקיפה ומאחדת את הבריאה כולה. מתוך כך מודגשת החשיבות של אימוץ מבט אמוני ורחב על המציאות וההיסטוריה, הרואה בכל ירידה ומשבר שלב הכרחי בדרך לעלייה ולגאולה שלמה.
נח פרשת נח – איזון לאומי
מה פשר ההפקה אלוקית של המבול? למה להכחיד את חוטאי דור המבול על ידי מים דוקא? סוד האיזון שבין שאיפת האחדות למאבק הציבורי
מידות הראי"ה תיקון המידות כמפתח לדבקות אלוקית
הקדמה למידות הראי"ה
השיעור עוסק במרכזיותן של המידות והרגשות בנפש האדם כיסוד הכרחי לדבקות בה' ולהליכה בדרכיו, כפי שמבואר במשנת הרמב"ם. מתוך כך נבחנת הדרכת הראי"ה והרצי"ה קוק בספרים 'מוסר אביך' ו'מידות ראיה', המבחינים בין מידות בסיסיות השייכות לכל אדם לבין הנהגות המיועדות לבני עלייה.
