ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
גַּם אֵלֶּה אֲשֶׁר הַחַיִּים הִכְבִּידוּ עֲלֵיהֶם אֶת אַכְפָּם*, וְהֵם מַרְגִּישִׁים לַחַץ כָּבֵד בְּרוּחָם מִדַּאֲגַת הַחַיִּים הַזְּמַנִּיִּים שֶׁל בְּנֵיהֶם, וְהִרְשׁוּ לָהֶם לְצָרֵף לִתְכוּנַת הַחִנּוּךְ חֹל* אֶל הַקֹּדֶשׁ*, אַל נָא יִשְׁכְּחוּ, כִּי צֵרוּף זֶה צָרִיךְ שְׁמִירָה* גְּדוֹלָה, שֶׁלֹּא יָבֹא הַדָּבָר לִידֵי זִיּוּף הַמַּטְבֵּעַ הַחִנּוּכִית שֶׁלָּנוּ בִּכְלָל, וְזֶה צָרִיךְ בְּכָל מָקוֹם לִהְיוֹת מְשֻׁנָּן וְנִכָּר, וְיוֹתֵר מִכֹּל בְּאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, אֲשֶׁר בָּהּ צָרִיךְ לְהִשְׁתַּכְלֵל רוּחֵנוּ הָעִקָּרִי, בְּצוּרָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת לָנוּ, הַשּׁוֹנָה מִכָּל הָעָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אַל נָא יִשְׁכְּחוּ, כִּי לֹא שָׂפוֹת זָרוֹת, לֹא לִמּוּדִים שֶׁמְּגַמָּתָם הִיא הַכְשָׁרוֹת חָמְרִיּוֹת, יֵצְאוּ בְּיִחוּד מִצִּיּוֹן, - אֶלָּא "כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ד' מִירוּשָׁלַיִם".
כְּשֶׁיִּהְיוּ דְּבָרִים הַלָּלוּ חֲרוּתִים עַל לִבָּם שֶׁל הָאַחֲרוֹנִים הַלָּלוּ, נוּכַל בֶּטַח לְקַוּוֹת כִּי לֹא יַרְחִיקוּ לָלֶכֶת, וְגַם בְּנֵיהֶם יִהְיוּ שְׁתוּלִים בְּחַצְרוֹת ד', "וְהִקְדִּישׁוּ אֶת קְדוֹשׁ יַעֲקֹב וְאֶת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יַעֲרִיצוּ". הישארות בחצרות ה'
זֹאת הָיְתָה כַּוָּנָתִי בַּשִּׂיחָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר הִבַּעְתִּי אוֹתָהּ בְּעֵת שִׂמְחַת תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה, בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ הַגָּדוֹל, לְהַמּוֹסָד הַקָּדוֹשׁ "שַׁעֲרֵי תּוֹרָה", שֶׁהֶרְאוּנִי שֶׁהוּבְאָה בְּעִתּוֹנְךָ הַיָּקָר.
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
108 - חינוך חלק א'
109 - חינוך חלק ב'
110 - לימוד שבועי באמונה טו-כא תמוז תשע"ז
טען עוד
____________________
אַכְפָּם – משאם. חֹל – לימודי חול. שְׁמִירָה – שלא להפוך טפל לעיקר.
ביאורים
שתי דרכים עיקריות יש לחינוך: דרך אחת היא זו שמכירה רק את מקומם של הקודש והקדושה. בדרך זו אחזו בני היישוב הישן. הדרך השנייה הייתה של אלו המשלבים את לימודי החול בתוך המסגרת העיקרית של החינוך. כחלק ממצוות האב בנוגע לבניו, ישנו ציווי על האדם ללמד את בנו אומנות, כדי שיוכל להתפרנס בכבוד. אלא שכאן טמון מוקש. העיסוק הנרחב בלימודי החול והמקצוע עלול לבוא על חשבון ההתמסרות ללימודי הקודש, ובסופו של דבר על חשבון הערכים, הקדושה, והמוסר, שאליהם אנו מחנכים את הילד משחר ילדותו. היתרון המיוחד שלנו על פני עמים אחרים הוא "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים", זהו החידוש של עם ישראל ועִמו אנו הולכים. אף שאפשר למנות אחוז גבוה של יהודים שקיבלו פרס נובל או תארי כבוד אחרים, לא בזה ייחודיותנו ולא זו מגמת החינוך הישראלי. המגמה שאליה אנו שואפים שייכת לרוחניות ולקודש, לתורה – שהיא עמוקה ופנימית לאין ערוך מכל חכמה אחרת בעולם. זה ייעודנו, זו התכונה הלאומית שלנו, וזו הברכה שעלינו להביא לאומות העולם.
הרב קוק מביע חשש שאם החינוך אינו מכוון באיזון הנכון, העקרוני והמעשי, למטרות הללו, עלולים הילדים להתרחק מדרכם של אבותיהם. מאידך, כאשר זוכרים את העיקר בחיים – גם הבנים יתקרבו לדרך הקודש. הדגש שצריך לעמוד לנגד עיני המחנכים הוא החלוקה בין עיקר לטפל, בין המוקד לבין המעטפת שמסייעת לו. עיסוק נרחב בתחומי מדע וכלכלה לפרטיהם המגוונים עלול להסיט את דעתו של הנער אל התוצאות המידיות שאפשר 'להרוויח' מכך, ובכך יפסיד את שלבי הסולם אל הקודש, שאותם חווה ילד שגדל בלימוד תורה. העלייה בשלבי הסולם לפי הסדר הראוי היא שתביא את כל העמים, בסופה של דרך ארוכה, להכיר ביתרונם של ישראל. רק אם נתמיד בדרך הזאת, נזכה להיות 'אור לגויים' כנבואת ישעיה, שאותה מזכיר כאן הרב קוק: '"ואמרו גוים רבים לכו ונלכה... אל בית אלהי יעקב... ונלכה בארחותיו".
הרחבות
חכמות חיצוניות
לְצָרֵף לִתְכוּנַת הַחִנּוּךְ חֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ. הרב קוק כותב שאם מפאת קשיי הפרנסה ירצו הורים שבניהם ילמדו את חכמות החול, כמתמטיקה ועברית, אפשר ללמד אותם, אך יש להיזהר שהדבר לא ישפיע על העקרונות הרוחניים שלנו.
המהר"ל מבאר שלכתחילה יש ללמוד חלק מלימודי החול: "...כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים. ומזה נלמוד כי כל דבר שהוא לעמוד על מהות העולם, יש לאדם ללמוד, ומחויב הוא בזה, כי הכל מעשה ה' הוא..." [נתיבות עולם, נתיב התורה יד]. לפי דברי המהר"ל, אפשר לפגוש את ה' במעשה הטבע – באבן שנופלת, בציוץ ציפור ובסדר העונות השונות. מִשֶכך, חשוב ללמוד חכמות אלו, והזמן שמוקדש ללימודן לא נחשב כ"ביטול תורה". טעם נוסף המופיע בדבריו הוא שעל כל חכמות הטבע (מתמטיקה, גיאוגרפיה וכו') נאמר: "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" [דברים ד, ו], והכוונה שכאשר נכיר את חכמות הטבע הדבר יאדיר את שמנו בעיני העולם.
הבן-איש-חי כותב דברים דומים בנוגע לחינוך: "ולזה אמר חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה, כלומר אל תאמר אעמיס משא כבד על הנער ללמדו תורה בלבד ימים ולילות, ולא אלמדנו כתיבה ולשון הקודש ודקדוק וחשבון וידיעות הטבע וענייני העולם כמו גיאוגרפיא וכיוצא בה כדי שלא יתאבד הזמן בלימודים אלו, ולא ילמד אלא תורה גמורה ושלימה בלבד, לא כן תעשה, אלא חנוך לנער גם על פי דרכו, דהיינו השייכים לעולם הזה, שנקרא בשם 'דרך' כאמור לעיל, כי אף על פי שעיקר החינוך צריך להיות בלימוד התורה, הנה תאחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך" [אמרי בינה ב. להרחבה עיין גם ברמ"א על שו"ע יו"ד, רמו, ט, ובמקורו בריב"ש].
להצלחת חוה בת מוריה הי"ו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
בבא מציעא שניים אוחזין - מהות השבועה
השיעור בוחן את יסוד דין חלוקה ושבועה במשנת "שניים אוחזין בטלית", תוך התמקדות בהבדלי הגישות בין התוספות לרמב"ם. בעוד שלדעת התוספות יסוד הדין נשען על מוחזקות והשבועה נועדה רק להכחיש את טענת היריב, לדעת הרמב"ם מדובר בשבועת הנוטלין שבאמצעותה זוכה האדם בחלקו.
מידות הראי"ה זיכוך המידות בין דעת לרגש
הקדמה למידות הראי"ה - 3
השיעור עוסק בהתחדשות עבודת המידות בתקופת הגאולה ומבאר כיצד המעבר ממישור היחיד למישור הציבורי והלאומי מעצב מחדש את תפקידן של המידות באומה הישראלית. בנוסף, נפתח לימוד הפסקה הראשונה המציגה את זיכוך המידות כתווך שבין הדעת לרגש, תוך הדגשה כי בירורן השכלי והכרתי קודם לעיבודן הרגשי.
שיעורים בספר יהושע סוד דמותה של רחב
יהושע פרק ב'
השיעור עוסק במפגש של מרגלי יהושע עם רחב, תוך התמודדות עם דמותה המורכבת ומעמדה המרכזי בכניסת עם ישראל לארץ. דרך מקורות חז"ל מוסברים תהליך התשובה שלה, כוחה להכיר בגדולת השם דווקא מתוך עברה, והחיבור העמוק שלה לקדושת ישראל ולשושלת הנבואה.
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
