ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- לימוד יומי באמונה
- מבוא למשנת הראי"ה
המצוות הן פעולות יציריות
אֶחָד מִיסוֹדֵי הַיְדִיעוֹת הָעִקָּרִיוֹת הוּא שֶׁאֵין הַמִּצְווֹת דְּבָרִים סִימְבּוֹלִיִּים* כְּמוֹ סִימָנֵי זִכָּרוֹן, אֶלָּא הֵן פְּעֻלּוֹת יְצִירִיּוֹת* (הַפּוֹעֲלִים בִּסְפִירוֹת רוּחָנִיּוֹת) שֶׁהַמְּחוּגָה הָאֱלֹקִית תֵּאַרְתָּן, וּמִכָּל מָקוֹם יֵשׁ בָּהֶם מֶרְחָב גָּדוֹל לְכָל הַיֹּפִי הַסִּימְבּוֹלִי.
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, הַעֲלָאַת הָעֹמֶר, עמ' 233)
השלמת הפרצוף במעשה
מבוא למשנת הראי"ה (128)
בשביל הנשמה
97 - שמחה ועצבות חלק ד'
98 - טעמי המצוות חלק א'
99 - טעמי המצוות חלק ב'
טען עוד
(אוֹצְרוֹת הָרְאִיָּ"ה כֶּרֶךְ ב, מְאוֹרוֹת הַמִּצְווֹת, פֶּרֶק א, חֵלֶק ג, ג, עמ' 494)
אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחֲמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן, מַאי דִּכְתִיב "לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה לִבַּבְתִּנִי בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ", [בִּתְחִלָּה בְּאַחַת מֵעֵינַיִךְ] לִכְשֶׁתַּעֲשִׂי בִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ. כְּשֶׁמְּבִינִים אֶת כָּל הַתֹּכֶן הַמַּעֲשִׂי שֶׁבַּתּוֹרָה רַק בְּתוֹר דְּבָרִים סִימְבּוֹלִיִּים, הָאָדָם מִתְעוֹרֵר אֶל הַדְּבָרִים הַמַּחְשָׁבִיִּים, אֶת הַקְּדֻשָּׁה הַצְּפוּנָה הַשּׁוֹכֶנֶת בַּלֵּב וּבַמֹּחַ, אָז אֵין עִקַּר יְסוֹדוֹ שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה* נֶחְשָׁב לְדָבָר הַמַּשְׁלִים אֶת הַפַּרְצוּף הַשָּׁלֵם* שֶׁל הָאֻמָּה, שֶׁעִקַּר הַפַּרְצוּף* הֲרֵי הוּא נִשְׁלַם כְּבָר בְּהַתֵּאוֹרְיָה הָרְצוֹנִית וְהַשִּׂכְלִית, וּבְאוֹתוֹ הַגֹּבַהּ שֶׁכְּבָר עָמְדוּ עָלָיו יִשְׂרָאֵל בְּמַתַּן תּוֹרָה, שֶׁאֲמִירַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע יָצְאָה מִתּוֹךְ עֹמֶק רְצוֹנָם הַנִּשְׁמָתִי, מִתּוֹךְ גַּדְלוּת הַכָּרָתָם וְחִבַּת הַקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹנָה הַמְעַטַּרְתָּם. אִם הָיָה הַתֹּכֶן הַמַּעֲשִׂי בֶּאֱמֶת רַק מְשַׁמֵּשׁ עֵרֶךְ סִימָנִי, בְּתוֹר מְעוֹרֵר לַכֹּחוֹת הַמַּחְשָׁבִיִּים לְבַד, לֹא הָיָה כְּלָל שׁוּם רַעְיוֹן* לוֹמַר שֶׁהַפַּרְצוּף הַשָּׁלֵם הַזֶּה שֶׁהֻשְׁלַם בִּתְכוּנָתוֹ בְּהַבָּעַת נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, צָרִיךְ הוּא לְהִשְׁתַּלֵּם* עַל יְדֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁבְּפֹעַל.
(עֵין אַיָּה, שַׁבָּת ב, פֶּרֶק ט, פִּסְקָה עט)
____________________
סִימְבּוֹלִיִּים – סמלים שנועדו לעורר את הדמיון והמחשבה לתוכן מסוים. פְּעֻלּוֹת יְצִירִיּוֹת – מעשים היוצרים תיקון ממשי. שֶׁעוֹשִׂים אֶת הַהֲוָיָה וכו' – שבונים ומשכללים את האדם ואת העולם. הַפְּעֻלּוֹת – השפעת המצוות. לִבּוּן – תיקון וזיכוך. הַשְׁפָּלוֹתֶיהָ – קלקוליה, ראייה נמוכה על המציאות. הַמַּעֲשֶׂה – המצווה בפועל. הַפַּרְצוּף הַשָּׁלֵם – מכלול הכוחות (המעשיים, הרגשיים והשכליים). שֶׁעִקַּר הַפַּרְצוּף – עיקר מטרת המצוות לפי ההשקפה הסימבולית. רַעְיוֹן – הגיון. לְהִשְׁתַּלֵּם – להוסיף ולהיתקן.
הקדמה
"כי נר מצוה ותורה אור" [משלי ו, כג]. הפסוק ממשיל את התורה לאור ואת המצוה לנר. התורה נמשלת לאור, שהוא דבר רוחני שאינו נתפס בכלים גשמיים. המצוה נמשלת לנר – הדבר הרוחני, המוחזק באמצעות כלי גשמי. כשאנו מדברים על המצוות, אנו משתמשים בביטויים 'מצוות עשה' ו'מצוות לא תעשה'. המושג 'מצוה' שייך לעולם המעשה, העולם הזה.
הקב"ה נתן לנו תורה ומצוות. התורה מדריכה אותנו, נותנת לנו את האור – מראה לנו את הדרך הנכונה שבה עלינו ללכת, והמצוות – הן המעשים הישרים שמסייעים לנו להיצמד לדרך שבה הקב"ה חפץ שיתנהל העולם.
המצוות, בשל אופיין, פוגשות אותנו על כל צעד ושעל בחיי המעשה היומיומיים – לטוב ולמוטב. מחד הן עוזרות לאידאלים הגדולים, לגובה הרוחני של התורה, להתבטא ולקבל ביטוי ממשי בחיינו אנו. מאידך, כיוון שהן מתחככות ומתבטאות בעולם המעשה, הן עלולות לסבול מאותן הבעיות שאנו פוגשים בתהליכים אחרים בעולם הזה: עשייה טכנית בלא הבנה ומשמעות, הרגל ושחיקה וזלזול בכל דבר המצטייר כלא רוחני דיו.
חכמינו לאורך הדורות חיפשו דרכים לקרב את עשיית המצוות ללבנו. הם רצו שלא רק הידיים יעשו את המצוה אלא שגם המוח והלב יבינו את ערך המצוות ויחפצו בקיומן. דרכים אלו הן העיסוק בטעמי המצוות .
המושג טעמי מצוות כולל שני עניינים עיקריים:
א. התייחסות ספציפית לטעמה של כל מצוה ומצוה: טעם – כמו תחושת הטעם במאכל הנלווית לעיקר, הזנת הגוף, כך גם במצוות – עיקרן עשיית דבר ה' הנעלה מההשגה האנושית. אך טעם המצוה, הסיבה ההגיונית שאנו מסוגלים להבין בשכלנו, נותן טעם ותחושת חיבור לעשיית דבר ה'.
ב. הטעם הכללי לכל המצוות, והוא להוציא מן הכוח אל הפועל את הכוח הקדוש של הנשמה שלנו.
ביאורים
כשאנו עושים מצוות, אנו עלולים לחשוב שהמצוה, או אופן עשייתה, הִנם סימבוליים גרידא. דהיינו שהמטרה האלוהית בנתינת המצוות היא לחנך אותנו, וזה נעשה על ידי המגוון של המצוות שפונה לרובדים השונים של האישיות שלנו ושל החיים שלנו. המצוות עצמן לא מתקנות משהו בנו או בעולם, אלא גורמות לנו להיות טובים וישרים ומוסריים יותר. לעומת זאת אפשר גם להסתכל על המצוות באופן אחר לגמרי, כדבר בעל פעולה ממשית בעולם. פעולה שאנו פועלים בחומר – ניכרת יותר. כתיבה חריטה או פיסול הן פעולות שרושמן ניכר – אנו ממש רואים שיצרנו כאן משהו. בפעולת המצוות ה'רוחנית' אי אפשר לראות בעיני בשר טרוטות את התוצאה הרוחנית – אך רבותינו, חכמי הקבלה, מלמדים אותנו שפעולתן משמעותית, ואף יותר מסתם מעשה חולין.
הרב קוק בדבריו מדגיש שני עניינים: ראשית הוא חולק על הטענה שמשמעות המצוות היא סימבולית גרידא. הוא מתייחס לדברי רבי יונתן בגמרא על דברי הדוד – הקב"ה, לרעיה – כנסת ישראל, לאחר אמירת 'נעשה ונשמע' במעמד הר סיני: "ליבבתיני באחת מעינייך" – בינתיים רק עין אחת משדרת יופי וקרבה. רבי יונתן ממשיך ואומר: לכשתעשי גם את המצוות – בשתי עינייך תלבביני. בעקבות עשיית המצוות שתי העיניים ילבבו את לב הדוד. רואים אנו שהרצון העצום והמוערך לשמוע אל דברי ה' ולקיים את מצוותיו אינו מספיק. המצוות לא נועדו רק להראות שאנו מקיימים את דברי ה', אלא יש לעשייתן ערך ממשי. לכן למרות שאמירת "נעשה ונשמע" מבטאת שיא של קרבה נפשית ותודעתית אל ה', יש צורך לעשות את המצוות בפועל כדי לממש את השיא הזה במציאות.
עם זאת, מדגיש הרב קוק, במרחב הנפלא של משמעות המצוות יש מקום גם לדמיון שמגיע באמצעות המשמעות הסימבולית. חכמתו של הקב"ה יצרה מנגנון מדהים שבו לפעולה יש גם את המשמעות העצמית שלה, דהיינו מה שהיא פועלת בעולם, וגם את המשמעות שנראית כחיצונית, אך עוזרת בכוח הדמיון של האדם לחבר אותו למעשה. גם ההשלמה הזו, ההשלמה של הדמיון, היא חלק מהתוצאות הטובות של קיום המצוות.
לעילוי נשמת אמו"ר רחל לאה בת שמחה יעקב ע"ה
ואאמו"ר הרב גד בן הרב ישראל ראטה ע"ה
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
גשמים בארץ ישראל שאילת גשמים וארץ ישראל
מדוע מדינות שבחורף שלנו אצלם קיץ מבקשים גשם, ומדוע יעקב התעקש להיקבר במערת המכפלה, ופירוש תפילת מעין שלוש.
מידות הראי"ה אמונה: גבורתה ושפלותה
אמונה כ"ט -ל"א
השיעור עוסק בתפקידה הכפול של האמונה: מחד להעלות את האדם לעוז וגבורה עילאיים הנובעים מדבקות בה', ומאידך לעדן ולרכך את עוצמתו הפראית. בהמשך לכך מוסבר כי הנהגת העולם והחיים דורשת חיבור לאמונה הגבוהה ולפנימיות התורה, שהם המקור האמיתי להחייאת כוחות הנפש ולתחייה רוחנית מלאה.
נח התורה כשורש המציאות והאדם
שמירה על העולם ופתיחה לזמן חורף
שמירה על ממון חברך והתרחקות מאבק גזל , החשיבות בהתמדה בזמן חורף והשקיעות בישיבה.
שם משמואל על הפרשה שלמות נח, השבת וסוד הדיבור
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק ב'
השיעור מבאר כיצד תאריו של נח משקפים שלמות בגוף, בנפש ובשכל כנגד קלקולי דור המבול, ומקביל מעלות אלו להארות וברכות יום השבת שנוח רומז אליו. בנוסף, מוסברת חוכמתו הייחודית של נח שהתבטאה בביטול עצמי מוחלט לרצון ה' בכניסתו וביציאתו מן התיבה, הנהגה שזיכתה אותו ללשון "דיבור" המורה על חיבור פנימי וישיר עם הבורא.
שם משמואל על הפרשה פגם האדם ותיקונו בצלם אלוהים
שם משמואל על הפרשה - נח - חלק א'
השיעור עוסק בהשפעת חטא עץ הדעת על מרכיבי האדם – גוף, נפש, שכל וצלם אלוהים המחבר ביניהם, ובתהליכי הבירור והתיקון שנועדו להפריד בין הנשמות הטהורות לטמאות. מתוך כך מוסברת נפילתם של אנשי דור המבול שסירבו לתיקון, אל מול שלמותו וצדקותו הייחודית של נח.
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עבודת הנפש והמידות
עבדת מידות נפש א -ה
השיעור מדגיש כי לצד לימוד התורה, האדם מחויב לעסוק באופן עצמאי ומעמיק בזיכוך מידותיו ובתורת הנפש. מתוך הכרת שתי הנפשות הפועלות בו, הוא לומד לרומם את כוחותיו ולתקן את עצמו ואת הכלל.
יסודות הש"ס ספקות באיסורים מול ספקות בממונות
השיעור בוחן מדוע בדיני איסורים הכלל הוא "ספיקא דאורייתא לחומרא", ואילו בדיני ממונות הולכים אחר המוחזק ("המוציא מחברו עליו הראיה") ומקילים בספק. מתוך עיון בשיטות ה"קונטרס הספיקות", ה"תומים" ור' שמעון שקופ, מתבאר ההבדל המהותי בין איסורים שמיימיים לבין דיני ממונות המבוססים על סברה אנושית ורצון הצדדים.
אורות ישראל ותחייתו תהליך הגאולה כהתרחשות רציפה ומתמשכת
אורות ישראל ותחייתו פרק כ"ז - כ"ח
השיעור עוסק בתפיסת הגאולה כתהליך היסטורי אחד ורציף, שמתחיל ביציאת מצרים ונמשך לאורך כל תולדות עם ישראל. מתוך כך מודגש כי הירידות, הגלות והפעולות האנושיות היום-יומיות אינן מקריות, אלא מהוות שלבים פנימיים המובילים בסופו של דבר לאחדות האומה ולתכלית השלמה.
נח מגדולת הבריאה לעבודת הלב
השיעור עוסק במגבלות השכל האנושי מול אינסופיות הבורא והשגחתו, דרך מפגשי רבי יהושע בן חנניה והקיסר וביאור מהות יום השבת. מתוך כך מודגש כי תפקיד האדם בבריאה אינו שליטה או מסחר עם שמיים, אלא עמידה בענווה וחיבור אמיתי לקדוש ברוך הוא דרך תפילה וכיסופי הנפש.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
עין אי"ה - הרב משה גנץ שאלות הדין ומבט אל העתיד
שבת א, קס"ב - קס"ד
השיעור עוסק בשאלות שנשאל אדם בבית דין של מעלה – בהן משא ומתן באמונה, קביעת עתים לתורה וציפייה לישועה – על פי תורתו של הראי"ה קוק. דרך שאלות אלו נבחנים החיבור בין יושר טבעי ללימוד התורה, וכן החשיבות שבהתבוננות אופטימית ופעילה על המציאות מתוך מבט אל העתיד והכלל.
